גנים לאור ירח
כשהשמש שוקעת ודמדומים יורדים על הארץ, האוויר נמלא ניחוחות וקסם. גן בשעת לילה נבלע בצללים ומותיר אשליה של שלמות
מאת: קתי ניומן | צילום: דיאן קוק ולן ג'נשל
כשהערב פורש כנפיו על הגן, המחזה מתחיל. השחקנים הראשיים הם תפרחות ריחניות הנפתחות בחשיכה, כמו אלה של היסמין, פוליאנתס הפקעות והגרדניה, עשי לילה שכנפיהם ירקרקות-אפורות, וחיפושיות זבליות הזוהרות כאבני לשם. הירח, המאיר את הבמה הזאת, שואל את זוהרו מן השמש. אורו החיוור, כפי שכבר ידעו הפילוסופים היוונים, אינו אלא השתקפות.
גן לילי מזמין הרהורים - מחשבות המשקפות הלכי רוח פנימיים. שלא כמו השמש, הירח מקבל את מבטנו בברכה. לעתים אנו מתמלאים פיוטיות או עצבות - אולי אפילו מייללים מולו - ומתפעמים מן הפלא הגלום בעולם הפוך, שבו צמחים כמהים לא אל אור השמש כי אם אל הנוגה הרפה המוקרן אל כדור הארץ מכוכבים רחוקים.
הצבעים כמעט אינם מורגשים בגן לעת לילה. מבנה העין ומנגנון הראייה גורמים לכך שבאור הירח הענוג אפילו האדומים והכתומים העזים ביותר דוהים לכדי אוסף של גוני אפור וכסף. הרשתית, אותו ציפוי רגיש של פנים העין, מרובדת בתאים קולטי אור משני סוגים: קנים ומדוכים. הקנים, המבחינים בעוצמת האור, מסוגלים לקלוט תאורה ברמות נמוכות. למדוכים, לעומת זאת, המבחינים בין צבעים, נחוץ רף אור גבוה מזה שמספק הירח העמום. באורו החלש מדי, הצבעים נמוגים. (החשיפה הממושכת והרגישות של הצילום הדיגיטלי עושות את מה שנבצר מהרשתית לעשות, וזו הסיבה לכך שבצילומי המאמר נראים צבעים.)
בסרטון: צילום מואץ מציג פריחה של ויקטוריה מלכותית
אבל די להסברים המדעיים. מוטב לשוטט באור החלומי של דמדומי בין-ערביים בשבילי "גן אמן הרשתות" בסו-ג'ואו (Suzhou) בסין, ובמיוחד ליד אחד מביתני הגן, זה הקרוי "הביתן שבו הירח פוגש את הרוח"; או אולי לבקר בגן הלבן של ליידי ויטה סקוויל-ווסט שבארמון סיסינגהרסט (Sissinghurst) באנגליה, המכוסה מרבדי לובן של צבעונים, חבצלות, כלניות, דורבניות בצבע שמנת, פעמוניות אפורות-לבנות, וורדים מזני אייסברג ומזני תה "ווייט ווינגס". הם נשתלו, כך כתבה, בתקווה ש"הלילית הלבנה הגדולה תדאה חרש כרוח רפאים על פני הגן... בשעת דמדומים." או שמא כדאי לפנות אל העבר, ולהעלות באוב את גני התענוגות שבנו שליטי האימפריה המוגולית של הודו. גנים אלה צוננו בפניני מים ממזרקות שיש וחסו תחת חופת עלוות עצים עמוסי רימונים ותפוזים, הצבועים באור הירח. כאלה היו גני שלימאר (Shalimar) האגדיים בסמוך לקשמיר.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »גן לילי מזמין הרהורים - מחשבות המשקפות הלכי רוח פנימיים. שלא כמו השמש, הירח מקבל את מבטנו בברכה. לעתים אנו מתמלאים פיוטיות או עצבות - אולי אפילו מייללים מולו - ומתפעמים מן הפלא הגלום בעולם הפוך, שבו צמחים כמהים לא אל אור השמש כי אם אל הנוגה הרפה המוקרן אל כדור הארץ מכוכבים רחוקים.
הצבעים כמעט אינם מורגשים בגן לעת לילה. מבנה העין ומנגנון הראייה גורמים לכך שבאור הירח הענוג אפילו האדומים והכתומים העזים ביותר דוהים לכדי אוסף של גוני אפור וכסף. הרשתית, אותו ציפוי רגיש של פנים העין, מרובדת בתאים קולטי אור משני סוגים: קנים ומדוכים. הקנים, המבחינים בעוצמת האור, מסוגלים לקלוט תאורה ברמות נמוכות. למדוכים, לעומת זאת, המבחינים בין צבעים, נחוץ רף אור גבוה מזה שמספק הירח העמום. באורו החלש מדי, הצבעים נמוגים. (החשיפה הממושכת והרגישות של הצילום הדיגיטלי עושות את מה שנבצר מהרשתית לעשות, וזו הסיבה לכך שבצילומי המאמר נראים צבעים.)
בסרטון: צילום מואץ מציג פריחה של ויקטוריה מלכותית
אבל די להסברים המדעיים. מוטב לשוטט באור החלומי של דמדומי בין-ערביים בשבילי "גן אמן הרשתות" בסו-ג'ואו (Suzhou) בסין, ובמיוחד ליד אחד מביתני הגן, זה הקרוי "הביתן שבו הירח פוגש את הרוח"; או אולי לבקר בגן הלבן של ליידי ויטה סקוויל-ווסט שבארמון סיסינגהרסט (Sissinghurst) באנגליה, המכוסה מרבדי לובן של צבעונים, חבצלות, כלניות, דורבניות בצבע שמנת, פעמוניות אפורות-לבנות, וורדים מזני אייסברג ומזני תה "ווייט ווינגס". הם נשתלו, כך כתבה, בתקווה ש"הלילית הלבנה הגדולה תדאה חרש כרוח רפאים על פני הגן... בשעת דמדומים." או שמא כדאי לפנות אל העבר, ולהעלות באוב את גני התענוגות שבנו שליטי האימפריה המוגולית של הודו. גנים אלה צוננו בפניני מים ממזרקות שיש וחסו תחת חופת עלוות עצים עמוסי רימונים ותפוזים, הצבועים באור הירח. כאלה היו גני שלימאר (Shalimar) האגדיים בסמוך לקשמיר.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות