כתבות קודמות

  • ג'ון טומניו ואמנדה הובס, נ' ג'. איור: אלכסנדר מאליב. מקורות: סיימון פיץ', וינסנט גפני ובנג'מין גירי, אוניברסיטת בירמינגהם, בריטניה

    ציידים-לקטים, שנסוגו אל פנים היבשה עקב סערה, חוזרים אל דוגרלנד (Doggerland) ומגלים שהמחנה שלהם מוצף | ג'ון טומניו ואמנדה הובס, נ' ג'. איור: אלכסנדר מאליב

  • צילום: רוברט קלארק. מוזיאון טולוז, צרפת

    שתי נשים שנרצחו נקברו יחדיו לצד קרני איילים בבית קברות מסוליתי באי טוויאק (Téviec), שבחבל ברטאניה (Bretagne), צרפת | צילום: מוזיאון טולוז, צרפת

  • צילום: רוברט קלארק

    הארכיאולוגית ליסה סנייפ-קנדי מאתרת עקבות של עגור בגולדקליף (Goldcliff), וולס (Wales). אפשר שהעגורים היו מקור מזון חשוב לתושבים בתקופה המסוליתית

  • צילום: רוברט קלארק

    השפל שבשפך הנהר סוורן (Severn), בקירבת גולדקליף, חושף טביעת כף רגל של צייד מלפני 7,500 שנים, העת שבה עלייה הדרגתית במפלס הימים צמצמה את שטחי היבשה

  • צילום: רוברט קלארק

    ראשי חץ מעצם ומקרן אייל, שחולצו מקרקעית הים הצפוני בסמוך לחופי הולנד, מעידים על תרבות ששקעה במצולות לפני עידן ועידנים

  • צילום: רוברט קלארק

    יאן חלימרווין, ארכיאולוג חובב, מציג חלק מהעצמות המאובנות והכלים שקיבל מדייגים שאספו אותם ברשתותיהם בים הצפוני במשך השנים

  • צילום: רוברט קלארק

    איש זקן, המכונה "צייד זקן", נקבר על גבי מצע של קרניים, עם שני סכיני צור לצדו, בחופה של דנמרק. השרידים נחשפו מתחת למגרש חניה של בית ספר יסודי

  • צילום: רוברט קלארק

    בקירבת גולדקליף, שרידיו של אלון פרהיסטורי עולים מהבוץ בשפך נהר סוורן לעת שפל. יערות מסוליתיים בצפון אירופה גוועו בהדרגה עם עליית מפלס מי הים המלוחים

  • צילום: רוברט קלארק

    דלי הוא כלי חיוני לעבודתה של הארכיאולוגית ליסה סנייפ-קנדי באתר המושפע מהגאות והשפל. היא מחפשת אחר שרידים לחיים מסוליתיים במשקעים

  • צילום: רוברט קלארק

    הארכיאולוגית ג'ניפר פוסטר מנצלת את שעת השפל בשפך הנהר כדי ליצור תבנית של טביעת כף רגל מסוליתית שנחשפה במקום

  • צילום: רוברט קלארק

    פוסטר אוחזת באבן שנמצאה בגולדקליף. הסדקים מרמזים על כך שהאבן נחשפה לחום של אש לבישול, עדות לאכלוס המקום על ידי אנשים קדומים

  • צילום: רוברט קלארק

    בשעת השפל הארכיאולוג מרטין בל עמל במרץ על חשיפת טביעת כף רגל. שפך הנהר סוורן מאפשר שעתיים של עבודה בלבד בטרם השטח מתכסה מחדש במי הים

  • צילום: רוברט קלארק

    ארכיאולוגים בגולדקליף פורשים יריעת פלסטיק שעליה מסומנות בשחור טביעות כף רגל של בני אדם, איילים ועגורים מהתקופה המסוליתית

גלרית תמונות

עולם המים של אירופה

זה עשרות שנים מתגלים בים הצפוני שרידים של עולם מיושב שנעלם תחת הגלים כשמפלס המים עלה. כיום ארכיאולוגים מעלים שאלה שתקפה גם לזמננו: מה קורה כשהבית שוקע במצולות הים הגואה?

מאת: לורה ספיני | צילום: רוברט קלארק
כאשר החלו להופיע עדויות לקיומו של עולם אבוד בקרקעית הים הצפוני, איש לא רצה להאמין להן. הראיות החלו לצוץ לפני כ-150 שנים, כשדייגים לאורך חופי הולנד אימצו טכניקת דיג שקרויה מכמורת קורה. הם גררו רשתות ששוקעו בעזרת משקולות על פני קרקעית הים, והעלו אותן מלאות דגי סולית, שטצד ושאר מיני דגת קרקעית. אבל לעתים אירע שיחד עם השלל נפל על הסיפון ברעש גדול ניב עצום או שרידי שלד של פר הבר, קרנף צמרי או מינים עלומים אחרים שנכחדו מהעולם. הממצאים הללו מעולם שנעלם לא היו מוכרים לדייגים, והם העדיפו להתעלם מהם ולהשליכם בחזרה למים.

בחלוף כמה דורות שכנע פליאונטולוג חובב ורב-תושייה ששמו דיק מול כמה דייגים לשמור עצמות שעולות ברשתם ולמסור לו אותן בצירוף נקודות הציון של מקום מציאתן. ב-1985 קיבל מול מאחד הספנים לסת אנושית שמורה להפליא, בעלת שיניים טוחנות שחוקות. מול וחברו יאן חלימרווין, אף הוא חוקר מאובנים חובב, שלחו את העצם לבדיקת תיארוך פחמן, אשר העלתה כי גיל העצם הוא 9,500 שנים, ולפיכך היא השתייכה לאדם שחי בתקופת האבן התיכונה (התקופה המסוליתית). בצפון אירופה החלה תקופה זו בתום עידן הקרח האחרון, לפני כ-12,000 שנים, והיא נמשכה עד הופעת החקלאות כ-6,000 שנים מאוחר יותר. "אנחנו סבורים שהעצם הייתה טמונה בקרקע," אמר חלימרווין, "ונחה במקומה ללא הפרעה מאז נעלם העולם ההוא תחת גלי הים, לפני כ-8,000 שנה."

תחילתה של פרשת הארץ הנעלמת נעוצה בהתמעטות הקרח. לפני 18,000 שנים היה מפלס הימים בצפון אירופה נמוך ב-122 מטרים לערך מגובהו כיום. בריטניה לא הייתה אז אי, אלא הקרן הצפונית-מערבית הלא מיושבת של אירופה, ובינה ובין שאר היבשת השתרעה טונדרה קפואה. עם התחממות כדור הארץ והפשרת הקרחונים החלה נדידה של איילים, פרי בר וחזירי בר צפונה ומערבה. בעקבותיהם באו הציידים, אשר ירדו מהרמות המהוות עתה את יבשת אירופה, ומצאו את עצמם במישור עצום ושטוח.

הארכיאולוגים מכנים את המישור העתיק הזה "דוגרלנד" (Doggerland), על שם שרטון דוגר (Dogger) בים הצפוני, המסכן לעתים ספינות חולפות. על פי הסברה שהייתה מקובלת עד כה, השרטון היה גשר יבשתי בין יבשת אירופה של ימינו לבריטניה. השרטון כמעט לא היה מיושב ושימש בעיקר מקום מעבר למי שחפץ להתיישב במקום אחר.

עתה החוקרים סבורים כי דוגרלנד הייתה התיישבות חשובה בתקופת האבן התיכונה, אולם מקץ כמה אלפי שנים אולצו תושבי האזור לגלות ממנו בשל העלייה המתמדת במפלס הים. התקופה הזאת התאפיינה בטלטלות אקלימיות ובשינויים חברתיים קיצוניים, ובסיומה, בתום תקופת האבן התיכונה, איבדה אירופה נתח ניכר משטחה והתעצבה בצורתה הנוכחית, פחות או יותר.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות