על ממותות ובני אדם

הזדמנות אחת אחרונה. זה כל מה שהצייד הסיבירי רוצה. זה חמישה חודשים שקרל גרוחוב מחפש אחר טרף קדמוני באי שומם בים סיביר המזרחית. הוא מתקדם בהליכה מאומצת 18 שעות ביממה במרחבי טונדרה קפואה. קר לו, הוא מותש ורעב, כל כך רעב עד שבלית ברירה הוא נאלץ לאכול שחפים. אפילו שני הדובים הלבנים שתקפו את המחנה שלו היו מורעבים. הקיבות שלהם, שנפתחו בשיסוף סכין לאחר שנורו למוות, היו ריקות. גרוחוב, בן 46, לחייו סדוקות מהרוחות וזקנו אדמוני ומדובלל, חולף יום-יום בצאתו אל השטח על פני תשעה קברים בקירבת המחנה שלו - מקום מנוחתם האחרונה, הוא משער, של הנפשות האומללות שנמלטו אל האי בחיפוש אחר מפלט מן הגולאג הסובייטי. 

זמנו של גרוחוב הולך ואוזל. סופות שלגים של שלהי הקיץ מייללות ברחבי האי קצלני (Kotelnyy), אלף קילומטרים מצפון לחוג הקוטב הצפוני, והקיפאון העמוק של חורף צפוני נוסף כבר עומד בפתח. עקצוץ מתחיל להתפשט באצבעותיו ובכפות ידיו של גרוחוב. העקצוץ הזה מופיע בדרך כלל כשהוא על סף מציאת מבוקשו: חט שנהב של ממותה צמרית.  

הענקים השעירים, שנדדו ברחבי צפון סיביר בשלהי תקופת הפלייסטוקן, גוועו ומתו לפני כ-10,000 שנים. אוכלוסיות מבודדות של ממותות שהמשיכו להתקיים באיים בצפון ובמזרח נכחדו סופית לפני כ-3,700 שנים. חטי הממותות המעוקלים, שאורכם הגיע לארבעה מטרים ויותר, צצים מחדש מתוך הקפאת-עד, והסחר בהם מפרנס את תושבי סיביר הארקטית. עם אלה נמנים ילידי המקום, היקוטים (Yakuts), קבוצה אתנית אסייתית הדוברת לשון ששורשיה טורקיים.

גרוחוב נמנה עם הראשונים שיצאו בעקבות חטי הממותות. כמעט עשר שנים סייר באחד המרחבים הפחות מסבירי פנים בעולם. עתה, מעודד מהעקצוץ באצבעותיו, הוא סורק בעיניו את הטונדרה עד שהחט מתגלה. הוא כמעט מועד על קצהו. "לפעמים החט פשוט מופיע לפניך," הוא אומר, "כאילו שהוא הדריך אותך כל הזמן."

כמעט 24 שעות של חציבה בלתי פוסקת נדרשות לגרוחוב כדי לחלץ את החט מתוך הקרח החצצי. החט הנכסף עבה כגזע עץ, משקלו 70 קילוגרמים והוא במצב מעולה, כמעט ללא רבב. גרוחוב מעמיס את החט על כתפיו. לפני שהוא פונה לדרכו, הוא משליך עגיל כסף לתוך הבור שחפר, מנחה לרוחות המקום. אם יגיע השריד העתיק אל ביתו ללא פגע, הוא עשוי להימכר תמורת לא פחות מ-60,000 דולרים.

פרימיטיבי ככל שזה עשוי להיראות, המניעים ל"בהלה לחטים" אינם דחפים קמאיים אלא תהליכים מודרניים רבי-עוצמה: התמוטטות ברית המועצות וקדחת הקפיטליזם באזורי הספר שהתעוררה בעקבותיה, האיסור הבינלאומי של סחר בשנהב פילים והחיפוש אחר חלופות, ואפילו תופעת התחממות כדור הארץ, אז וכיום. העלייה בטמפרטורות הייתה אחד הגורמים שחרצו את גורלן של הממותות סמוך לתום עידן הקרח האחרון. ערבות העשב, שהיו מקום החיות של הממותות, צומצמו והוצפו עקב מי האוקיינוס הגואים. בעקבות זאת נותרו עדרים נטושים על האיים המבודדים שבהם גרוחוב מחפש עכשיו.

כיום ההפשרה והשחיקה של שכבת האדמה הקפואה שבה נקברו הממותות, וגם ההסתערות של ציידי חטים, חושפות אותן מחדש. זמן רב לאחר שפרטים שלמים כמעט לגמרי חולצו לראשונה מתוך הטונדרה הסיבירית במרוצת המאה ה-19, החטים מתגלים בקצב מואץ.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף