כתבות קודמות

  • צילום: פול ניקלן

    תחש הנהרות משגשג באגם קינגס ביי (Kings Bay) בפלורידה, וכך גם התיירות

  • צילום: פול ניקלן

    קיאקים מתקהלים במעיינות תרי סיסטרס (Three Sisters, שלוש אחיות), שבהם בני אדם ותחשי נהרות שומרים על דו-קיום שנוי במחלוקת

  • צילום: פול ניקלן

    תחשי נהרות הם יצורים מתבודדים מטבעם, אך הם נאלצים להתקהל בימי החורף. גופם חסר את שכבת השומן המגינה על לווייתנים מפני הקור, ולכן הם מצטופפים במעיינות חמים

  • צילום: פול ניקלן

    תחשי נהרות שוחים בקירבת פני המים משום שהם יונקים נושמי אוויר. הם משתמשים בזיפי הפנים הקשים שלהם כדי להביא את המזון אל פיהם

  • צילום: פול ניקלן

    הפיתוח בפלורידה דורש לעתים קרובות שאיבה רבה יותר של מי תהום. הפחתת הזרם ממעיינות טבעיים מצמצמת את מחסה החורף של תחש הנהרות

  • צילום: פול ניקלן

    מקלט חיות הבר קריסטל ריבר (Crystal River) הוא המקום היחיד בפלורידה שבו מותר לשחיינים לגעת בתחשים. חלק מאנשי השימור רואים במנהג זה הטרדה ורוצים לאסור אותו

  • צילום: פול ניקלן

    מדענים ומתנדבים לוכדים תחש כדי לאסוף נתונים על גילו, גודלו ומצבו הגופני

  • צילום: פול ניקלן

    צלקות ממדחפים חרוצות בגופו של תחש נהרות - עדות מוחשית למפגש קרוב מדי עם סירה. הגבלת מהירות השיט בחלק מהאזורים מסייעת בשמירה על התחשים

  • צילום: פול ניקלן

    תחש נהרות שואב חול אל פיו במעיינות תרי סיסטרס. מדענים אינם מבינים את פשר ההתנהגות הזאת, אך חלק מהם תוהים שמא היא מסייעת לעיכול

  • צילום: פול ניקלן

    תחשי נהרות צעירים יונקים מפטמות הממוקמות מאחורי סנפירי החזה של האם, המטפלת בהם לכל היותר עד מלאות להם שנתיים

גלרית תמונות

תחש הנהרות מעורר מהומות

היונק הימי הרגוע משגשג במקווי מים בפלורידה ומושך לאזור תיירים רבים. אולם יש מי שאינם מרוצים מהשכן הפופולרי

מאת: מל ווייט | צילום: פול ניקלן
האם תחש הנהרות הוא חיה מכוערת? היופי הוא בעיני המתבונן, ובמקרה הזה, יש במה להתבונן. עצמותיו הגדולות והדחוסות מאפשרות לו לרחף בתוך המים; האבולוציה לא חשבה על כך שאותן עצמות יגבירו את הסיכוי שלו למות מפגיעת סירה חולפת. הפנים השטוחות והקמוטות, רגישות ושריריות כלשון האנושית, מותאמות בשלמות לתזונת האצות של התחש. משקלו מגיע ל-500 קילוגרמים או יותר, והוא דומה במראהו לדולפין שמנמן או ללווייתן קטן, אף שהוא איננו קרוב משפחה שלהם. (למעשה, תחשי נהרות חולקים אב קדמון משותף עם הפילים.) לתחשים חסרה שכבת השומן שמאפשרת ללווייתנים לשאת את הקור; כשטמפרטורת המים יורדת אל מתחת ל-20 מעלות, הם מתחילים להיחלש ולמות. התת-מין המצוי בארצות הברית מפוזר באזורי החוף של האוקיינוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו; בחורף, כשטמפרטורת המים יורדת, התחשים מתכנסים במעיינות טבעיים ובמקורות אחרים של חמימות, בכלל זה בקירבת תחנות כוח הפולטות מים מחוממים.

אגם קינגס ביי (Kings Bay) בפלורידה מציע לתחש הנהרות מחסה כמעט מושלם מפני החורף. עשרות המעיינות המפוזרים ברחביו פולטים מים מתוקים בטמפרטורה קבועה של 22 מעלות צלסיוס במשך כל ימות השנה. אזור קינגס ביי מתאים לתחשים עד כדי כך שאוכלוסיית החורף בו צמחה מכ-30 פרטים בשנות השישים של המאה הקודמת ליותר מ-600 כיום. בפלורידה גדלה האוכלוסייה לכ-5,000 פרטים.

חלק גדול מהאגם מנוהל על ידי מקלט חיות הבר הלאומי קריסטל ריבר (Crystal River). בסוף שבוע חורפי טיפוסי מעיינות תרי סיסטרס (Three Sisters) לא נראים כמו מקלט לחיות בר. דוברות, סירות, קיאקים ושחיינים מתקהלים בתעלה הצרה הסמוכה. כולם שקטים ומתנהגים באיפוק רב ככל האפשר בשעה שחיות במשקל טונה אחת חולפות בקירבתם. קברניטי הסירות המובילות את התיירים תדרכו את לקוחותיהם היטב: אל תפריעו את מנוחת התחשים ואל תחסמו את דרכם כשהם עוזבים את האזור האסור לכניסת אנשים, שגודר בחבל. אבל הילדים צורחים בהתרגשות, והמבוגרים נרגשים לא פחות.

פעילים למען התחשים מסכימים שרבים מקרב יותר מ-150,000 בני האדם המגיעים בכל שנה לקריסטל ריבר כדי לשחות עם תחשי נהרות (או לשוט מעליהם) עוזבים עם הערכה רבה יותר לבעל החיים, אם כי עובדה זו איננה יכולה לשמש תירוץ להתנהגות פוגענית.

פטריק רוז, ביולוג ימי ומנהל ארגון רב-השפעה הנקרא "מועדון הצילו את תחש הנהרות", מאמין שמצב העניינים בקריסטל ריבר מהווה הטרדה של בעלי החיים, והוא מפר באופן ברור את חוק ההגנה על היונקים הימיים וחוק המינים בסכנת הכחדה. הוא תומך בהחלת כללים נוקשים יותר, המחייבים שחיינים לשמור מרחק של כאחד וחצי מטרים מהתחשים, כך שאלה יוכלו לבחור אם להתקרב אל השחיין או לא. טרייסי קולסון, פעילת שימור מקומית, מסכימה. "צריך לאסור התחככות או נגיעה בהם," היא אומרת. "בשביל זה יש כלבים. תחשי נהרות הם חיות בר. צריך לאפשר להם להישאר כאלה."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק


להצטרפות למינוי »

תגובות