תחש הנהרות מעורר מהומות

האם תחש הנהרות הוא חיה מכוערת? היופי הוא בעיני המתבונן, ובמקרה הזה, יש במה להתבונן. עצמותיו הגדולות והדחוסות מאפשרות לו לרחף בתוך המים; האבולוציה לא חשבה על כך שאותן עצמות יגבירו את הסיכוי שלו למות מפגיעת סירה חולפת. הפנים השטוחות והקמוטות, רגישות ושריריות כלשון האנושית, מותאמות בשלמות לתזונת האצות של התחש. משקלו מגיע ל-500 קילוגרמים או יותר, והוא דומה במראהו לדולפין שמנמן או ללווייתן קטן, אף שהוא איננו קרוב משפחה שלהם. (למעשה, תחשי נהרות חולקים אב קדמון משותף עם הפילים.) לתחשים חסרה שכבת השומן שמאפשרת ללווייתנים לשאת את הקור; כשטמפרטורת המים יורדת אל מתחת ל-20 מעלות, הם מתחילים להיחלש ולמות. התת-מין המצוי בארצות הברית מפוזר באזורי החוף של האוקיינוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו; בחורף, כשטמפרטורת המים יורדת, התחשים מתכנסים במעיינות טבעיים ובמקורות אחרים של חמימות, בכלל זה בקירבת תחנות כוח הפולטות מים מחוממים.

אגם קינגס ביי (Kings Bay) בפלורידה מציע לתחש הנהרות מחסה כמעט מושלם מפני החורף. עשרות המעיינות המפוזרים ברחביו פולטים מים מתוקים בטמפרטורה קבועה של 22 מעלות צלסיוס במשך כל ימות השנה. אזור קינגס ביי מתאים לתחשים עד כדי כך שאוכלוסיית החורף בו צמחה מכ-30 פרטים בשנות השישים של המאה הקודמת ליותר מ-600 כיום. בפלורידה גדלה האוכלוסייה לכ-5,000 פרטים.

חלק גדול מהאגם מנוהל על ידי מקלט חיות הבר הלאומי קריסטל ריבר (Crystal River). בסוף שבוע חורפי טיפוסי מעיינות תרי סיסטרס (Three Sisters) לא נראים כמו מקלט לחיות בר. דוברות, סירות, קיאקים ושחיינים מתקהלים בתעלה הצרה הסמוכה. כולם שקטים ומתנהגים באיפוק רב ככל האפשר בשעה שחיות במשקל טונה אחת חולפות בקירבתם. קברניטי הסירות המובילות את התיירים תדרכו את לקוחותיהם היטב: אל תפריעו את מנוחת התחשים ואל תחסמו את דרכם כשהם עוזבים את האזור האסור לכניסת אנשים, שגודר בחבל. אבל הילדים צורחים בהתרגשות, והמבוגרים נרגשים לא פחות.

פעילים למען התחשים מסכימים שרבים מקרב יותר מ-150,000 בני האדם המגיעים בכל שנה לקריסטל ריבר כדי לשחות עם תחשי נהרות (או לשוט מעליהם) עוזבים עם הערכה רבה יותר לבעל החיים, אם כי עובדה זו איננה יכולה לשמש תירוץ להתנהגות פוגענית.

פטריק רוז, ביולוג ימי ומנהל ארגון רב-השפעה הנקרא "מועדון הצילו את תחש הנהרות", מאמין שמצב העניינים בקריסטל ריבר מהווה הטרדה של בעלי החיים, והוא מפר באופן ברור את חוק ההגנה על היונקים הימיים וחוק המינים בסכנת הכחדה. הוא תומך בהחלת כללים נוקשים יותר, המחייבים שחיינים לשמור מרחק של כאחד וחצי מטרים מהתחשים, כך שאלה יוכלו לבחור אם להתקרב אל השחיין או לא. טרייסי קולסון, פעילת שימור מקומית, מסכימה. "צריך לאסור התחככות או נגיעה בהם," היא אומרת. "בשביל זה יש כלבים. תחשי נהרות הם חיות בר. צריך לאפשר להם להישאר כאלה."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף