דוהרים לעבר 120

במובנים רבים ניקולס אנייזקו, הידוע בכינוי "פחריטו", ציפור קטנה בספרדית, הוא נער רגיל, שאוהב משחקי מחשב וכדורגל. הוא מתגורר עם משפחתו ברמות הכפריות של מחוז אל אורו (El Oro) באקוודור. הנער מספר שבהיותו בן שש הבין מדוע זכה לכינוי "ציפור קטנה", כשהסתכל על בני כיתתו: "הבנתי שאני הולך להיות קטן מהם." קטן הרבה יותר. בשל מוטציה רצסיבית בגן יחיד, פחריטו נראה בגיל 17 כמו בן שמונה. גובהו 114 סנטימטרים - נמוך בהרבה מאחיו ריקרדו, שמבוגר ממנו בשנה.

המוטציה גורמת למחלה של ליקוי גדילה שנקראת תסמונת לרון, על שם האנדוקרינולוג הישראלי צבי לרון, שהיה הראשון שתיאר אותה ב-1966. אולם נראה שהמוטציה הזאת מגינה על פחריטו ממחלות קשות, שבדרך כלל תוקפות אנשים כאשר הם מזדקנים. אפילו באזור מבודד זה, ששוררת בו דלות רבת-שנים, שמעו האנשים על התכונות המגינות הללו.

באחד הימים התכנסו פחריטו ושלושה גברים נוספים מהאזור שלוקים בתסמונת לרון לריאיון קבוצתי. לואיס סנצ'ז, בן 43, המבוגר שבחבורה, הטה את ראשו לאחור ופרץ בצחוק בתגובה לשאלה אם הם מודעים לדיווחים המדעיים האחרונים על התסמונת שלהם. האחרים צחקקו אף הם בקולותיהם הגבוהים. "אנחנו צוחקים," הסביר סנצ'ז, "משום שאנו יודעים שאנחנו מחוסנים מפני סרטן וסוכרת." אמירה זו מאדירה במידת מה את תוצאות המחקרים שיש בידינו כיום, אולם היא גם מעידה על העניין הגובר של החוקרים בגנומים של קבוצות אנשים בריאות או מאריכות ימים במיוחד, שהבידוד שלהן, הגיאוגרפי או התרבותי, מסייע באיתור רמזים גנטיים לאריכות ימים, לעמידות בפני מחלות ולבריאות טובה בגיל מתקדם.

הרופא של פחריטו, חאימה גווארה, נמנה עם החוקרים האלה. במרוצת רבע מאה של חקר התסמונת הוא זיהה כמאה בני אדם הלוקים במוטציית לרון במקומות שונים באזור ההררי של דרום אקוודור. בשנת 2006 הוא החל לשתף פעולה עם וולטר לונגו, ביולוג מאוניברסיטת דרום קליפורניה שחוקר הזדקנות. בתוך הקבוצה ההומוגנית שחקר גווארה לא היו מקרים של סוכרת ורק מקרה אחד של סרטן לא קטלני. בקבוצת הביקורת היו אנשים בני גיל זהה שאינם לוקים בתסמונת לרון וגרים באותו אזור. גווארה ולונגו מצאו שחמישה אחוזים מקבוצת הביקורת פיתחו סוכרת ו-20 אחוזים מתו מסרטן. ניסויי המשך שנערכו על ידי לונגו הראו שדם שנלקח מהמטופלים האקוודורים הגן כנראה על תאי אדם מסרטן שהושרה (נגרם במכוון) במעבדה. מה היה מרכיב הקסם בדמם? "שום דבר," אומר לונגו.

הכוונה היא שאין מדובר בנוכחות של גורם מסוים כי אם דווקא בהיעדרו - הורמון הידוע בשם IGF-1, שהוא גורם גדילה דמוי אינסולין. הדם הגן מפני סרטן, אומר לונגו, משום שהיו בו רמות נמוכות באופן חריג של IGF-1, שהוא בעל תפקיד חשוב בגדילה בילדות אך הוא גם זוהה כגורם מאיץ גידולי סרטן וכמסדיר חילוף חומרים רב-עוצמה. האם שליטה על נוכחותו של הורמון אחד בדם האנושי עשויה לדחות את מחלות הזיקנה? העניין כנראה אינו פשוט עד כדי כך, אולם הקשר בין האינסולין IGF-1 למחלות צץ שוב ושוב במחקרים על אריכות ימים.

כדי להבין טוב יותר את תחלואי הזיקנה ולדעת כיצד להימנע מהם, המדענים שחוקרים כיום את הנושא פונים לטכנולוגיות גנומיות מתקדמות, למחקר מולקולרי בסיסי, והחשוב מכל - לנתונים מקהילות קטנות ומבודדות מבחינה גנטית. המחקרים מעלים הוכחות לקיומם של מולקולות ונתיבים כימיים, שעשויים לסייע בסופו של דבר לכולם להגיע לגיל מתקדם בבריאות טובה ואפילו שופעת חיות.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף