כתבות קודמות

  • צילום: שארל פרג'ה

    פלוגנס, קוט ד'ארמור (Plouguenast, Cotes d'Armor): כל תלבושת ברטאנית ייחודית למקום מסוים. הצילומים שלפנינו נעשו על רקע שקוף שמבעדו נראים נופי ברטאניה

  • צילום: שארל פרג'ה

    פון-ל'אבה, פיניסטר (Pont-l'Abbé, Finistère): שיא האופנה הברטונית הוא כיסוי ראש הנקרא קואף (coiffe), והמרשים ביותר הוא של אזור פון- ל'אבה

  • צילום: שארל פרג'ה

    פואנן, פיניסטר (Fouesnant, Finistère): הגרסה המוקדמת של כיסוי הראש הזה התפרסמה בסוף המאה ה-19 לאחר שלכדה את עינם של אמנים, כמו הצייר פול גוגן

  • צילום: שארל פרג'ה

    סנט-ניקולה-דו-פלם, קוט- ד'ארמור (Saint-Nicolas-du-Pélem, Côtes-d'Armor): התלבושות תויגו על פי שמות הכפרים והאזורים המנהליים שבהם הם שוכנים

  • צילום: שארל פרג'ה

    סנט-אוורזק, פיניסטר (St.-Évarzec, Finistère): כנפי כיסוי הראש הזה מעומלנות כדי לשמור על צורתן, והן מוצמדות זו לזו בעדינות. אפילו ערפל קל עלול לעוות אותן

  • צילום: שארל פרג'ה

    רוסטרנן, קוט-ד'ארמור (Rostrenen, Côtes d'Armor ): תלבושת זו, המיועדת להלוויות, מעוטרת בקטיפה ורקמה על החצאית, ובתחרה וסרטים בשולי השרוולים

  • צילום: שארל פרג'ה

    ססון-סבינה, איל-אה-וילן (Cesson-Sévigné, Ille-et-Vilaine)

  • צילום: שארל פרג'ה

    באס-סור-מר, לואר-אטלנטיק (Batz-sur-Mer, Loire-Atlantique)

  • צילום: שארל פרג'ה

    פונטיבי, מורביון (Pontivy, Morbihan): האופנה בפונטיבי הייתה מתונה. הקישוטים הוגבלו לרקמה על הסינר ולפעמים על כיסוי הראש

  • צילום: שארל פרג'ה

    לוריה, מורביון (Lorient, Morbihan)

  • צילום: שארל פרג'ה

    קמפר, פיניסטר (Quimper, Finistère)

  • צילום: שארל פרג'ה

    קנקל, איל-אה-וילן (Cancale, Ille-et-Vilaine)

  • צילום: שארל פרג'ה

    שטונף-דו-פו, פיניסטר (Châteauneuf-du-Faou, Finistère)

  • צילום: שארל פרג'ה

    פלודיה-סור-רס, קוט-ד'ארמור (Pleudihen-sur-Rance, Côtes-d'Armor)

  • צילום: שארל פרג'ה

    פון-קוואה, פיניסטר (Pont-Croix, Finistère)

  • צילום: שארל פרג'ה

    איל דה ברהה, קוט-ד'ארמור (Île de Bréhat, Côtes-d'Armor): הרקמה המופיעה על הצעיף הזה מהודרת מדי להלוויות, אף כי ייתכן שהתעטפו בו בתום תקופת אבל ממושכת

  • צילום: שארל פרג'ה

    גמנה-סור-סקורף, מורביון (Guéméné-sur-Scorff, Morbihan)

  • צילום: שארל פרג'ה

    שאטולן, פיניסטר (Châteaulin, Finistère)

  • צילום: שארל פרג'ה

    לה קרואסטי, מורביון (Le Croisty, Morbihan): השמלה משקפת את האופנה בשנת 1900. הסינרים של הנשים הצעירות, שהיו עשויים משי או סאטן, היו צבעוניים

גלרית תמונות

רוקמות התחרה

כפרי ברטאניה, השוכנים בחוף הצפוני-מערבי של צרפת, נודעו בתלבושות ובעיקר בכיסויי הראש המוקפדים של תושביהן. בנות הדור הצעיר מחיות כיום את המסורת

מאת: אמנדה פיגל | צילום: שארל פרג'ה
אלקסיה קאודל, בת 87, ומרי לואיז לופרה, בת 90, מצליחות לחלץ את עצמן מהמושב האחורי של מכונית הסיטרואן הקטנה באופן מכובד, ואפילו חינני - מעשה לא פשוט בהתחשב בעובדה שהן חובשות לראשיהן כובעים שגובהם יותר מ-30 סנטימטרים. המארח שלהן ממהר לקבל את פניהן בחיוך המבטא כבוד, כאילו היו בנות מלכות.

נסיכות הן לא – שתי הנשים עמלו במשך עשרות שנים בבתי חרושת לשימורי דגים. אבל קאודל ולופרה השיגו מעמד סלבריטאי מסוים באזור הזה, הידוע בשם ביגודן (Bigouden), במחוז פיניסטר (Finistère), הנמצא בקצה המערבי של ברטאניה (Bretagne). הן הגברות היחידות שעדיין חובשות באדיקות את כיסוי הראש המפואר הנקרא קואף (coiffe), שהיה נהוג בעבר בכל הסביבה. הגיל כופף את גופן, אך התחרה הנוקשה נישאת גבוה מעל קווצות שערן הלבן, כמו מגדלור המאותת: הנה אישה בת ביגודן.

קיימות עשרות תלבושות אופייניות לברטאניה. הן נבדלות זו מזו על פי הכפר, האירוע והתקופה שאליהם הן שייכות. הכובעים הפשוטים שכיסו בעבר את ראשיהן של נשים כפריות מטעמי צניעות או לשם הגנה מפגעי האקלים, התפתחו וקיבלו צורות וגדלים שונים ומשונים במאות ה-19 וה-20. אפילו ציירים, בהם פול גוגן, שאבו מהם השראה. סולן בואנק, עוזרת אוצר במוזיאון ביגודן בפון ל'אבה (Pont-l'Abbé), מספרת כי בזמנים ההם היה הקואף כמו תעודת זהות. "הוא עשוי לגלות מי את, מהיכן את ואם את מתאבלת על מישהו."

אבל עד למחצית המאה ה-20 זנחו רוב הנשים הצעירות את הסגנון הישן. כיום הוא עדיין נראה בטקסים מסורתיים ובקרב קבוצות חברתיות שנקראות "חוגים קלטיים". בחוגים האלה, המשמרים את המסורת הקלטית של ברטאניה, חברים צעירים וצעירות כמו אלה הנראים בדיוקנאות שלפנינו. הם נפגשים במשך כל השנה, מתכוננים למופעי ריקוד המתקיימים בפסטיבלים בקיץ ומשתתפים לעתים בלבוש מסורתי בחתונות ובפרדון (pardon), אירוע עלייה לרגל לכבוד קדוש מקומי.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות