רוקמות התחרה

אלקסיה קאודל, בת 87, ומרי לואיז לופרה, בת 90, מצליחות לחלץ את עצמן מהמושב האחורי של מכונית הסיטרואן הקטנה באופן מכובד, ואפילו חינני - מעשה לא פשוט בהתחשב בעובדה שהן חובשות לראשיהן כובעים שגובהם יותר מ-30 סנטימטרים. המארח שלהן ממהר לקבל את פניהן בחיוך המבטא כבוד, כאילו היו בנות מלכות.

נסיכות הן לא – שתי הנשים עמלו במשך עשרות שנים בבתי חרושת לשימורי דגים. אבל קאודל ולופרה השיגו מעמד סלבריטאי מסוים באזור הזה, הידוע בשם ביגודן (Bigouden), במחוז פיניסטר (Finistère), הנמצא בקצה המערבי של ברטאניה (Bretagne). הן הגברות היחידות שעדיין חובשות באדיקות את כיסוי הראש המפואר הנקרא קואף (coiffe), שהיה נהוג בעבר בכל הסביבה. הגיל כופף את גופן, אך התחרה הנוקשה נישאת גבוה מעל קווצות שערן הלבן, כמו מגדלור המאותת: הנה אישה בת ביגודן.

קיימות עשרות תלבושות אופייניות לברטאניה. הן נבדלות זו מזו על פי הכפר, האירוע והתקופה שאליהם הן שייכות. הכובעים הפשוטים שכיסו בעבר את ראשיהן של נשים כפריות מטעמי צניעות או לשם הגנה מפגעי האקלים, התפתחו וקיבלו צורות וגדלים שונים ומשונים במאות ה-19 וה-20. אפילו ציירים, בהם פול גוגן, שאבו מהם השראה. סולן בואנק, עוזרת אוצר במוזיאון ביגודן בפון ל'אבה (Pont-l'Abbé), מספרת כי בזמנים ההם היה הקואף כמו תעודת זהות. "הוא עשוי לגלות מי את, מהיכן את ואם את מתאבלת על מישהו."

אבל עד למחצית המאה ה-20 זנחו רוב הנשים הצעירות את הסגנון הישן. כיום הוא עדיין נראה בטקסים מסורתיים ובקרב קבוצות חברתיות שנקראות "חוגים קלטיים". בחוגים האלה, המשמרים את המסורת הקלטית של ברטאניה, חברים צעירים וצעירות כמו אלה הנראים בדיוקנאות שלפנינו. הם נפגשים במשך כל השנה, מתכוננים למופעי ריקוד המתקיימים בפסטיבלים בקיץ ומשתתפים לעתים בלבוש מסורתי בחתונות ובפרדון (pardon), אירוע עלייה לרגל לכבוד קדוש מקומי.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף