 |
/images/archive/gallery/107/442.jpg אביעד פוהורילס
צילום: יוסי אלוני  |
|
|
| מהקרקס המעופף של הנבחרת עד לבית הקברות בר"ג |
|
|
|
| הקמפיין הנוכחי של הנבחרת התחיל בליל שימורים בנתב"ג והמשיך עם הנוסטלגיה של איצ'ה והעסקנות של נמני. כמה נקודות למחשבה, רגע לפני שהצרפתים עולים למגרש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כדורגל הוא משחק מוזר. הוא אולי אחד ממשחקי הספורט הבודדים שבו קבוצה נחותה יכולה להפתיע ולהשיג תוצאה טובה מול קבוצה טובה ממנה בהרבה. על פניו הפערים בין צרפת לישראל שווים מחר בסטאד דה פראנס תוצאה של בין 0:3 ל-0:5 לצרפת, אבל זה יכול להיגמר גם ב-0:2 צנוע או ב-1:1 סנסציוני. להבדלים בתוצאות תהיה השלכה על מספר הצופים שיבואו ביום רביעי לבית הקברות ברחוב אבא הלל בר"ג, הנקרא גם איצטדיון, למשחק מול קפריסין, אבל זה לא ישנה אקסיומה אחת – שהאנשים שמנהלים לנו את הכדורגל הם על הקרשים.
אם מישהו עדיין תוהה למה לעולם לא נגיע רחוק בתת תרבות הספורט שלנו – הספקות שלו היו מסתיימים בטיסה המביכה של הנבחרת לפאריז, בבלגן לפני העלייה למטוס,
בעובדה שהשחקנים לא ישבו יחד, אלא איש איש לנפשו- ועוד כשראש המשלחת מופרד מהם במחלקת עסקים, שותה מרק או השד יודע מה מקערת פורצלן. יכול להיות שגם ל"אל-על" יש חלק באשמה, אבל זו לא הנקודה. נבחרת ששחקניה וראשיה המשלחת שלה לא מקרינים מכובדות – אלא קרתנות, ניתוק וליצנות, סופו של דבר שתקבל בחזרה יחס לא ראוי. אין מצב שאייר פראנס היתה נוהגת כך בשחקני הנבחרת הלאומית שלה.
עידן איצ'ה מנחם הוא פרק עצוב בכדורגל הישראלי. אם בתקופות אחרות השנים עברו אבל בכדורגל שלנו היה איכשהו תקוע כל הזמן בשנות ה-70, עם איצ'ה חזרנו לשנות ה-50 – לתקופת הפדאיונים וסיפורי הגבורה ממשחקי אסיה בטהרן ובנגקוק. לא נמאס? ליצנות כבר אמרנו?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נוסטלגיה מתפרצת. איצ'ה מנחם. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
על נמני והמודל היווני
|
|
|
 |
|
|
|
אבי נמני מונה לקפטן, סוגייה בעייתית בפני עצמה נוכח התנהלותו והתבטאויותיו בתקופה האחרונה. המאבק בלוני וקלינגר, והמעבר למועדון אנטי ממסדי כמו בית"ר ירושלים, הפכו את נמני לאיש ציני. נמני, הכדורגלן הישראלי האולטימטיבי, הפך בשנה האחרונה לאיש עסקים, למוציא ומביא, למנהל משאים ומתנים. מן יורם אוברקוביץ' צעיר וחדש. במועדונים מסודרים כמו מכבי ת"א או מכבי חיפה זה לא היה יכול לעבור בשקט, אבל בפניג'ליה אפשר להוסיף בשקט קיסם למדורה.
הכדורגל היווני שכונתי יותר מזה הישראלי. יכולתם לראות את המהות של השכונתיות בעימות של מכבי ת"א מול פאוק סלוניקי, שהיא לכאורה קבוצה טובה ממכבי, אבל מנוהלת כנראה כמו משרד נסיעות בקינשאסה. כשנחת באתונה, הבין אוטו ריהאגל שהדרך היחידה שלו להצליח עם נבחרת יוון, זה לנתק אותה מהמערכת היוונית, מההתאחדות והעסקנים. הגרמני בודד את הנבחרת והפך לפרוייקטור שיצר בועה באמצעותה חוללה יוון את הסנסציה. ריצ'רד נילסן חשב לעשות את זה בישראל, אבל נכשל בהבנת הנקרא ולא הגיע רעב מספיק להילחם במערכת, כפי שעשה ריהאגל.
איש העסקים נמני מונה בעיקר לנהל את המו"מ עם הבונוס לשחקני הנבחרת. נזכרו בזה ביום חמישי, 48 שעות לפני צרפת. כאילו הסתיימו כבר כל ההכנות והכל מתוקתק ומאורגן לקראת העלייה לדשא. זה עצוב, משחית ועלוב, בעיקר כשאיצ'ה חלש מדי מכדי להודיע לנמני כי ידברו על זה עוד שבוע, אחרי המשחק מול קפריסין. במקום לשלוח את הקפטן להתכונן בחדרו – הם מוציאים את דף הבונוסים: 5000 דולר אם ינצחו, 40000 אם יעלו למונדיאל, 30000 אם יגיעו להצלבה. נייר העבודה מרשים. ניכר כי הושקע בו מאמץ אינטלקטואלי. אם היו עובדים ככה על הדשא.
נמני לא פתח את העונה בגלל עונש הרחקה, אבל הוא מסוג השחקנים שיש לו דווקא ערך מוסף כשהוא משחק. על הדשא הוא לא פצצת אגו כמו איל ברקוביץ' ולא בטלן כמו רביבו. נמני, בכושרו הטבעי יכול לתת את הפס הנכון לבלילי, להפיל את עצמו בתחכום ברחבה או להבקיע את הפנדל בקור רוח. הוא כבר עשה את זה פעם בווינה בפנדל של היה ולא נברא מחוץ לרחבה. בואו נראה מה יוכל לעשות בשבת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איש עסקים, אבי נמני. צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
מתי יתקפל ויטקובסקי?
|
|
|
|
|
|
|
את המשחק כנראה שנראה בכל זאת, אלא אם כן מחזיק תיק השידור, חזי ויטקובסקי, יוכיח לנו שהוא איש מרושע במיוחד וימשיך לדרוש את החשכת הערוץ הצרפתי גם כששעת המשחק תגיע והוא לא יצליח למכור את השידור. נקווה שויטקובסקי לא ינהג מעשה שמשון ויפיל את העמודים על כולנו – כנקמה על הפסדיו. לג'ו בראל אין לנו מה להגיד, כי אין טעם. הוא לא מבין כלום.
למרות הכל, ישראל (עם נמני) יכולה לחזור מהמפגש מול נבחרת צרפתית לא בשלה עם תוצאה טובה, כזאת שתיתן לנו חשק להגיע ביום רביעי לבית הקברות בר"ג.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | משפטן. חבר בכיר במערכת הספורט של "מעריב". עורך התוכנית "עושים ספורט" בגל"צ. מסקר את הכדורגל הישראלי ב-15 השנים האחרונות. כתב במשך 10 שנים את "אזור הצבע" ב"ידיעות אחרונות". סיקר 3 מונדיאלים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
