 |
כל מי שבא לבלומפילד אתמול, זכאי להגיע היום למשרדיה של מכבי ת"א ולדרוש את כספו חזרה, או לפחות להבעיר צמיג. אין בלקסיקון מספיק מלים שיבטאו את שאט הנפש נוכח המפגש הזה, בין שתי קבוצות מבישות וחדלות אישים. האחת, מכבי ת"א, ששחקניה רומסים כל שבוע את השם הגדול שהם נושאים לשווא על החולצה. בימים רגילים, בהם מכבי היא שם-דבר בישראל, ל-90 אחוזים מהמתחזים על הדשא אסור להסתובב ברדיוס של 5 קילומטרים בקו אווירי מבלומפילד.
השניה זו ב"ש, שמסיימת את דרכה בליגה וספק אם תשוב אליה פעם. עזוב אותנו זינו, אין טעם להמשיך עם החנטריש הזה. אפילו אם תישאר, משהו אצלכם ישתנה? אם הדבר החולה והעצוב הזה שנקרא הפועל ב"ש ממשיך לפרפר, עדיף לגמור עם זה אחת ולתמיד.
אייל ברקוביץ' ישב בתא הכבוד ובהה במתרחש. כשזה נגמר והוא נכנס למכוניתו, הוא בטח פרץ בבכי. יום קודם האופציה השניה שלו, הפועל ת"א, חטפה רביעיה משירזי. אולי היה עדיף לחתום כבר בבני יהודה? ברקוביץ' ראה כדורגל אנגלי של ליגה רביעית, עם קהל עלוב וטיפש שקיבל אותו בכרזות מתגרות. אייל כתב פעם ספר בשם "הקוסם", אבל מבחינת האולטראס "קוסם הוא נמני". תעשה טובה, אייל, תדרוש את החולצה מספר 8 בעונה הבאה. אם צריך לקרות משהו טוב העונה, בני יהודה חייבת להגיע לאופ"א. חלילה שזו תהיה מכבי.
ב"ש תפסה את מכבי בשיא אפסיותה, ועדיין לא הצליחה להשחיל כדור אחד שהיה מחזיר לה סיכוי. כי ב"ש זה מת-חי שכבר מזמן הפסיק להאמין.
|
 |
 |
 |
 |
|
|