ראשי > ניו אייג' > גד לובן
בארכיון האתר
על חיי נצח והחלפת הגוף
מעולם לא היה זמן שבו לא היינו ולעולם לא יהיה זמן שבו לא נהייה: גד לובן על גלגול נשמות על פי הפילוסופיה ההודית
עדכון אחרון : 15/3/2007 15:22
מהותנו המקורית היא נשמה. במצבנו הנוכחי, הנשמה עטופה בנפש סמויה ובגוף גשמי. על פי הוֵודות, כתבי הקודש ההודיים, טבע הנשמה הוא דמות נצחית בעלת מודעות (או ידע) ושמחה. כלל היבטי האישיות, כמו רגשות, רצונות ומחשבות, מקורן בנשמה.

הנפש הינה השתקפות מעוותת של הנשמה בחומר סמוי. הנפש כשלעצמה אינה מודעת, אך נראית כמודעת משום שהיא משקפת את התודעה המקורית של הנשמה. הרגשות המקוריים שלנו משתקפים באופן מעוות בנפש. ניתן לדמות זאת למנורה המקרינה אור לבן (הנשמה), העטופה בזכוכית צבעונית (הנפש). הצבעים השונים משקפים את האור המקורי, אך מגבילים אותו על פי הצבע המסוים ועל פי כהותו. אהבה למשל, שבמהותה היא משוללת אנוכיות והינה
טבעה המקורי של הנשמה, בהשתקפותה בנפש, מתבטאת בתאווה ואנוכיות.

אם הנפש הינה כסות סמויה על הנשמה, הגוף הינו כסות גשמית על הנפש. הנפש הינה תוצר של התודעה החומרנית שהיא השתקפות מעוותת של התודעה הרוחנית. מכאן שהתודעה החומרנית שלנו, המתבטאת בצורה הסמויה של הנפש, מתבטאת בגוף החומרי.

הגוף והנפש תפקידם ליצור מציאות וירטואלית לנשמה המקנאת באלוהים שמטרתה לכסות ולהשכיח את יחסי הנשמה כלפי האל, יחסים של משרתת אוהבת, ולאפשר לה לפעול בעולם כאילו היא המרכז (חיקוי לאלוהים), וכל הסובב נועד לשליטתה ולתענוגה. תחת תפיסה אשלייתית זו הנשמה מתחילה את מסעה החומרי ומנסה למצוא את אושרה בו. אבל זה לא עובד.
אין מוות
הנחה יסודית בכל תפיסת גלגול הנשמות היא שאין מוות: "מעולם לא היה זמן שבו אני לא הייתי, גם לא אתה וכל המלכים הללו; וגם בעתיד לא יחדל איש מאיתנו להיות" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 2.12). מוות, מנקודת המבט של הגִיתָא, מתייחס לאשליה של זיהוי החיים עם הגוף חסר החיים. תחת אשליה זו אנו מאמינים שבקץ הגוף, גם החיים מסתיימים. מעניין שחווייתית, איננו מסוגלים לתפוס חידלון. חידלון האני לא קיים. חוויית המוות ופחד המוות מתרחשים כאשר האני הנצחי מזדהה עקב אשליה עם הגוף החולף בתור עצמו ולכן נמצא בחרדה של איבוד טבעו הנצחי.

מהו תהליך החלפת הגוף? "ממש כשם שאדם עוטה מלבושים חדשים ומוותר על הישנים, מקבלת הנשמה גוף חומרי חדש ונוטשת את גופה הישן ונטול הערך" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 2.22). מוות משמעו שהנשמה העטופה בגוף הסמוי, בנפש, נוטשת את גופה הגשמי. איך נדע מה יעדה? על זה קְרישְׁנַה עונה: "אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את גופו, אליה הוא יגיע תמיד" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 8.6). אותם דברים אליהם אנו קשורים, כמו משפחה, מעמד, זהות ארצית, נכסים, אירועים מרכזיים בחיינו ושאיפותינו הלא מוגשמות, ירצדו בתודעתנו בעת המוות ויהפכו להוויה כוללת. הוויה זו מגולמת בנפש העוטפת את הנשמה. הגוף הבא שלנו יינתן לנו על ידי אב ואם שיעניקו לנו גוף המתאים להוויה נפשית זו. תהליך המעבר לגוף הבא מוסבר בפסוקים הבאים: "ישות החיים שבעולם החומרי נושאת מגוף לגוף את תפיסות חייה השונות, ממש כשם שהאוויר נושא ניחוחות. וכך זו מקבלת גוף מסוים ונוטשת אותו, ושבה ומקבלת אחר. אותה ישות חיה שנכנסת בגוף גשמי אחר, זוכה אז בסוג מסוים של אוזניים, עיניים, לשון, אף וחוש מישוש, אשר מתקבצים סביב לנפש. וכך זו מתענגת על מערכת מסוימת של מושאי חושים" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 15.8-9). הגוף מתלבש על הנפש ומקבל את צורתה. כל אדם יודע לזהות את אופי זולתו על פי מבנה גופו. שני בני אדם הקרובים מאוד זה לזה ברגשותיהם יִידמו יותר ויותר גם בצורתם החיצונית.
המכניזם של גלגול נשמות
בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר: "הריבון העליון שוכן בלב כל ומכוון את נדודיהן של כל ישויות החיים, שכמו ישובות במכונה עשויה מאנרגיה חומרית". נשמת העל (פַּרַמָאתְמָא), או היבט אלוהים היושב בלב כל חי ובתוך כל אטום ואטום, "קורא" את מחשבותינו ורצונותינו, ומכוון את הסיטואציה החומרית בהתאם. ישנם אלים-למחצה שונים (קטגוריות של מלאכים), להם האל נתן כוחות כמו אלוהיים. כל עוד מטרתה של הנשמה להגשים את נטיותיה האנוכיות, האלים-למחצה, על פי תכתיביו של האל, מכוונים אותה לגופים השונים בהתאם לתודעתה בעת המוות, ומפעילים עליה את חוק הקַרְמַה. חוק הקַרְמַה פועל על נשמה כזאת באופן מכניסטי. אך בשעה שהנשמה עייפה מהמסע החומרי ומוכנה לוותר על קנאתה באל ופונה ומבקשת את חסדו, חוק הקַרְמַה חדל לפעול עליה באופן מכניסטי, והאל מכוון באופן אישי את אותה נשמה בת-מזל לשוב לטבעה הראשוני ולהשתחרר משרשרת הגלגולים האינסופיים.
מה קובע את הגלגול הבא
מה קובע את הגלגול הבא? קַרְמַה ושלוש מידות הטבע. קַרְמַה מוגדרת כאותה פעולה היוצרת את גופנו החומרי הבא. ישנם שני סוגי פעולות; פעולות מתוך מניע אנוכי ופעולות ללא מניע אנוכי. פעולה שמניעיה אנוכיים יוצרת קַרְמַה, ופעולה ללא מניע אנוכי משוללת קַרְמַה. פעולה מתוך מניע רוחני נחשבת לפעולה ללא מניע אנוכי. פעולה כזאת היא פעולה שהמניע שלה הוא אהבת אלוהים טהורה. גם חתירה לגאולה נחשבת למניע רוחני, למרות שבמניע זה כמו מעורב מניע אנוכי כלשהו - הרצון לשים קץ לסבל. פעולה מתוך מניע אנוכי מתחלקת לפעולה אנוכית מרוממת ולפעולה אנוכית מדרדרת. כל פעולה ארצית המניע שלה אנוכי, אך יש אנוכיות יפה, כמו עזרה לזולת, ויש אנוכיות מדרדרת, כמו עשיקת הזולת וניצול הטבע. כל קַרְמַה, או מעשה שאדם עושה, יוצרת ריאקציה חיצונית ונטייה נפשית. גנב למשל, יוצר ריאקציה חיצונית בכך שהוא עלול להיתפס ולהישפט על הגניבות. בנוסף לזה, הגנב גם נקשר נפשית לגניבה כאמצעי שמביא "כסף קל". מכאן, הריאקציה הקַרְמַתית למעשינו בחיים אלו והנטיות הנפשיות החוברות להן ישפיעו על הגלגול הבא ויקבעו את טיבו.

מידות הטבע הן שלוש; מידת הטוב, מידת הלהיטות ומידת החשכה או הבערות. מידת הטוב מאופיינת בשיקול דעת ובראיית הזולת, מידת הלהיטות מאופיינת בתשוקות ובמאוויים חומריים שאין סוף להם ובשימוש בזולת לצרכינו, ומידת הבערות מאופיינת בפסיביות, שינה, ולעתים גם בריחה מהמציאות אל תוך עולם של הזיות והתייחסות לזולת כאל סטטיסטים בעולם הזיות זה. שלושת המידות האלו מתנות אותנו לפעול, לחשוב, לרצות ולהרגיש באופן מסוים. כל אדם בעל מניעים אנוכיים כבול לשלוש המידות ומופעל על ידיהן.

על פי הקַרְמַה ומידות הטבע נקבעים חיינו הבאים. בגִיתָא נאמר: "מי ששרויים במידת הטוב מתעלים בהדרגה לכוכבים עליונים; השרויים בלהיטות חיים בכוכבי הארץ; ואלה שבמידת הבערות הנתעבת מידרדרים לעולמות הגיהינום". אדם השרוי בעת מותו במידת הטוב יתעלה לכוכבים העליונים, הנחשבים לכוכבי עדן, ויחיה כאל למחצה (מלאך); השרוי בעת מותו במידת הלהיטות יזכה בגוף אדם; והשרוי בבערות יזכה להיוולד בכוכבי הגיהינום או יקבל גוף בממלכת החיות, הזוחלים, הצומח וכו'.
על פי תורת היוֹגַה, חיי אדם הם צומת לחיים חומריים או רוחניים. ניתנת לנו הבחירה בין הגשמה רוחנית להגשמה חומרית. אלה שבוחרים בחיים רוחניים, פטורים מקַרְמַה, אך אלו שבוחרים בהגשמה חומרית יוצרים קַרְמַה, אשר משעבדת אותם לעולם של סבל. קַרְמַה טובה תשיא אותם לכוכבי עדן. לאחר שהם מסיימים להתענג על מעשיהם הטובים הם נופלים מכוכבי העדן ושבים ונולדים מחדש בעולמנו. אלו שיוצרים קַרְמַה רעה ידרדרו לסוגי חיים נמוכים יותר. לאחר תקופת התנסות מסוימת הם ישובו וייוולדו אוטומטית בגוף אדם. רק בגוף אדם, בעולמנו זה, קל לבחור בין חיים רוחניים משוחררים מקַרְמַה, לבין ביצוע קַרְמַה טובה או רעה.

חיים אנושיים נועדו להתעלות רוחנית. אך אדם שמגשים את חייו באופן חייתי, אינו זקוק לתבונה היתרה שבגוף האנושי, ולכן ייתכן שיזכה בחייו הבאים בגוף חיה. באופן פשטני, אם אדם חי חיים חזיריים, יתכן שבחייו הבאים יזכה להגשימם באופן התואם ביותר את רצונו -בגוף חזיר. מי שבעת מותו שקוע בזהות היהודית שלו, יתכן שייוולד בחייו הבאים כיהודי, ומי ששקוע בזהות הערבית שלו, יתכן שייוולד כערבי. אך יתכן שיהודי שנלחם בערבי יהיה שקוע בו בעת מותו וכך בחייו הבאים ייוולד כערבי. באופן דומה, ערבי הנלחם ביהודים ושקוע בשנאה כלפיהם בעת מותו ייתכן וייוולד כיהודי. הכל בהתאם לתודעה בעת המוות. מכל מקום, מי ששקוע בעת מותו ברחשי אהבה לאל, חופשי מזהות ארצית ומשולל כל מניע אנוכי, בסוף חייו ייפרד לא רק מגופו החומרי אלא גם מנפשו המטוהרת, ובגופו הרוחני הוא ישוב לעולמו של האל. נשמה זו ששבה למקורה לא תשוב ותתגלגל בעולם החומרי. זאת משום שנפטרה מקנאתה באל ושבה והחייתה את יחסי אהבתה הנצחיים אליו. "מי שיודע את טבעם הנשגב של התגלותי ומעשי, אינו שב ונולד בעולם החומרי לאחר נוטשו את גופו, אלא מגיע למשכני הנצחי" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 4.9). כך מסתיים מעגל כמעט נצחי זה של גלגולים חוזרים ונשנים.
ההיגיון שבחיים אחרי המוות
רעיון החיים אחרי המוות מבוסס על דואליות של גוף-נשמה. הפילוסופיה הוֵודית מרבה לעסוק בסוגיה זו ויש לה פתרונות מאוד מעניינים שיכולים להעשיר את המחשבה הפילוסופית. מאמר זה מכל מקום מוקדש יותר להיגיון ולאינטואיציה הטמונה בנו בנוגע לחיי נצח והחלפת הגוף. הבְּהַגַוַד גִיתָא מצביעה על נקודה מעניינת: "כשם שהנשמה שבגוף ממשיכה ועוברת בגוף זה מילדות, לבחרות ולזקנה, כך זו עוברת לגוף אחר עם המוות. צלול-הדעת אינו מתבלבל משינוי זה". שינוים גופניים ונפשיים של גדילה וקמילה מתרחשים בגופנו ללא הפסק ומכאן שגלגול הנשמות הוא למעשה תהליך התחלפות הגוף המתרחש לא רק בשעת עזיבת הגוף אלא כל הזמן. הרעיון הוא שאני נשאר אותו אני, בשעה שגופי משתנה. האני הצופה נוכח בשינויים שחלים בגופו ונפשו, בשעה שחוויית זהותו כצופה לא משתנה. אם חוויית ה"אני" מקורה היה במבנה הביולוגי או הנפשי, כי אז "אני" זה היה משתנה עם השתנות הגוף והנפש. אך ישנה חוויה ברורה של אי-השתנות למרות שהגוף והנפש משתנים כל הזמן. אדם יכול לזכור את עצמו בהיותו פעוט, בוגר, ואפילו יכול לדמות עצמו זקן. אך בכל המצבים הללו, חווייתו היא שזה אותו "אני" השוכן לעתים בגוף צעיר, לעתים בגוף בוגר. בכל המצבים האלו הוא נשאר בתור צופה לא משתנה. מכאן, שאם חוויה סובייקטיבית זו נתפסת כמציאות אובייקטיבית, הגיוני להסיק שאין האני הצופה תוצר הגוף, גם לא תוצר הנפש. רבים, מכל מקום, יטענו שהאני אכן משתנה. אך לא האני משתנה, על-פי היוֹגַה, כי אם הנפש שהאני מזדהה איתה כעצמו ודרכה רואה וחווה את העולם. רק ה"בגדים", הגשמי והנפשי שהוא נמצא בתוכם, משתנים. תהליך היוֹגַה, בעיקר באמצעות מדיטציה, מאפשר לחוות את ההפרדה הזו בין הגוף לנשמה. מי שחווה הפרדה זו יכול על-נקלה לחוות את עצמו כנצחי.

היבט אחר לדואליות בין הנשמה לגוף-נפש ניתן לחוות במצבי העירות והחלימה. בעת החלימה הגוף החלומי הוא המציאות עבורנו, בשעה שהגוף הגשמי נחווה כחסר מציאות. בעירות המצב הוא הפוך. הגוף הגשמי הוא המציאות, בשעה שהגוף החלומי חסר מציאות. תורת היוֹגַה אומרת שלא הגוף החלומי, גם לא הגוף הגשמי הינם המציאות, למרות היותם ממשיים. הנשמה, מקור האני, היא המציאות. בשעה שהנשמה מזדהה עם החלום, ישנה חוויה של החלום כמציאות, ובשעה שהנשמה מזדהה עם מצב העירות, ישנה חוויה של העירות כמציאות.

אם האני לא משתנה בשעה שהגוף והנפש משתנים כל הזמן, הרי שאין הוא תוצר שלהם. מכאן שאין הוא מותנה להתחלה ולסוף שלהם. לכן אין זה סותר את ההיגיון שהאני היה קיים לפני היווצרות הגוף, וגם מוסיף ומתקיים לאחר התפרקות הגוף.
הפילוסופיה של היוֹגַה אינה כה פשוטה. היא אומרת שהאני משתנה ולא משתנה בו-זמנית. אך הבה ונישאר במישור האינטואיציה ונסיק באמצעותה מסקנות מעניינות לגבי מהות החיים.

אדם כמה לחיי נצח. האין זה מצביע על טבעו הנצחי? מאיפה השאיפה לנצח? אם אנו אך מכונה כימיקלית, מכונה כזאת לא רק שלא שואפת לחיי נצח, מעצם היותה מכונה המבוססת על עקרונות מכניסטיים, אין לה שאיפות! אדם כמה לידע. האם כמיהתו מסתיימת בהשבעת צרכים ביולוגיים של אכילה, שינה, מין והגנה עצמית? על פי היוֹגַה, בנשמה טבוע ידע ראשוני, ובאמצעות תהליך היוֹגַה ידע זה נחשף. רק כאשר האדם מתעורר לטבעו הראשוני של ידע רוחני, הוא מגיע לסיפוקו. אך אין הוא מגיע לסיפוקו אפילו אם יצבור את כל הידע האמפירי והמטפיזי-ספקולטיבי הקיים.
למה לא זוכרים את הגלגולים הקודמים?
כל אחד מאיתנו עבר פעמים אינספור את חוויית המוות. אך חוויה זו מודחקת, כמו הרבה חוויות טראומתיות, בתת מודע, כך שרובנו לא זוכרים את חיינו הקודמים. מכל מקום, כשם שחוויות טראומתיות, למרות שלא זוכרים אותן ישירות עדיין מפעילות אותנו, כך הרשמים מהחיים הקודמים צבורים בתודעתנו ומשפיעים על תודעתנו. חוויות אלו מצטברות לניסיון חיים שלם המביא אותנו בסופו של דבר, לאחר תקופות חיים רבות לאין ספור, למסקנה שבעולם זה אין מקום לאושר ועצמיות אמיתית, ויש לחפשו במקום אחר. אדם כזה ייתכן ויפנה אז לאל ויתפלל אליו שייקח אותו חזרה למקום ממנו בא.
תחילתו וסופו של הגלגול
ראשיתו של גלגול הנשמות הוא בקנאה באל. למה הוא אלוהים ולא אני? האל מכבד את רצוננו ומאפשר לנו להגשים התנסות זאת של "להיות אלוהים", למרות שמצב זה נוגד את טבענו ומהותנו הרוחניים. לצורך זה הוא יצר את העולם החומרי והלביש עלינו גוף נפשי וגשמי, המחקים באופן מהופך את המציאות הרוחנית ומאפשרים לנו חוויה "אלוהית" זו. במציאות הרוחנית אלוהים הוא המרכז שלנו, בעוד שבאשליה החומרית אנו המרכז של חיינו. אשליה זו היא מקור הסבל שלנו. רק לאחר שעייפנו מאגו-טריפ זה של "אני המרכז" והרצון להפיק ערך חומרי ועונג מ"אני הכי הכי", ואנו מוכנים לוותר על זה, משמע לוותר על הקנאה הראשונית באל (שהוא המרכז והוא "הכי" האמיתי), מתחיל מסענו חזרה, חזרה ליחסינו המקוריים עם האל. זו הדרך היחידה לסיים את מסענו בעולם החומרי וזו ההתחלה של חיי אושר אמיתיים.

לאתר Yoga of love

פרסום ראשון : 22/7/2005 12:56
מורה לפילוסופיה מזרחית. בעליו של האתר יוגה של אהבה

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

גד לובן
רומן על אמת  
ניקיון יסודי  
חלב עם הרוח  
 

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
ישן בעירום?
רק בקיץ
תמיד
אף פעם