 |
/images/archive/gallery/191/736.jpg אושו
 |
|
|
| החשכה הפנימית עדיפה על אורו של אדם אחר |
|
|
|
| ממשיכים בחקירת משנתו הרוחנית של אושו. השבוע: תתפלאו אבל גם אושו, גדול הגורואים של כל הזמנים, התנגד למוסד הגורו |
|
| עדכון אחרון : 23/1/2006 17:03 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלושים וחמישה מחפשים רוחניים רוקדים, שרים, צועקים ומשקשקים בסלון רחב מימדים. המקום: תל אביב. הזמן: תחילת שנות התשעים. אני מוצא את עצמי בסדנת מדיטציית תנועה בשם "קונדליני-ריבלינסינג". עם סיום הסדנה שניים מהנוכחים חווים אל מול עיני המשתאות התפרצות של אנרגיה אדירה ממרכז הגוף ונשכבים רועדים על הרצפה. כולנו מביטים עליהם בהשתוממות ובקנאה. אני עובר הלאה, לסדנה הבאה.
הניו אייג' של היום פועל כמו מנוע חיפוש באינטרנט. כל אחד יכול להרכיב לעצמו סדנה שתתאים בדיוק למרכיבי האישיות שלו. דודי מתחזק ביהדות, מטפל בשיאצו ומתרגל מדיטציה. שרון מאמינה בכוח עליון, לומדת תקשור ורוקדת בוטו.
אושו היה מתנגד נחרצות למהלך שכזה. באחת מהרצאותיו הוא נשאל האם הוא חושב שדרכו תוביל לדת חדשה בראשותו. הוא ענה כי "הדת האמיתית" אותה הוא מנסה להנחיל לתלמידיו היא אומנות החקירה והידיעה העצמית ללא מתווכים. בתור הסבר הוא הוסיף את הסיפור החסידי הבא:
"רבי צעיר התלונן בפני הרבי של ריצין לגבי הסוגיה הבאה: "בשעה שאני יושב ולומד תורה, אור גדול מציף אותי, אך ברגע בו אני מפסיק- האור נעלם. מה אעשה? ענה לו הרבי: דומה הדבר לאדם אשר הולך ביער בלילה חשוך ולזמן מה מתלווה אליו אדם נוסף שפנס בידו, עד שבצומת דרכים השניים נפרדים ועל הראשון להמשיך לגשש לבד את דרכו באפלה. אך אם האדם נושא בתוכו את האור הפנימי שלו, אל לו לפחד מכל חשכה".
אושו מפרש
את הסיפור הזה בצורה הבאה: "הדת הרגילה היא תופעה מתעתעת. היזהרו מפניה. כתבי הדת מעוררים תחושת חיות, כל אותן תיאוריות עדינות מובילות לתענוג אינטלקטואלי, הריטואלים יוצרים שיכרון חושים, והאדם עלול לשכוח את עצמו".
אושו מביא לדוגמא תרגול יוגי בו חוזרים על מנטרה שוב ושוב. המנטרה יוצרת באמצעות צלילים שכרון פנימי בגוף וכתוצאה מכך מתעוררת במתרגל תחושה עילאית, היפנוטית. לדידו של אושו שכרון זה זהה לתחושה הנוצרת משימוש בסמים: לאדם נדמה לרגע שהוא הגיע למרומי האמת. אלו יהיו כמובן רגעים שקריים, כי לאותם גבהים לא הגיע בכוחותיו שלו, אלא מצא את עצמו שם לפתע.
דרך היוגה מציעה תרגולים רבים לשינוי ה"כימיה" בגוף, החל בהכנסת אוויר במהירויות שונות (פרנהיאמה) ועמידה על הראש. היוגה אינה ייחודית בכך. בכל דרך דתית מוצעת אפשרות לשינוי הכימיה הפנימית של הגוף. אושו מסביר כי למרות שדתות ושיטות רבות מתנגדות לשימוש בסמים או באלכוהול, בדיעבד, הדתות תמיד סיפקו סמים לבני האדם: ריטואלים, לימוד, אמונה, היפנוזה עצמית וכו'. כל אלו הם סמים מסוג אחר, מתוחכם יותר, שנועדו להרדים את ההמונים ולהציע להם את האור, אבל רק מתוך חלום. אושו ממשיל זאת לאדם שנפל לתרדמה ובחלומו ראה את השמש זורחת. השמש בחלום אינה אמיתית, היא תוצאה של הזיה. באותה מידה בעזרת הטכניקות הדתיות, ניתן לטעום טפטופים, נצנוצים, מבטים חטופים במה שנראה כ"האמת", אך זו רק אשליה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
היה אור לעצמך
|
|
|
 |
|
|
|
נתמקד עתה בפרשנות נפרדת לכל שורה בסיפור החסידי:
"רבי צעיר התלונן בפני הרבי של ריצין: בשעה שאני יושב ולומד תורה אור גדול מציף אותי, אך ברגע בו אני מפסיק האור נעלם. מה אעשה?"
ישבנו בהרצאה של מורה רוחני וחווינו חוויה מאלפת. השתנה לנו מצב הרוח. הדיבור השקט והטון הרגוע גרמו לנו להפסיק לחשוב, שקענו אל תוך מדיטציה עמוקה.
אושו מתייחס לכך בתור צורה נוספת של היפנוזה. גם אם נזכה לחוויה מדיטטיבית-היפנוטית, לרוב, זמן קצר לאחר שתסתיים ההרצאה נצא החוצה ותחושת השלווה שלנו פשוט תיעלם.
אומר אושו: "טוב הדבר שתחושת השלווה נעלמת, אחרת היה נשאר האדם בהזיה שקרית לאורך זמן רב, הופך אותה לאוצר ושוכח שלא ממנו היא באה. כל דרך קיצור רוחנית מהווה למעשה מכשול: האזנה למורה רוחני, קריאת טקסטים רוחניים, כל אלו לוקחים את האדם מחוץ לעצמו. אלמנט זר מתפקד עבורו, מושך אותו לגבהים, המורה יכול להיות המסנוור הגדול ביותר של האדם, עד שהוא נופל....ואז הנפילה היא הרבה יותר קשה...".
"דומה הדבר לאדם אשר הולך ביער בלילה חשוך ולזמן מה מתלווה אליו אדם נוסף שפנס בידו, אבל בצומת דרכים השניים נפרדים ועל הראשון להמשיך לגשש לבד את דרכו באפלה".
אושו, שידע לשרטט יפה קווים מקבילים בין הדתות השונות, מציע סיפור בודהיסטי המקביל לזה החסידי: "בודהה גסס. אחרי ארבעים שנה בהן היה האור לתלמידיו, הוא עמד למות. בוקר אחד הוא אמר: זהו היום האחרון של חיי, אם יש לכם שאלה נוספת, אנא שאלו. זה היה הרגע, זו היתה צומת הדרכים ולפתע חשו כולם בחשכה אינסופית מתקרבת. אננדה, שהיה תלמידו הקרוב, שאלו: מה נעשה עכשיו? הלכנו אחרי האור שלך, היינו מוגנים ובטוחים ועכשיו...עדיף היה לנו אלמלא פגשנו אותך בכלל... אל תשאיר אותנו בחשכה. אמר הבודהה לאננדה: במשך ארבעים שנה לא מצאת את האור הפנימי שלך, האם אתה חושב שארבעים שנה נוספות יעזרו לך? גם מיליוני שנים לא יספיקו, ככל שתפסע יותר בחסות אורו של אדם אחר, אתה עלול להתרחק עוד יותר מעצמך. מילותיו האחרונות של הבודהה היו: היה אור לעצמך.
ביום שלמחרת מותו של הבודהה ישב אננדה ובכה במשך עשרים וארבע שעות. הוא התמודד עם החשכה הפנימית שלו, עם הכאב הפנימי שלו. הוא עבר גיהינום עלי אדמות. הוא שכב מתחת לעץ כמו אדם מת, כל גופו רעד, הדמעות זלגו ללא הרף, האנשים מסביבו חשבו שהשתגע, אך לאחר עשרים וארבע השעות הללו, הפך אננדה לאדם אחר לגמרי. הוא פתח את עיניו והן נצצו, גופו זהר, הוא מצא את האור הפנימי. אננדה הפך להיות מואר רק אחרי שנותר רק צילו של הבודהה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אושו בסאטסאנג בפונה. הכל חוץ מגורו
|
|
|
|
|
|
|
אולי זו מציאות חשוכה אבל יש בה משהו אישי ומקורי
|
|
|
|
|
|
|
לשיטתו של אושו, תמיד עדיפה החשכה הפנימית האישית, על אורו של אדם אחר. אולי זו מציאות חשוכה אבל יש בה משהו אישי ומקורי. בתוך החשכה הזו אפשר לגשש וללמוד את אומנות ההליכה לבד בדרך הרוחנית.
אושו מוסיף כי האור השקרי, מלווה תמיד בחשכה מזויפת. הכוונה היא לאותן שיטות, דתות ומורים המניחים שכולנו טועים. לדעתם האדם הוא חוטא, עטוף קליפות או כבול בקארמה שלילית, ולפיכך עליו להשתנות: ללבוש בגדים אחרים /לחשוב מחשבות אחרות/ לעמוד על הראש/ להתנזר מבשר-מין-אלכוהול וכן הלאה.
"ענה הרבי של ריצין: אך אם האדם נושא בתוכו את האור הפנימי שלו, אל לו לפחד מכל חשכה".
הטעויות והכשלים של האדם מספיקים כדי ללמדו כיצד להמשיך הלאה בחייו. אלו בעצם ניצני הייחודיות שלו ודרכם, ורק דרכם, יוכל להגיע לאור הפנימי. אומר אושו: "כאשר זו באמת החשכה שלך ולא של אחרים, לא חשכה מושאלת, אז האור הוא כבר לא כל כך רחוק. והחשכה היא תמיד פחות מסוכנת מאור שאינו שלך".
הדברים נשמעים קשים. קשה לנו ללכת לבד בדרך, וזה עוזר כשיש מישהו עם פנס שמלווה ומאיר אותה. עבור תלמידיו, אושו האיר עם הפנס בכל פעם לכיוון אחר, וזאת כדי לשמור על ערנותם וכדי שלא ייתפסו לשיטה דתית אחת בלבד. אושו לא הנחה את האדם להימלט מפני תורות רוחניות, או מורים רוחניים למיניהם, אלא קרא לתשומת לב תמידית בדרך הרוחנית. הוא מזהיר מפני הליכה בעיניים עצומות אחרי המורה הרוחני (כולל הוא עצמו) כי אמונה עיוורת מביאה לאובדן הדרך. במידה והמורה מאפשר לתלמידו לראות את הלהבה הפנימית שבו, ולו לרגע, יוכלו השניים לפסוע יחדיו, אבל תמיד מתוך ידיעה שלבסוף הם ייאלצו להיפרד. במידה והמורה הרוחני לא מצליח להדליק אפילו להבה הקטנה אצל התלמיד, אזי הם לא מתאימים אחד לשני ועל התלמיד להמשיך הלאה בדרכו.
המורה הרוחני, כמו התורות השונות, הריטואלים והתרגולים, כל אלו הם עידודים וחיזוקים. האדם יכול להתענג עליהם אבל לזכור שאינם המטרה, ניתן לראות בעזרתם פעמים רבות את האור, אבל מטרתם היא רק להזכיר שהאור קיים, הוא בר השגה והדרכים אליו רבות ומגוונות, ויותר מכל, ריבוי הדרכים מצביע על כך שלכל אדם הדרך האישית שלו.
מי שיעקוב אחר "אור מושאל", כפי שעשה אננדה תלמידו של הבודהה, יהפוך את המורה ואת הדת, למטרה. אבל המורה או הדת הם האמצעי, התנופה, התזכורת והתמריץ אבל לא התשובה. האדם הוא המטרה, ובתוכו הוא מכיל את הדרך, את האור, את הכול.
בשבוע הבא: מה אושו חושב על המיינד אנושי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לחלקים הקודמים בסדרה
|
|
|
|
|
|
|
הדברים לקוחים מתוך סדרת הרצאות בשם The True Sage, שהעביר אושו בשפה האנגלית באשרם בפונה בין התאריכים 11/10/75, ל 20/10/75. 'החכם הנאור האמיתי' יצא לאור בעבר בהוצאת גל, וכיום ניתן להשיגו בחנויות לספרים משומשים.
חלק א':
יש נביא לניו אייג'
חלק ב': האמת מצויה באדם, לא באלוהים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בואו לשמוע את אושו מדבר על הדת החדשה
|
|
|
|
|
|
|
קטע מהרצאה של אושו בה הוא מדבר על הדת החדשה שהוא שואף להנחיל לתלמידיו.
Osho, The Book of Wisdom chapter 7, question #2 © Copyright 1953-2003 osho international foundation.
פרסום ראשון : 18/9/2005 12:49 | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה ליוגה מדיטטיבית וחוקר בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. בימים אלו הוא כותב את עבודת התזה שלו על המשנה הדתית של אושו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
