 |
/images/archive/gallery/398/599.jpg אושו.
 |
|
|
|
|
|
|
| "הדרך אל המדיטציה צריכה להיות אקטיבית, כיוון שביקום דבר אינו קופא, הכל זז, רוטט, מתהווה". פרק נוסף בסדרה החוקרת את משנתו של אושו. והפעם: המעבר ממיינד ל-No Mind והולדתן של המדיטציות האקטיביות |
|
| עדכון אחרון : 23/1/2006 17:07 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שאל המיינד: מהי מדיטציה?
ענה הנו-מיינד (No Mind): מדיטציה? זו רק מילה.
נתחיל בסיפור שאושו נהג לספר.
אדם שהיה בעל אחוזה גדולה עזב את העיר למספר ימים. כשחזר, גילה לתדהמתו שביתו עולה באש. אלפי אנשים הגיעו למקום והביטו בשריפה בהשתאות. אותו אדם עמד המום, והביט בצער על הבית שנשרף. בנו הבכור הגיע ואמר "אבא, בזמן שהיית מחוץ לעיר הבית נמכר". כששמע זאת האב, הפך ממזדהה עם המתרחש למתבונן כמו כל האחרים, וחיוך גדול הופיע על פניו.
לפתע הופיע בנו השני ואמר: "מכירת הבית לא יצאה לפועל".
 |
| ירון שוורץ \ |
מיינד = אבסורד |
|
אושו חושב שהמיינד שלנו הוא תמיד שלילי לכן אם ניתן למחשבות לשלוט בחיים הרוחניים שלנו, תמיד ניפול בפח |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
החיוך נמחק מיד מפניו של האב, הוא עבר לצד שמזדהה ופניו נפלו.
אז הופיע גם הבן השלישי ואמר: "הרגע חזרתי מביתו של הקונה, הוא הבטיח שיכבד את העסקה".
כששמע האב מילים אלו עבר שוב לצד המתבונן וחזר לחייך...
שאל המיינד: כל-כך פשוט? מדיטציה משמעה המעבר מהזדהות להתבוננות?
פעולת ההתבוננות מוצגת פעמים רבות כשיאה של המדיטציה. אך אושו טוען כי ההתבוננות היא רק חלק קטן מהמהות המסתורית של החוויה המדיטטיבית. לדבריו, המדיטציה היא תהליך חי ונושם, שהתפתח באופן הדרגתי במהלך ההיסטוריה: הצעד הראשון התרחש לפני אלפי שנים. במקומות שונים בעולם נוצר מרווח שקט בו נשאר האדם לבד. מצב זה נתפס כבדידות וכנגדה נוצרו ריטואלים, אלים ותרגולים, שמשכו את נקודת מבטו של האדם מן הפנים אל החוץ.
את הצעד השני ביצע הבודהה. הוא ביטל את כל אותם ריטואלים ואת המרווח מילא בנוכחות לה קרא "מדיטציה" - ממשות אותנטית שביכולתה לשנות את מהות האדם. הבודהה כנראה לא הובן כראוי, מכיוון שבני האדם בחרו להפוך את המדיטציה לריטואל ובמקום להתבונן פנימה, הביטו בחזרה החוצה, אך הפעם לעבר פסלו של הבודהה.
אמר הנו מיינד: שוב ושוב מגיעים נציגיו של הבודהה עלי אדמות,
ומציעים את המרווח השקט, את המדיטציה לבני האדם.
אך אלו רק נותנים לה שמות שונים: זן, יוגה, בודהה, אלוהים,
ולעולם לא משתנים בעצמם.
לדברי אושו הפספוס הגדול בתפיסת המדיטציה ומשמעותה מתרחש דווקא כיום, ממש מתחת לאפה של תנועת הניו אייג'. מדוע? מפני שרוב המדיטציות שאנו מכירים סובלות משני כשלים עיקריים: הראשון הוא היותן לכאורה אותה דרך מסורתית שהציעו בזמנם הבודהה, פטאנג'לי ואחרים. אנו נוטים בקלות לחשוב שאם מסורות אלו נשמרו והועתקו מדור לדור, עוד מימי אותם מוארים מיתולוגיים, אז הן הוכחו כמוצלחות, אך האמת היא שיכולת השיפוט שלנו מידרדרת מאוד ברגע שאנו נוגעים במיסטיקה, או במדע איזוטרי. יש לזכור, שבעבר שיטת הלימוד היתה אישית ולא כללית, מורה מול תלמיד. כל מדיטציה התאימה לסיטואציה, למיינד ולאדם הספציפיים שעימם עבד המורה. הפיכת המדיטציה לטכניקה כללית, משולה לדברי אושו לקבלת ההנחה כי כל בני האדם הם ישות אחת זהה, אך בני האדם שונים אחד מהשני, כל אחד מיוחד בדרכו, ויותר מכך, האדם הוא ישות שמשתנה מרגע לרגע, וכל שינוי מצריך צורה אחרת של התבוננות.
בנוסף, ממשיך אושו, בזמנים עברו, התנאים הסביבתיים והתודעתיים היו שונים לגמרי מהיום. אז, תנאי המחייה אילצו את האדם להיות קרוב יותר ליצריו החייתיים ולפעול באופן אינסטינקטיבי, כך שמרכז המודעות היה באזור הבטן. הכיווצים הקלים שאנו מרגישים שם בכל רגע של התרגשות או פחד, הם זיכרון הגוף לתקופה ההיא. עם התפתחות האדם לאורך השנים, השתנה מרכז המודעות ועבר מהבטן לאזור הלב, ומשם בעקבות שיאה של ההתפתחות המחשבתית הגיע מרכז המודעות למיינד.
וכאן אנו מגיעים לבעיה השנייה: עבור אדם שמכור למיינד, לסיסטמה, למושגים, למילים, כל שיטת מדיטציה שבעבר איזנה בין יצרים חייתיים ותודעתיים, כיום תשמש ככלי נוסף לחיזוק המיינד, ולא לשחרור האדם ממנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כדי להיכנס למדיטציה, צריך לצאת מהניו אייג'
|
|
|
 |
|
|
|
אמר הנו מיינד: המלכוד הזה נוצר בגלל הניסיון להבין.
אך אם תוענק לאדם חוויית המדיטציה ללא שימוש במיינד,
אם הוא יסכים לוותר על הטיעונים, הוויכוחים, הלוגיקה, האגרסיה, ויתנסה במרווח באופן אינטואיטיבי, יש הרבה יותר סיכוי שהוא יהפוך למדיטטיבי.
אושו רואה בצורך האובססיבי של האדם להפוך כל סיטואציה למלל, את הכשל העיקרי בדרך למדיטציה.
הפטפוט הפנימי האינסופי מעיד על עצבנות
תמידית; השיח בין האדם לבין עצמו צריך להתקיים רק כאשר האדם רוצה בכך, באותה מידה שרגליו של האדם נעות רק כשהוא מבקש להשתמש בהן.
אמר הנו מיינד: אצל העצבניים הרגליים תמיד קופצות...
ואגב, אם הבסיס למדיטציה הוא שקט ממלל פנימי,
הרי חזרה על המנטרה "אום, אום, אום..."
לא תוכל לעזור במאום.
באופן כללי ניתן לומר כי על פי אושו, כל שיטות המדיטציה המסורתיות הן רק שלב ביניים. תועלתן העיקרית היא ביכולתן לשנות את המיינד של המתנסה בהן, להגמיש את נקודת המבט, לשנות שלילי לחיובי ולגרום לאדם להיות מודע לתהליכים רבים - תחושות, מחשבות, רגשות. האדם הופך למעין מדען-נפש. המיינד הרגיל הוחלף במיינד ניו אייג' מודע יותר, שליו יותר, אבל עדיין רחוק ממדיטציה. ולכן, מסכם אושו, כדי להגיע לנו-מיינד, להיכנס למדיטציה, צריך קודם כל לצאת מהניו אייג'.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/398/597.jpg  |
|
|
|
 |
| ציורי נו מיינד של אושו. מתוך osho international foundation
| /images/archive/gallery/398/594.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הצעד השלישי - המעבר ממיינד לנו-מיינד
|
|
|
|
|
|
|
מספרים על תלמיד זן שהיה יושב למדיטציה עמוקה על סלע וכל ליבו היה נתון למדיטציה.
המאסטר היה נעמד מאחוריו, פורץ בצחוק וממשיך בדרכו. התלמיד נעלב וככל שהאריך את שהותו על הסלע, היה המאסטר רק צוחק יותר ויותר.
יום אחד זה פשוט קרה, התלמיד הפך שקט והמיינד היה שקוף וברור, ללא רעש או מחשבה.
האושר בעבע מכל כיוון. הוא היה מאושר וחשב לעצמו: עתה יבוא המאסטר ולא יצחק, אלא יאמר: ברכותיי, הפכת למואר.
כשהמאסטר הגיע, הוא אחז בידו אבן קטנה. הוא ניגש לתלמיד, ולפתע החל להכות את האבן בסלע עליו ישב התלמיד.
התלמיד נבהל, ושאל ברוגז: מה בדיוק אתה עושה?
ענה לו המאסטר: אני אשייף את האבן על גבי הסלע עד שזו תהפוך למראה.
אמר לו התלמיד: זו כסילות גמורה. לא משנה כמה תשייף ותשפשף את האבן,
לעולם היא לא תהפוך למראה.
המאסטר צחק ואמר: מה אתה עושה אם כן? המיינד לעולם לא יוכל להפוך למואר,
ואתה יושב כאן על הסלע כל יום משייף, מצחצח, מבריק ומלטש אותו.
באומרו כך זרק המאסטר בחוזקה את האבן על הסלע, וזו נשברה לרסיסים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בדיחות לניעור המיינד
|
|
|
|
|
|
|
אושו ראה את עצמו כמי שביצע את הצעד השלישי בהיסטוריה של המדיטציה ומשמעו, ניפוץ המיינד של האדם המודרני לרסיסים.
הוא הציב שני תנאים בסיסיים לקיומה של מדיטציה: הראשון הוא היכולת לזהות את המרווח בין האדם לתהליך המחשבתי. השני, הוא היכולת להתחבר למרכזי המודעות הקדומים, הלב והבטן, מרכזי הרגש, היצר והחיות.
כדי לקיים את התנאי הראשון, אושו שהיה אומן המלל האינסופי, הפך את הרצאותיו למדיטציית מרווחים, שהיתה בעצם ניגודה של מדיטציית המנטרה המסורתית: במקום דגש על המילים, הדגיש אושו את המרווחים בין מילה למילה. הוא נשען על קצב דיבור לא אחיד ושתיקות מתמשכות, דווקא ברגעים הכי לא צפויים: "המילה, היא כמו תמונה", הוא אמר. "רגע חי קופא בתוך מסגרת ומצטרף לרגעים אחרים, שהוקפאו, וכך נוצר הסרט של חיינו. במדיטציה אנחנו מאטים את הסרט, עד שניתן לראות את המרווח השחור בין תמונה לתמונה. התבוננות במרווחים היא התהליך המדיטטיבי, ואם נעשה כך לא נבחין במילים כלל וכלל".
והוסיף: "אני לא יכול להכריח אתכם להיות שקטים, אבל אני יכול ליצור כלי שבאמצעותו תהיו שקטים באופן ספונטני. אני מדבר ובאמצע המשפט, כאשר לחלוטין לא ציפיתם לכך, וחשבתם שתבוא מילה נוספת, דבר לא יגיע אלא מרווח שקט לחלוטין. המיינד ירצה להאזין ולא ירצה להחמיץ את המילה הבאה, ומיד, באופן טבעי, הוא יהפוך לשקט. אם היה ידוע למאזיניי בדיוק באילו נקודות אני אהפוך להיות שקט, אז המיינד היה חושב 'זו הנקודה בה הוא עומד להיות שקט, עכשיו אני יכול לפטפט עם עצמי".
חוץ מהפסקות הדיבור הרבות הקפיד אושו לסיים כל נושא כבד בבדיחה (לפעמים מאוד מטופשת), כדי לנער את המיינד, שמתייחס לעצמו ברצינות רבה מדי. בנוסף, הוא אפשר לקהל, לאחר הרצאה ארוכה במיוחד, לבלות מספר דקות בג'יבריש סוער, כדי לשחרר את כל מה שהצטבר במוחם במהלך ההרצאה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מדיטציית דיינאמיק בפונה. נשימות כאוטיות, סיבובים מיסטיים, קפיצות ורטיטות. מתוך: osho international foundation
| /images/archive/gallery/398/602.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
אנרגיה טהורה נמצאת תמיד בתנועה
|
|
|
|
|
|
|
אמר הנו-מיינד: ג'בררר, ג'ברררר, ג'ג'בבררר
על מנת לקיים את התנאי השני ולהצליח לשחרר את מרכז המודעות מהמיינד אל הלב והבטן, פיתח אושו את המתודות האקטיביות: מדיטציית דיינאמיק, קונדליני, נטראז', מנדלה ועוד. המתודות עובדות על שחרור חסימות נפשיות, ולפיכך משלבות ריקוד חופשי, נשימות כאוטיות, סיבובים מיסטיים, קפיצות, רטיטות ותנועות אנרגטיות אחרות, שחלקן אף תמוהות ביותר, כמו זינוקים באוויר עם הידיים מונפות מעלה תוך כדי שאגות הוו- הוו. כל אלו אמורים לעורר המולה של רגשות מוסווים, לעודד הרגשת חיות שאבדה, וליצור כאוטיות בסדר הבסיסי בו מתנהל המיינד.
אושו מסביר: "הדרך אל המדיטציה צריכה להיות אקטיבית, כיוון שביקום דבר אינו קופא, הכל זז, רוטט, מתהווה. העץ גדל, הכוכב זז. מדוע הם זזים? האם עליהם להגיע למקום מסוים? לא. הם זזים בגלל שהם אנרגיה. אנרגיה טהורה נמצאת תמיד בתנועה, והיא אינה יכולה לעשות דבר פרט לכך. ולכן גם המדיטציה צריכה להיות אקטיבית, לזוז ללא מטרה, להפוך לאנרגיה טהורה. ללא מיינד, כל צעד הוא לכיוון הלא נודע. אז החיים הופכים להיות ברכה, אקסטאטיים".
שני המהלכים הללו שהוביל אושו, מדגישים כי האדם המערבי, לדעתו, לא יכול לגשת לתרגולי המדיטציה המסורתיים כמו שהם. אם גופו סובל מחוסר תנועה, ממחסור בשמחת חיים, אם הוא לא רקד או השתולל בשמונה השנים האחרונות, אם הוא לא חווה שמחת חיים אמיתית, אזי המדיטציה המסורתית לא תוכל לעזור לו. האמת של המדיטציה תוכל להתגלות לא דרך תיאוריות הניו אייג' הרבות וגם לא דרך מודעות אינסופית, אלא מתוך אותם רגעים בהם החיים באדם מורגשים במלואם, ואז אפשר לגשת למדיטציה ולתפוס אותה.
אמר המיינד: שאלת הביקורת להפעם היא כיצד אושו, שכזכור התנגד להנחיה כללית, יצר מתודות אקטיביות שמועברות בסיטואציות מסוימות למאות ואולי לאלפי אנשים בבת-אחת?
ענה הנו-מיינד: המתודות אינן מדיטציות, אלא
גישוש באפלה, לחיפוש הידית
של דלת היציאה מהמיינד...
אפשר גם בלעדיהן,
פשוט להפסיק לקרוא,
לכבות את המחשב,
לרוץ לשפת הים או לשדה
ולצעוק אהההההההההההההההההההההההההההההההההה
מי שבכל זאת לא כיבה את המחשב, מוזמן לשמוע איך אושו עושה את זה בקטע הבא. עשרים דקות של מדיטציית נו מיינד, כולל בדיחות, ג'יבריש והרפיה. תיהנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20 דקות של מדיטציית נו מיינד עם אושו
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציה עם אושו. מתוך: osho international foundation
פרסום ראשון : 21/11/2005 11:50 | | | | | |
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה ליוגה מדיטטיבית וחוקר בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. בימים אלו הוא כותב את עבודת התזה שלו על המשנה הדתית של אושו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
