 |
/images/archive/gallery/342/832.jpg ינץ לוי
 |
|
|
|
|
|
|
| מאחורי עימות מסתתר רצון לחיבור אל האחר. ינץ לוי בודק את הקשר בין חיבוק לעימות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חבר שלי אמר לי בשבוע שעבר: "תקשיב, כל החיים זה מאבק. אתה פוקח את העיניים בבוקר ונאבק עם השינה. אחר כך אתה נאבק נגד כוח המשיכה כדי לקום - בכוח המשיכה נאבקים כל היום; אחר כך, לאכול, לשתות, לעכל, לדבר עם אנשים, לשמוח, להיות עצוב - הכל זה מאבק. יחסים זה מין מאבק עם הפוגות, אבל מאבק. גם כשזה
טוב נאבקים על הטוב, כדי שיהיה נעים. וכשזה לא טוב, אז זה מאבק אחד בשני...".
ישבנו על ספסל בשדרות נורדאו בתל אביב. העובדה שהחבר עוד פעם נפרד מבת זוגו והיה שבור ומדוכא, לא מנעה ממני לראות את האמת שבפסימיזם הזה. "החיים הם מאבק. אפילו כוח המשיכה..." חשבתי. "האמת הנאצלה הראשונה של הבודהה היא האמת של הסבל. האמת של החבר שלי, על הספסל בשדרות נורדאו בשבוע שעבר, היתה האמת של המאבק".
הדברים שאמר לא עזבו אותי גם לאחר שנפרדנו. בבית חשבתי על מאבק. המילה המודרנית הזאת (מחידושי הלשון העברית) היא מהשורש א.ב.ק., קרוב משפחה של השורש ח.ב.ק. ומכאן: מי שנאבק חובק את יריבו כדי להפילו ארצה. הנאבקים חבוקים, והמאבק הוא מין חיבוק מתמשך עם יריב. המילה מאבק שלחה אותי למילה אחרת, שימושית מאוד בחיים הפרטיים וגם "ברמה הלאומית" - עימות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על מנצחים ומפסידים
|
|
|
 |
|
|
|
לפני שנבדוק מה העברית יכולה ללמד אותנו על עימותים, נבקר לרגע באנגלית. עימות באנגלית הוא קונפליקט (conflict), מילה בינלאומית שמשמשת אותנו גם בעברית. המילה הלועזית נובעת ממילה לטינית שמשמעותה "לחבוט יחד" או "לחבוט זה בזה". האנגלית מציעה לנו מילה מאוד פשוטה: כאשר שני צדדים נמצאים בעימות זה עם זה, כלומר בקונפליקט, הם חובטים ומכים זה בזה, בין אם בצורה פיזית או בצורה מילולית, בין אם בגלוי ובין אם במובלע. הרי במסגרת קונפליקט כל צד רוצה לגבור על הצד האחר ולהסב לו נזקים רבים ככל האפשר. בסוף הקונפליקט אמור להיות לנו ברור מי המנצח (החובט המוצלח) ומי המפסיד (החבוט ביותר).
מילה אחרת באנגלית, בעלת משמעות דומה, היא confrontation, קונפרונטציה, כלומר "לעמוד זה מול זה", מהמילה front. המילה הזאת קרובה יותר למילה העברית עימות.
אבל לעומת האנגלית, העברית מלמדת אותנו דברים נוספים. ושימו לב שהדגשתי במשפט הקודם את המילה לעומת, ולא במקרה. המילים עמית, עימות ולעומת הן כולן מאותו השורש, ע.מ.ה. שעיקר עניינו חיבור והצמדה. משמעותו של הביטוי לעומת זאת הוא "מוּל זה", "אם נעמיד את הדברים זה כנגד זה".
עמית, כידוע, הוא חבר, רֵע. כלומר מישהו שמחובר (ומכאן, חבר) למישהו אחר. ומהמילה הזאת נבנתה המילה עימות. אבל המילה עימות (קונפרונטציה, קונפליקט) נראית בעינינו הפוכה, מנוגדת למילה עמית. עימות קורה בזמן ובמקום שבהם אין חיבור. ובכל זאת, המילה עימות קשורה לחיבור. מדוע?
העברית מצביעה על היבט חשוב מאוד בעימות. כמובן, אנו יכולים להתעמת רק עם מישהו שאנו מכירים, או לכל הפחות מישהו שאנחנו סבורים שאנחנו מכירים, שפגשנו, שיש לנו איתו מגע. העימות הוא בעצם סוג של חיבור בין אנשים, אפשר לומר תקשורת. אמנם, בדרך כלל, במסגרת עימות אנחנו רוצים להאמין שהמתמודדים מולנו הם ממש לא אנחנו; הם שונים מאיתנו מבחינת הדעה, מבחינה ערכית, מוסרית או אחרת; אנחנו פה והם שם; אנחנו צודקים והם טועים; עולם המושגים שלהם שונה משלנו. ואולם, העברית מצביעה דרך השורש של המילה עימות על כך שעימות הוא חיבור בין אנשים. והמתעמתים עומדים זה מול זה, בהקבלה. הם עסוקים באותו הדבר, הם ברי השוואה, הם מחוברים. מה זה אומר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תמונת מראה
|
|
|
|
|
|
|
הטור הקודם עסק בין השאר במילה שיקוף, והנה גם הטור הזה חוזר לענייני מראות. העברית מגלה לנו, שלמרות רצוננו להכפיש את יריבינו בעימות ולהציגם כשונים ונפרדים מאיתנו, עצם העימות מצביע על קרבה ואפילו על דמיון. לדוגמה, כאשר ילד פעוט מקלל אותי, אני עשוי לומר: "טוב, הוא רק ילד". ובכך לראות שאיננו שווים, איננו עומדים זה מול זה, אנחנו לא ברי עימות. אם אני אתחיל לריב עם הילד, כלומר להימצא איתו בעימות, ייתכן ויאמרו לי: "ירדת לרמה שלו", כלומר העמדתי את עצמי מולו ואפשרתי חיבור בצורת עימות. אם כן, עימות מצריך דמיון והקבלה בין שני הצדדים המתעמתים. ואכן אנו רואים פעמים רבות, כשאנו בוחנים עימותים מבחוץ, שהחבטות ההדדיות מביאות לכך ששני הצדדים מִדָּמים זה לזה; קשה לדעת כבר מי התחיל; קשה לדעת מי צודק; ועצם החיבור-עימות הופך לעיקר. וכך, שני הצדדים משועבדים למעשה לעימות. היריב, האויב, הצד השני, עשוי אפילו להוות תמונת מראה של עצמי.
אולי העברית אומרת לנו שמאחורי עימות מסתתר רצון לחיבור אחר; שעימות הוא שיבוש של חברוּת, של תקשורת. הניסיונות להציג את יריבינו כשונים מאיתנו בעליל הם הדרך שלנו להתחמק מעצם העובדה שאנחנו די דומים להם, שאנחנו מצויים באותה קלחת של עימות שבמסגרתו אנחנו די שקולים מבחינה ערכית או אחרת.
לא צריך להרחיק לכת כדי לראות את הדברים האלה לאשורם. די להתבונן בעצמנו: בעל ואישה שמתעמתים, אח ואחות בעימות, שכן ושכנה, לאום ולאום, פוליטיקאי ופוליטיקאי וכו' וכו' - כולנו מצויים מפעם לפעם בעימות ומתעלמים מהחיבור והדמיון שמאפיינים אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיבוק אוהב, חיבוק כואב
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת הטור ראינו שהמילה מאבק קשורה לחיבוק. במסגרת מאבק אנו חובקים (פיזית או מטאפורית) את יריבנו, כמו בהיאבקות, במטרה להפילו ארצה. היש קִרבה גדולה מזאת? מאבק, בדומה לעימות, הוא סוג של קרבה קשה, מכאיבה, שבה החיבוק אינו נושא עמו חמימות, אלא הפלה שתביא למפלה.
הדברים מעלים מיני שאלות: האם העברית עומדת כאן על הזיקה שבין עימות/מאבק ופחד מחיבוק/קרבה? האם עימות הוא למעשה תולדה של פחד מחיבור, והפחד הזה מוליד עימות (חיבור אלים), מאבק (חיבוק אלים)? האם העברית מלמדת אותנו שבכל חיבוק טמון פוטנציאל של מאבק? ואולי עצם ההבנה של העימותים בחיינו קשורה ליכולת שלנו לראות את הזיקה הזאת?
אגב, עד כתיבת שורות אלה הספיק החבר לחזור לחיק חברתו, אל אותה חברות-עימות-מאבק שנמשכים כבר שנים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאחורי מילים רוחניות מסתתרות לעתים קרובות טעויות גדולות וחוכמות קטנות. המדור תרבות הדיבור ינסה לעשות סדר בבלגן. ינץ לוי הוא סופר, מתרגם, מרצה וטייל ששב וחוזר להודו. מחבר הספרים "סיפורים מי תהום" ו"הימלאיה בשר ודם", רומן חדש בהוצאת זמורה ביתן. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
