 |
/images/archive/gallery/468/269.jpg נדב בנתור
 |
|
|
|
|
|
|
| דייטים רחוקים מלהיות מפגש אמיתי בין שני אנשים. נדב בנתור מציע לציבור המחפשים והמחפשות את הדייט לייט, נוסחה שתגאל אותם מחוסר האמונה שבמפגש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחד הלילות האחרונים חלמתי חלום. בחלומי הייתי באירוע חברתי כלשהו. ישבתי על כיסא בר לצד חבר שלי והוא הצביע על מישהי שמצאה חן בעיניו, ואני סיפרתי לו שבדיוק לפני חצי שעה (כלומר במסיבה עצמה), יצאתי איתה ל"דייט" של עשר דקות אבל זה לא היה זה...
כשהתעוררתי עלו בי מחשבות על "דייט לייט", מעין דייט ללא דייט. הרי דייט במקורו אמור להיות מפגש בין שני אנשים, אולם רבות מהפגישות שלנו אינן מפגש אמיתי אלא בעיקר בחינה הדדית במקרה הטוב, וחיפוש סיבות לשלילה במקרה החמור.
ואם רוצים באמת להכיר מישהו, כמובן שיש צורך במפגש אמיתי, עם משך זמן מסוים, ורמת פתיחות מסויימת שתאפשר יצירת אינטימיות.
 |
| למה ''ללמוד'' תנועה? |
|
נדב בנתור חושב שהמעבר מארבע לשתיים הוא טראומטי עבור האנושות ולכן על כל אדם ללמוד לזוז מחדש כדי להתנגד לכפייה של המציאות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אבל יש בעיה: אולי כל רווק, שבתקופה הנוכחית מגדיר את עצמו כ"יוצא עם בחורות" (וגם רווקה ה"יוצאת עם בחורים"), בעצם תקוע במצב הזה ולכן הסיכוי לכך שפתאום ירצה קשר רציני ומחייב עם מישהי שפגש, הוא מועט או כמעט אפסי?
כמובן שכל אחד/ת שיוצא ל"דייטים" אומר לעצמו שהוא רוצה קשר רציני. אולם מה אם אמירה זו אינה רלוונטית? מה אם נגלה כי ממצב של "אני יוצא עם בחורות" (כדי להשיג מערכת יחסים קבועה), המציאות שתחזור ותיווצר בחיינו היא מציאות של "אני יוצא עם בחורות"?
מי אמר שממציאות של "אני יוצא עם בחורות", תתרחש פתאום התפנית המיוחלת ואנחנו נתאהב פתאום באחת מאותן נשים (שיתאהבו מיד בנו וייצאו מהמצב של "אני יוצאת עם בחורים") ואנו נתאהב זה בזה וניכנס לזוגיות? האם לא יותר סביר להניח כי שנינו נמשיך הלאה לצאת עם עוד בחורים/בחורות?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קונספציה מוטעית?
|
|
|
 |
|
|
|
אולי המצב הנפשי-התנהגותי של"אני יוצא עם בחורות", כדרך להגיע לזוגיות, הוא קונספציה מוטעית? אולי אנחנו פשוט מניחים כי זו הדרך שעלינו ללכת בה? אולי לא עלה בדעתנו כי זה לא באמת מקדם אותנו לכיוון של זוגיות? אולי להפך, אולי דווקא הדבר שאנו עושים כדי לקדם את עצמנו למטרה, הוא אשר מרחיק אותנו ממנה?
ואולי הסיבה שונה ואנחנו מגינים על עצמנו בצורה זו (של דייטים) מפני שבתוך תוכנו אנחנו עדיין לא באמת מוכנים להתחייבות, או להיפתח לקשר. ומכיוון שאיננו מודעים
לכך או שאיננו רוצים להודות בכך - אנחנו ממשיכים להצהיר על עצמנו כמחפשים קשר.
אולי זה הרצון לשמור את כל האפשרויות פתוחות ולדעת שתמיד תהיה לי אפשרות למצוא משהו "יותר מושלם" או יותר מרגש.
במצב כזה ישנו היגיון מסוים באותו "דייט לייט" כי הרי כל פגישה עם בחורה (או מספר פגישות) חייבים להיות מצב זמני, עד הבחורה הבאה.
כמובן שישנם אנשים שפשוט מחפשים סוג של אינטימיות זמינה ולא מחייבת. במקרים אלו ה"דייטים" הם בהחלט אופציה טובה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כאילו זאת הפעם האחרונה
|
|
|
|
|
|
|
אם כן, מה יכול לקדם לכיוון זוגיות? אולי דווקא לצאת תמיד רק עם מישהי אחת. הכוונה אינה רק באופן מעשי, אלא גם באופן תפיסתי: מי שאתה יוצא איתה כעת, אמורה להיות האחרונה שתצא איתה. אם זה לא יהיה זה, אז שוב תצא עם מישהי שתהיה האחרונה שתצא איתה... ואם זה יכשל אז נצא עם מישהי נוספת שתהיה האחרונה.
חשוב להבהיר שאין הכוונה לכך שכעת נשליך על בן/בת הזוג את כל האשליות שלנו, ונקווה שהיא תגאל אותנו לנצח. במצב כזה מחשבת ה"כאילו שזה לתמיד" תהפוך לנטל על מי שאנחנו יוצאים איתו ועלולה להרוס את הקשר בעודו באיבו.
כך, בעזרת ה"כאילו זאת הפעם האחרונה", משתנה המצב הנפשי ממצב של חוסר אמונה במפגש, (וממחשבות נסתרות על הדייט הבא) למצב של צמצום, של בדיקה האם אני בכלל מוכן להעלות על דעתי את האפשרות של להיות עם מישהי/מישהו אחד? האם אני מוכן להסתכן בכך שזו תהיה האחרונה?
אם איננו מוכנים לקחת את הסיכון של להיות בזוגיות, אז לפחות נדע איפה אנחנו "נמצאים" ואולי פחות נשלה את עצמנו ואת סביבתנו. ואם אנחנו חושבים שאנחנו מוכנים, אז עדיף שניפגש זה עם זו "כאילו זה באמת הולך להיות זה!".
את תיאוריית הדייט לייט תוכלו ליישם באתר ההכרויות החדש של הקהילת הרוחניקים, נמסטה דייטינג
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה לתנועה, תלמידה של רות זיו אייל, וסופר | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
