 |
/images/archive/gallery/294/352.jpg סלבוי ז'יז'ק.
 |
|
|
|
|
|
|
| רק מי שמוכן לשתות את המוות כמו יין, יכול להשתוקק באמת לחיים, אומר הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק שביקר כאן בשבוע שעבר. נדב בנתור בודק איך מיישמים את זה במציאות של מלחמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סלבוי ז'יז'ק, אולי גדול הפילוסופים החיים היום, ביקר בארץ בשבוע שעבר. ז'יז'ק, שהוא גם פסיכואנליטיקאי מבריק, הגיע מסלובניה בין היתר בכדי להרצות על סרטו של אודי אלוני, "מחילות".
פרופסור וולין כתב ש"אם סוקרטס היה עובר אנליזה של עשר שנים אצל ז'אק לאקאן, התוצאה הייתה סלבוי ז'יזק". ואין זה מפתיע: ז'יז'ק, נוסף להיותו אינטלקטואל דגול, הוא גם "איש רוח" במובן היפה של הדברים - הוא מרבה לעסוק במהות האלוהית ובחיפוש אחר מהות בכלל.
 |
| הקולקטיב |
|
נדב בנתור מציע לצאת מהבועה ולעבור מרוחניות ניו אייג' אגואיסטית לקהילה של מאמינים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ז'יז'ק מרצה בלהט, לעתים אף בסוג של פראות. הוא משלב תובנות עמוקות, סתירות רבות והומור גס. בהרצאה בסינמטק הוא יושב ליד שולחן, מחטט בנוירוטיות ברשימותיו ומושך באפו ללא הרף. הוא בונה תיאוריות ושובר אותן, כמו לא משאיר לקהל אפשרות להיאחז בדבריו או להיתפס לשביעות רצון עצמית.
"מי בימינו חי באמת?", תוהה ז'יזק, "אולי המתאבד הפלסטינאי, העומד למות ולהרוג אחרים הוא במובן מסוים 'חי יותר' מהטייס הישראלי, שלוחץ על כפתורים במטוס, או מתל אביבי שיושב בבית קפה".
ז'יז'ק משתמש במושג הפרודיאני "חיים במוות" כדי לתאר את אלו - אולי התל אביבים? - שהטקסים היום יומיים שלהם על הנאותיהם קטנות, בילוייהם ושמירתם על בריאותם וחזותם, מונעים מהם את התרחשותם של "החיים" עצמם. והרי במובן מסוים כולנו 'תל אביבים', ומעדיפים שלא יערערו את בועת הנוחיות הקטנה שלנו.
ז'יז'ק מעלה טענה שרק מי שמוכן "לשתות את המוות כמו יין", יכול להשתוקק באמת לחיים.
אך האם זו באמת כל האמת? הרי יהיה זה קצת פשטני להגיד שכל פנאט אידיאולוגי המלא בשנאה ומוכן למות ולהרוג, הוא זה ש"חי באמת".
ואכן, בסרטו של אלוני שהוקרן לפני ההרצאה, הגיבור, שעלה לארץ כדי להתגייס לצה"ל, פוגש לראשונה את האכזריות כלפי הערבים, את השנאה והמוות ולא נראה שזה ממש מחייה אותו. לאחר שהוא גורם למוות בשוגג, הוא אף מתאשפז במוסד פסיכיאטרי. נדמה כי יש כאן טענה הפוכה: האכזריות היא הממיתה. המלחמה המתמשכת, המצב התמידי של מתח, חרדה ושנאה, "מוציאים מהחיים". ז'יז'ק טוען שזו הסיבה שממשלת ישראל, ואף ממשלת ארה"ב מאז ה-11 בספטמבר, שומרות על אזרחיהן במין 'מצב חירום' תמידי, על מנת לשמור אותם "לא בחיים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עזבו אתכם מגאולה פרטית
|
|
|
 |
|
|
|
אז איך משתלבים שני הניגודים הללו? ז'יז'ק אינו תמים, הוא שולח כאן עקיצה מעודנת כלפי אנשי העידן ה"פוסט-אידיאולוגי" וכמובן כלפי אנשי ה"עידן החדש". הוא מצטט את הסופר ההודי, חניף קוריישי: "לפני עשרים שנה, היה זה פוליטי לחולל מהפכות ולשנות את החברה, ואילו כיום מסתכמת הפוליטיקה בשני גופים מתעלסים בחדר סגור, הבוראים מחדש את עצמם בכל רגע...".
הנסיגה לחיק הפרטי משמעה אימוץ נוסחאות של 'אותנטיות' המופצות על ידי תרבות ההמונים, מהשתלמות בהארה ועד מכוני כושר. אך משהו חסר בחיפוש האינסופי אחר פנימיות אותנטית.
ז'יז'ק מתעקש ששווה לחיות את החיים רק כאשר אתה מעמיד מטרה מסוימת שלמענה אתה מוכן לסכן את חייך. רק כאשר אתה מאמין במשהו או מחויב למשהו עד כדי כך שתהיה מוכן למות עבורו.
ואולי כל השאר זה קשקוש רוחני בלי מוכנות לוותר על הנוחות האישית?
בזמנים של מלחמה, נוטים אנשים, ובמידה רבה אף אנשי ה"עידן החדש" להתחלק לשניים: אלו הטוענים ש"עכשיו זה מלחמה ואין זמן לזיין את המוח ולערוך דיונים אינטלקטואליים ואידיאולוגיים". כלומר קודם כל נכניס להם, ואחר כך נראה מה העניינים. ואלו הטוענים שהמלחמה היא רעה מיסודה וצריך
להתנגד לה. באופן אוטומטי הם מטיפים להשגת שלום -חיצוני או פנימי - וטוענים כי המלחמה היא תמיד אשמתם של הנלחמים וכי אפשר להפסיק אותה ברגע זה ולהצהיר על הרצון בשלום.
בין שני הקטבים, פועל ז'יז'ק ומנסה ליצור דיון מהותי על מצבו של העולם כיום, לאחר התפרקות האידיאולוגיות הגדולות. הוא מספר שלקח מהיהדות את החשיבה ה"תלמודית", לפיה יש תמיד זמן לעיסוק בעוד סוגיה, ודרך השיג והשיח אפשר להגיע להבנות מהותיות של דברים.
במאבק בין הפונדמנטליזם המוסלמי לבין המערב, ז'יז'ק נותר ללא ספק בצידו של המערב, אך הוא נמנע באופן מוחלט מהתנשאות או היתפסות לשביעות רצון עצמית.
לאמונה המוסלמית ה"אמיתית" צריך להציב אלטרנטיבה. והאלטרנטיבה לא יכולה להיות פרשנות מערבית של הבודהיזם הטיבטי, הזן, ההינדואיזם וכל שאר תורות הגאולה הפרטית.
ז'יז'ק קורא לחזרה אל הנצרות והיהדות בתור דתות של "קולקטיב" ערכי, אידיאולוגי ורוחני, אשר יכולות לספק תשובה לאובדן המשמעות ולהתפוררות האידיאולוגיות והסולידריות שפקדו את העולם המערבי. יותר מכך: הנצרות והיהדות הן לדעתו הדתות של האהבה. והאהבה, אומר ז'יז'ק היא מה שגורמת לאדם לחיות ולבחור בחיים!
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה לתנועה, תלמידה של רות זיו אייל, וסופר | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
