 |
/images/archive/gallery/723/941.jpg מטריקס
W. J. Faupel  |
|
|
|
|
|
|
| כאשר ניאו קם לתחיה הוא רואה את המציאות בצורתה הפנימית: את כוח האותיות. רוני אילון על שפת התוכנה של היקום. מטריקס קבלי, פרק חמישי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר ראינו הרבה שיטות רוחניות, תרבויות ועמים שיודעים ומבינים כי המציאות בה אנו חיים היא אשליה. כל צעיר ישראלי שהסתובב קצת בהודו ראה את ה"באבות" שכל יום, כל היום, מעשנים צ'ילומים של גאנג'ה (מריחואנה) כדי להתגבר על ה"מאיה" - האשליה הגדולה של העולם. כל העמים העתיקים הבינו כי המציאות בה אנו חיים הינה השתקפות חלקית גסה של עולמות רוחניים גבוהים וכי כל פעולותיו של האדם בעולם אמורות להתאים למבנה ול"רצון" עולמות אלו.
 |
| הבוגד |
|
אם האמת דורשת עבודה - הוא מעדיף לחיות בשקר. רוני אילון על דמותו של סייפר, שבחר להיות עבד של האשליה במקום של האמת. וגם: איך ממירים קבצי הנאה גשמית בקבצי הנאה רוחנית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
המציאות היא דמיון. האמת היא לא פה. העבודה כן. השליחות היא למצוא את השלם הנמצא איפשהו מעבר לגלי האלפא של המוח. המטריקס בא ומסביר לנו כי האשליה אינה סתם אחיזת עיניים. האשליה היא מובנית. יש מבנה. יש מערכת. יש תכנון. יש תוכנית המסדרת את המורכבות של האשליה, ויש שפה שבה כתובה אותה תוכנית - שפת התוכנה.
לוחמי ציון יושבים מעבר למטריקס, מתבוננים ב אותיות שנופלות במסכים הירוקים, אבל רואים יותר. הם רואים את תמונת ה"מציאות" שאותיות אלו יוצרות במטריקס. עולם המחשבים ומשל המטריקס הצליח בנקודה זו לבטא את אחד היסודות החשובים ביותר של תורת הנסתר. תובנה העוברת כחוט השני במשנתם של כל ענקי הרוח המקובלים ומורי הדרך של תורת החסידות. העולם בנוי מאותיות אשר יוצרות ומקיימות אותו בכל רגע ורגע. "לעולם ה' דברך ניצב בשמים". העולם נברא על ידי דיבור, על ידי אותיות ומילים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הסתכל באורייתא וברא עלמא"
|
|
|
 |
|
|
|
שפה משמעותה קצה (שפת הים, שפת הבגד). השפה, הדיבור, הוא הגבול, הקצה
של העולם הרוחני ותחילתו של העולם הגשמי - עולם העשייה. דרך האותיות, המילים, השפה, העולם עבר ממציאות רוחנית למציאות גשמית. לא נברא בעבר, אלא נברא בכל רגע ורגע. היוונים חיפשו את הא-טום – היחידה הקטנה ביותר ממנה מורכבת המציאות, רק שהם חיפשו במימד הלא נכון. גם האטום שהם מצאו כבר מפורק היום לחלקים יותר ויותר קטנים עד שהיום מדובר על כך שהפרוטון בנוי מ-4 מיתרים דו מימדיים של אנרגיה (תיאורית המיתרים). אם נתבונן היטב בממצאי המדע עצמו נגלה כי מה שאנו קוראים חומר ממשי הוא בסך הכול פרוטון ואלקטרון – שתי יחידות קטנות מאוד המסתובבות סביב עצמן במהירות ויוצרות אשליה של נפח, כאשר בעצם רוב האטום המרכיב את כל המציאות הוא רובו ריק - אחיזת עיניים. בהתווסף הגילוי שגם שתי יחידות קטנות אלו גם הן אינן חומריות אלא אנרגיה דו מימדית, יוצא שאכן הכול אשליה המופקת על ידי כוח בעל 4 צורות המסובב את כל ההוויה בצורה הנראית לנו ממשית. (4 אותיות שם י-ה-ו-ה). כ"ב האותיות, היחידות הבסיסיות של ההוויה, הנמצאות באזור המעבר בין המימד הרוחני לגשמי, מהוות בצירופיהן השונים גם ביטוי לרצון המקורי שעומד מאחורי ההוויה. דוגמא נפלאה נמצאת בתחילת הסרט השני, שם רואים עולמות על עולמות של אותיות שבסופו של דבר מהוות את שעון הקיר הגשמי בחדר השומרים.
כשם שכל ילד יודע כי מאחורי התמונה היפה שהוא רואה במחשב יש תוכנה שעכשיו יוצרת אותה. ואותה תוכנה כתובה באותיות ומילים, כך כל ילד רוחני מגלה כי גם המציאות שלנו מאחורי הקלעים כתובה בשפה מיוחדת אשר מקיימת אותה כעת. בספר הזוהר כתוב כי כדי לברוא את העולם השתמש ה' בתורה – (בשפת התוכנה) שקדמה לבריאה. "הסתכל באורייתא וברא עלמא".
כאשר ניאו קם לתחיה, ומתעורר בו כוחו של ה"אחד", הוא מקבל כוח ראייה מיוחד אשר בעזרתו, על אף היותו בתוך המטריקס, הוא רואה את המציאות לא ב צורתה החיצונית אלא בצורתה הפנימית – האותיות שמרכיבות אותה. הוא מגלה יכולת לחיות בתוך העולם אבל עם נקודת ייחוס שהיא מעבר. הוא רואה רק אותיות – ואז הוא מסוגל לעצור את הזמן.
אם האותיות הן אלו שהפכו את הרוחני לגשמי (בהמשך נגלה איך בדיוק), הרי שהן כנראה המפתח כדי להפוך בחזרה את הגשמי לרוחני. אחד המורים הגדולים של החסידות אמר כי העולם נברא יש מאין (גשמי מרוחני), ותפקידו של האדם הוא להפוך בחזרה את היש - לאין (להפוך את הגשמי בחזרה לרוחני). הגשמת חלומם של ה"אלכימאים".
בשיחה בין ניאו להודי על אהבה, מספר לו ההודי כי מילה היא סוג של חיבור, סוג של קשר. מילים שונות הינן פשוט קישורים שונים. החשיבות של התופעות השונות טמונה ברצונו של האדם לשמר את אותו קשר הנוצר ע"י שמותיהם. בספר הזוהר מובא כי ראשי התיבות של מ-י-ל-ה מתחילות את המשפט : "מי יעלה לנו השמימה". משפט המבטא את תפקידה של המילה ביצירת החיבור, ביצירת הקשר עם העולם העליון. סופי התיבות במשפט זה מצביעות על מושא הקשר, המהות שאליה אנו מבקשים להתקשר.
בהרבה מקומות בעולם הבינו את הכוח של האותיות והמילים. בפרשת חיי שרה מסופר על בני הפילגשים להם נתן אברהם אבינו מתנות ושלח אותם קדמה לארץ קדם. (למזרח של ארץ המזרח). שואל המפרש רש"י איזה מתנות נתן להם, הרי את כל רכושו הוריש לבנו יצחק (מדובר כמובן לא רק על רכוש גשמי). ורש"י עונה כי נתן להם שמות של טומאה (שמות שניתן להגותם במצב בו הגוף טמא). אנחנו מכירים את אותן מילים בשם "מנטרות", בהן עושים שימוש עמי המזרח כדי לשנות את מצבי התודעה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/693/267.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
האינסוף הסתיר עצמו בלבוש סופי כדי שנוכל לגלות אותו
|
|
|
|
|
|
|
תמצית ההבדל בין השיטות הרוחניות השונות הוא כי אין עוד אף שיטה בעולם שאפילו טוענת כי יש לה את שפת התוכנה שממנה מורכבת המציאות. רוב העולם פשוט מנסים טכניקות שונות כדי להתגבר על העבדות לגוף, העבדות לשכל, העבדות לרגש. החכמים מסבירים לנו כי מי שיודע את שפת התוכנה לא צריך לדכא את כוחותיו השונים אלא יכול באמצעות הכוונה של שפת התוכנה להשתמש בכוחות הללו כדי להתעלות מעליהם. לא דרך הימנעות, אלא דרך שימוש מדוד ומדויק בכוחות השונים שלו וביצירת הרמוניה ביניהם. הוא אינו צריך להיות נזיר (כמו בנצרות), הוא לא צריך להפסיק לאכול בשר ויין (כמו ההינדואיסט), ולא צריך לזרוק את ה"שכל" (nomind) כמו נזיר הזן. אלא להפך - השימוש הנכון בכוחות אלו יכול לקרב אותו לחירות הנשמה.
המילה קורא בלשון הקודש היא בעלת שני מובנים (Read , Call). הבנה פשוטה של שני מובנים אלו מגלה את הסוד שבעיסוק בשפת התוכנה. הקריאה (read) הכי פשוטה של הטקסט בצורתו המקורית קוראת ((call לכוחות הרוחניים העומדים מאחורי המילים הגשמיות. ההבנה של הטקסטים, והפעלת הרגש על ידיהם, מפעילה כוחות נוספים חזקים מאוד אשר יכולים לשנות את כל מהותו של האדם ולחבר אותו עם המקור האין סופי של הבריאה.
כל אות היא צורה שונה של צמצום אור האחדות האינסופי, עד שכ"ב האותיות כולן יוצרות את הכיסוי השלם על האחדות השמימית המאפשר את מציאות עולם הפירוד הגשמי, עולם התופעות. בספר "נועם אלימלך" נאמר כי ב"גוויל" (החלק הלבן שבין האותיות בספר התורה) יש יותר קדושה מהאותיות עצמן. מדוע? מכיוון שהקלף הריק, הגוויל, מייצג את האור הפשוט האינסופי שממלא את היקום כולו. מכיוון שאין לו סוף אין אנו יכולים לתופסו, היות ואנו תופסים רק דברים בעלי גבולות. כדי שאנו נוכל להבין, חייב להיות פילטר/צמצם על אותו אור שמכניס אותו לתוך גבולות. כל אות הנכתבת על הקלף מסתירה בצורתה המיוחדת את הקלף. ישנם כ"ב אותיות כנגד 22 סוגי הסתרה שונים. אחרי שהסתרנו קצת את האור בעזרת האותיות, פתאום אנו יכולים להתחיל לקרוא ולהבין. זהו בעצם סיפור הבריאה. לפני הבריאה הייתה אחדות אחת אינסופית, בלתי נתפסת ובלתי מובנת. כדי ליצור ולגלות עצמה לנבראים סופיים, התלבשה אותה אחדות בלבוש סופי - צמצמה את עצמה כביכול מהאחדות שבה, כדי שיהיה מקום שבו אפשרי הריבוי והפירוד. האינסוף הסתיר עצמו בלבוש סופי כדי שנוכל לגלות אותו.
האותיות הן אם כן תוכנת ה-Winzip האלוקית. שפת התוכנה היא זו שכיווצה את הקובץ האינסופי לפורמט סופי שמוחות בעלי מעבדים חלשים כמו שלנו יכולים להכיל. העולם הוא הקובץ המכווץ של האינסוף. כשם שהאותיות הן אלו שיצרו את הכיווץ, בעזרת אותן אותיות אנו יכולים לפתוח חזרה ולגלות את המידות השמימיות שמסתתרות מאחורי כל דבר בעולם. הכול תלוי בידע של צירופי האותיות הנכונים - הקודים שפותחים את הדלתות בדרך לשלמות.
בשל עובדת היותה של שפת התוכנה ממוצע בין ה"מקור" לבין העולם, היא מהווה מעין תמונת ראי של שניהם. היות והיא התוכנית של העולם מתחילתו ועד סופו, היא מכילה בתוכה את כל המאורעות שקרו ויקרו עד קץ הזמן. בעזרת תוכנות מחשב מסוימות ניתן כיום לגלות הצפנות הכתובות בדילוגי אותיות בתוך הטקסט. מציאת הצפנות אלו מאוששת ע"י בדיקת אירועים מן העבר, ומאפשרת חיזוי אירועים בעתיד. אין זהו המקום להאריך אולם חוקרים ומתמטיקאים מובילים מרחבי העולם כבר הצליחו לצפות מראש מספר אירועים חשובים בשנים האחרונות בעזרת תוכנה המפענחת את דילוגי האותיות, ומאמרים רבים נכתבו על תופעה פלאית זו בכתבי עת שונים העוסקים בסטטיסטיקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין עוד שפה כזאת
|
|
|
|
|
|
|
עניין נוסף הוא לימוד שפת התוכנה והכרה כי היא בנויה בצורה שונה מכל השפות הקיימות בעולם. כל השפות מנסות לתאר עצמים בבריאה, ואז מסכימות על שם מסוים לכל עצם. לשון הקודש בנויה בצורה הפוכה. לשון הקודש בנויה כמו נוסחה כימית הקובעת את מהותו ואופיו של העצם על פי האותיות השונות שמהן מורכב שמו. כפי שמים מורכבים מ-h2o - שני מימן וחמצן אחד, כך "שמש" מורכבת משתי אותיות "ש" (שמהותה אש) ואות פנימית "מ" (שמהותה מים). כך יוצא שלכל אות יש כוח ייחודי אשר בצירוף שתי אותיות נוספות מהווה שורש – פורמולה של כוחות בעלת משמעות ספציפית. למשל: האות פ – חיצוניות, פנים. האות ר - התמעטות (רש=עני). הצירוף פ+ר = מהות המתפרקת/מתמעטת בחיצוניותה. צירוף של אות שלישית כדי ליצור שורש נותן משמעויות שונות המתאימות למשמעות הבסיסית של פ+ר. למשל פרק, פרץ, פרם, פרש, פרד, פרך, פרט, פרס, פרע, פרר. כלומר הבנה של משמעות האותיות ושל צירופיהן השונים מאפשרת הבנה של התופעות בעולם דרך שמותיהן.
מכאן יוצא כי בעוד שכל השפות בעולם נוצרו אחרי היווצרות התופעות אותן הן מתארות, לשון הקודש לא רק שנוצרה לפניהן – אלא היא זו שיצרה אותן.
נסיים פרק זה בהתבוננות על המילה נ-ש-מ-ה. הפנימיות של הנשמה הן האותיות האמצעיות בשמה:
ש-ם. השמות של התופעות השונות בבריאה מהווים את מהותם - את פנימיות נשמתם.
|
|
|
|
|
|
|  | | רוני אילון
| /images/archive/gallery/686/412.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה ומטפל מומחה ברפואה סינית. מוהל,מרצה ומדריך בחסידות,קבלה ופנימיות התורה.
מייסד ומנהל ארגון שורשים, שנוצר על מנת לחבר ולקשר בין רוחניות המזרח לבין מסורת החוכמה היהודית העתיקה.
מחבר האתר אמת-מטריקס - פיצוח קוד המטריקס על פי המיסטיקה היהודית והקבלה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
