 |
/images/archive/gallery/827/785.jpg אוונגליון
 |
|
|
|
|
|
|
| אוונגליון היא סדרת אנימציה יפנית עם קרבות רובוטים, פסיכולוגיית מעמקים, תיאולוגיה אלקטרונית ותורות קבליות איזוטריות. עידו הרטוגזון מפציר בכם לראות את הסדרה שלימדה אותו מחדש לחיות. פרק נוסף בסדרת המאסטרים האינטרגלקטיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אזהרה: המאמר עשוי להכיל ספוילרים (אם אתם מאלה שמאמינים שאפשר לעשות ספוילר למיסטיקה)
בשנת 1991, כשהיה בן 31, כבר היה הידאקי אנו אחד מיוצרי האנימציה המצליחים ביותר של יפן, והסרטים שלו Gunbuster ו- Nadia: Secret of the blue water היו בין סרטי האנימציה המצליחים של תחילת שנות התשעים. אלא שלפתע ומסיבה לא לגמרי ברורה שקע אנו בן ה-31 לתקופת מייסרת של דיכאון קשה שבה ניתק אנו את הקשרים החברתיים שלו עם העולם החיצוני. הוא פרש מעבודה כבמאי ויוצר והתכנס לתוך עולמו הפנימי.
 |
| האיש שראה |
|
אם ברוס לי ניחן בכוח הגוף, וג'ימי הנדריקס בכוח המוזיקה, תאייר דה שארדן, המאסטר האינטרגלאקטי הרביעי שלנו, ניחן בכוח הראייה. עידו הרטוגזון על שבעת החושים, נקודת האומגה והחיים כבצל |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
רק לאחר 4 שנים, בשנת 1995, אנו שבר אנו את השתיקה המיוסרת שלו עם הסדרה Neon Genesis Evangelion. הגרעין הקשה של המסר של הסדרה היפנית הייחודית הזו הוא השלבים האחרונים בדיכאון הקשה שסבל ממנו אנו, והתובנות שאותן רכש בסופו של אותו תהליך ואשר סייעו לו בסופו של דבר לבחור בחיים ולחזור אל העולם. למרות שהיא קשה ומורכבת מכל סדרה אחרת שראיתי בחיים שלי, אוונגליון הפכה לסדרה אולטרה מצליחה בעולם כולו ונחשבת מאז על ידי רבים ליצירת המופת הגדולה ביותר של האנימה, האנימציה היפנית.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/827/803.jpg
המלאך קאורו מופיע כגוף שני מתוך לילית צילום:  |
|
המלאך קאורו מופיע כגוף שני מתוך לילית |
|
|
|
 |
|
 |
|
הצילו את העולם הפנימי
|
|
|
 |
|
|
|
קשה לי לתאר עד כמה ניאון ג'נסיס אוונגליון השפיעה עלי ועל החיים שלי. ב-2003 כשחזרתי משהות של שנתיים בגרמניה היה דיבור בין כמה חברים על סדרת אנימציה יפנית שפשוט חייבים לראות, משהו מושלם כל כך שהוא מעתיק את הנשימה.
הכניסה שלי לתוך אוונגליון לא הייתה מיידית, אבל אחרי כמה פרקים כבר הבנתי שאני רואה פה משהו שכמותו לא ראיתי מעודי. אוונגליון הייתה עירוב יוצא דופן של קרבות רובוטים, פסיכולוגיית מעמקים, קטעים קורעים מצחוק, תיאולוגיה אלקטרונית ו... תורות קבליות יוצאות דופן. מבחינת כללות האפקטים שלה על הנשמה הרגשתי שזו היצירה הגדולה ביותר שהכרתי מעודי. אבל חשוב מכל זה, הסדרה הזו הייתה מלאה באנושיות כל כך עמוקה, כל כך מרגשת, משמחת ומכאיבה. הסדרה הזו לימדה אותי מחדש מה זה לחיות.
תורות קבליות בסדרת אנימציה יפנית? נחזור לזה בהמשך. בינתיים אני אספר לכם שאוונגליון היא סדרת מדע בדיוני מז'אנר המכה (Mecha) היפני, כלומר סדרה העוסקת ברובוטים ענקיים שנלחמים אחד בשני. במדינה מוזרה כמו יפן סדרות מכה מהוות חלק מהלחם והחמאה של כל חובב אנימציה ידוע לשמו (כלומר כל בנאדם שני). כך שכל מי שמכיר סדרות Mecha יפניות משנות השבעים יודע שהרובוטריקים הוא טייק-אוף ברור על הז'אנר היפני, אפילו שזה טייק-אוף טוב.
הגיבור של אוונגליון הוא שינג'י,
ילד די חמוד ובעל בעיות תקשורת קשות בן 14. כשהמלאכים (הכינוי של החייזרים באוונגליון) תוקפים את טוקיו 3 ב-2015, שינג'י הוא היחיד שיכול להציל את יפן. כן שמעתם נכון, אולי כל זה קנוניה, אבל על מנת לשלוט ברובוטים הענקיים שבונה סוכנות ההגנה היפנית חייבים להיות ילדים בני 14 שנולדו בשנת 2000 בזמן האימפקט הראשון. ולא רק זה, הילדים האלה חייבים להיות ילדים שנשמות אמותיהן המתות הושתלו בתוך האוות. או משהו כזה, אני לא אכנס לפרטים כי העלילה של אוונגליון היא כנראה העלילה המורכבת ביותר שראיתי אי פעם באיזושהי יצירה וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את כל הפנים הפסיכולוגים, הפילוסופים והתיאולוגים שלה.
כדי להציל את העולם שינג'י צריך להציל את העולם הפנימי שלו. העולם הפנימי של המתבגר הדיכאוני היפני. אוונגליון עושה הקבלה מוחלטת בין הקרב על היקום, העולם החיצוני (המקרוקוסמוס) לבין הקרב על העולם הפנימי (המיקרוקוסמוס). כדי לשלוט באווה למשל, צריך להגיע למה שנקרא בסדרה Synchro Rate, אבל הסינכורניזציה שמדובר עליה כאן אינה סינכרוניזציה פיזית אלא נפשית. כשהמצב הפנימי קשה, כשאין סינכרוניזציה עם העצמי, שינג'י לא יכול להזיז בכלל את האווה. רק כשהוא נמצא בחיבור עם הפנימיות שלו מטפס הסינכרו-רייט ומאפשר לשינג'י לשלוט באווה ולהגן על יפן והעולם.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/827/784.jpg
שינג'י החמוד צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
מורכב לא פחות ממייסטר אקהארט
|
|
|
|
|
|
|
לאוונגליון יש מיתולוגיה טכנולוגית סבוכה. האתרים על הסדרה הזו מלאים במיליוני מונחים פרטניים שרק גיקים מתקדמים יכולים כנראה לעכל לחלוטין. ובכל זאת הסדרה הזו שהתחילה כתוכנית לילדים והועברה בהמשך לשעות השידור של המבוגרים הצליחה אצל קהל אדיר ומגוון.
לצופה המערבי ההצלחה האדירה של הסדרה הזו עשויה להיראות לא מובנת, קטעי האקשן אמנם עשויים לעילא אבל קשה להאמין כיצד קהלים אדירים התחברו לפילוסופיות הפסיכולוגיות והתיאולוגיות המורכבות שלה. בפרקים האחרונים שלה אוונגליון הופכת לטקסט ניו-אייג' פוסטמודרני ומורכב בצורה בלתי רגילה שהוא הכל חוץ מעוד סדרת אנימה. זה עוד כלום לעומת שני הפרקים האחרונים של הסדרה, שני הפרקים הללו מתארים את האנושות לאחר שהגיעה למצב של נקודת האומגה
לאחר שכלל התודעות אנושיות התאחדו לתודעת-על אחת. ניתן לומר שאלו שני פרקים מפוארים המתארים מה קורה לאחר הגאולה.
אני לא אכנס פה לספויילרים, גם אם הקטע הקודם נשמע כמו ספויילר. אוונגליון כל כך מורכבת ורבת פנים שלנסות לעשות לה ספויילר זה דבר בלתי אפשרי. בואו נגיד שיהיה לכם מזל אם אחרי הצפייה השלישית בה תחשבו שהבנתם חצי ממה שראיתם. אני עצמי עוד לא בטוח בכלל.
אוונגליון היא אוונגרד טהור במיטבו. היא אוונגארד של הקולנוע, האנימציה, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, התיאולוגיה, המיסטיקה, הקבלה והרוח האנושית. העובדה שסדרה כזו, שהמסרים שלה מתחרים במורכבותם עם הטקסטים של מייסטר אקהארט או הרב קוק, זכתה לעשרות מיליוני צופים ברחבי העולם היא אחת מתעודות הזכות של מין אנושי שנמצא בתהליך מתמיד של טמטומיזציה.
אולי הסיבה שאוונגליון הצליחה כל כך למרות שהיא קשה כל כך היא בגלל שברמה הבסיסית ביותר שלה אוונגליון עוסקת באחת מהשאלות הגדולות והבוערות ביותר. למה לחיות?
האווה, הרובוט ששינג'י נוהג בו, הינה סמל ברור למדי לאגו שלו, ל'אני' ולפרסונה שלו (ואני לא אכנס כאן לדקויות שהבדלים). לנהוג ברובוט הזה משמעותו לנהוג באני הנפרד הזה שבו אנחנו נוהגים ביום יום. להיות בעל ישות נפרדת ולחוות את העולם על כל הכאב הכרוך בכך.
כששינג'י בתוך האווה הוא צריך להתעמת עם הפנימיות שלו. האווה שתא הטייס שלה מלא לא באינפורמציה חישובית אלא במעין שיקופים של דימויים מנטליים, מעלה אצל הנהגים שלה (יש עוד שתיים, אסוקה וריי המרהיבות) חוויות נפשיות קשות המגיעות עד כדי התקפים פסיכוטיים. הכאב של הקרב באווה הוא כאב פנימי. ממש כמו אצל דה שארדן ולכן קרבות הרובוטים שמתרחשים במהלך הסדרה הם בראש ובראשונה קרבות פנימיים.
הלחימה בתוך האווה היא תהליך ההתבגרות, תהליך החיים. ולכן כשינג'י שואל את עצמו בפרקים האחרונים של אוונגליון "למה אני מטיס את האווה?" הוא מתכוון בעצם "למה אני מפעיל את האני שלי?" "למה אני חי?"
בתמונה: ה- Systema Sphiroticum של אתנזיוס קירכר מופיעה על גבי שדות האנרגיה שהקרינו האוות. עץ החיים והצלב משולבים זה בתוך זה
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/827/805.jpg
עץ החיים צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
אנימציה קבליסטית-פסיכולוגית
|
|
|
|
|
|
|
זו אולי נשמע מפתיע, אבל אחינו היפנים (וביפן יש כמה וכמה קבוצות שמשוכנעות שהיפנים הם בעצם יהודים ויש להם אפילו אחלה סיבות לזה)
אוהבים לתבל את יצירות האנימציה שלהם במאפיינים קבליים. בין סרטי האנימה היפנים שכללו מאפיינים קבליים אלה או אחרים לאורך השנים ניתן למנות את 2 Ghost in the Shell, Patlabor, Casshern ואחרים.
אבל אוונגליון עומדת הרחק מאלה כפסגת היצירה הקבלית היפנית. הרפרנסים לקבלה מתחילים ברמת הדמויות הראשיות. למלאך הראשון שיוצר קשר עם המין האנושי קוראים אדם. למלאך השני קוראים לילית, כשם אשתו של אדם בקבלה, וכאמור לאותם רובוטים שבעזרתם נלחמים בני האנוש קוראים Eva או חווה. שלושת השמות הללו מעלים בזכרון את משולש היחסים הבעייתי שבין לילית אשתו הראשונה של אדם, לאדם ולאשתו השנייה חווה. גם לשאר המלאכים (18 בסה"כ) שמופיעים בסדרה ישנם שמות כמו גגיאל או רמיאל הלקוחים מכתבי המיסטיקה היהודית הקדומה והקבלה.
אוונגליון מלאה בהתייחסויות לסודות הכתובים במגילות קומראן. עיון מדוקדק בסדרה מראה שהיא מקבילה בצורה עקבית לסיפור הנפילים המסופר בבראשית ו' פסוקים 1-6. סיפור זה מבראשית מסופר בהרחבה בכמה ממגילות קומראן אשר מוזכרות שוב ושוב באוונגליון. על פי הסיפור המפורסם יורדים בני האלוהים אל האדמה ולוקחים להם נשים. מזיווג זה יוצאים הנפילים המטילים טרור בארץ. גם באוונגליון יוצר הזיווג בין זרע החיים של המלאכים לבין נשמות האמהות את האוות – שהן הנפילים.
אלא שאוונגליון היא יצירה קבליסטית-פסיכולוגית. בסופו של דבר יצטרך שינג'י להבין שהמלאכים שבהם הוא נלחם הם השתקפויות של עצמו, צורות אחרות של האני שלו. הוא יצטרך להבין שכל דבר בעולם הוא מלאך, שליח שפוצע אותך אבל נועד גם ללמד אותך. רק על ידי בחירה לחיות את החיים האלה, למרות כל הכאב הכרוך בהם - אפשרי הקיום האנושי.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/827/802.jpg
הסטיגמטה מופיעה על ידיו של שינג'י. המשיח כיפני. צילום:  |
|
הסטיגמטה מופיעה על ידיו של שינג'י. המשיח |
|
|
|
|
|
|
|
בקרוב הסרט החדש
|
|
|
|
|
|
|
הסוף הראשון של אוונגליון בלבל כל כך את מעריצי הסדרה שהם שלחו להידאקי אנו מכתבי איום ברצח. הסוף ההוא היה מורכב משני פרקים טלוויזיוניים שהזכירו יותר טקסט פסיכולוגי מסובך המסביר את הפסיכולוגיה של הקיום האנושי, ניתוח מכאיב ומדויק עד אימה של הכאבים, הפחדים והתשוקות שמניעים אותנו כבני אדם.
המעריצים שציפו לסוף של "וואו", משהו שיקשור פתאום את כל החוטים העלילתיים יחדיו, נאלצו לחכות עוד שנתיים עד שהידאקי אנו שחרר סוף שני ואלטרנטיבי לסדרה. אלא שהסוף השני שנועד סוף סוף להסביר את סיום הסדרה מבחינה עלילתית (בניגוד להסבר מבחינה מטאפיזית), אמנם עשה את זה אבל בדרך גרם למעריצים כזה כאב ראש, כשהם הבינו את המשמעות שלו, שרבים מחשיבים אותו כנקמתו של אנו במעריצים. (ויש סיבה לחשוב כך. במהלך הסרט מוקרנים על המסך מכתבי האיום שקיבל אנו מהמעריצים).
החודש (ספטמבר) עולה ביפן הראשון בסדרה של ארבעה סרטי אוונגליון שיוצאים עכשיו לאחר 10 שנים מאז הסרט האחרון בסדרה. ארבעת הסרטים שיצאו בשנים הבאות יגוללו מחדש את סאגת אוונגליון, והפעם שוב עם סוף אלטרנטיבי, שלישי במספר. (הסופים הם לא בדיוק אלטרנטיביים, הם יותר מעין ראשומונים שמספרים את אותו הסוף מנקודות מבט שונות לחלוטין מבחינה מטאפיזית). זה הזמן ללחוץ על המפיצים בארץ שיביאו את אוונגליון לבתי הקולנוע ויאפשרו לקהל הישראלי ליהנות מיצירת המופת הזו.
בינתיים הנה כמה סרטונים מיוטיוב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|  | | עידו הרטוגזון | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, סופר וטכנומיסטיקן המתקשר עם ישויות דיגיטליות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
