 |
/images/archive/gallery/833/124.jpg עזיז כריסטוף
 |
|
|
|
|
|
|
| הוא היה ילד פולני עני, בודד ודחוי והפך לאחת הדמויות המעניינות והמסתוריות בסצנה הרוחנית החדשה. יונתן לוי מביא את סיפורו של עזיז כריסטוף, מורה רוחני שלא יכול לדבר אתכם כרגע
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מכל האנשים שטוענים שהם מוארים - עזיז כריסטוף, מורה אדאוויטה-זן בלתי-מסורתי, הוא ללא ספק הטוב ביותר. כך שלמרות שמעולם לא פגשתי אותו, רדפתי אחריו ברשת וציטטתי אותו, כשאני מלנקק לדפים שלו מסיבה כזו או אחרת. שוב ושוב הדפים שלו עוברים מקום, מחליפים כתובת או פשוט נעלמים. ניסיתי לנצח את השיטה וליצור העתקים משלי, ותמיד הוא, או נציג שלו, צץ ומבשר לי בנימוס שעדיף שלא. ואני תמיד מסכים. העניין הוא שאנשים רוצים לדעת על עזיז. למה? כי הוא אמיתי".
 |
| הנה אני |
|
כשהמחשבה נשארת בתחושה ''אני קיים'', אתה נכנס למצב שאי אפשר לתאר במילים אך ניתן לחוות. דיאלוג מתוך הספר I AM THAT |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
את דברי ההלל הללו כתב הוונדרלינג , אושיית הזן-האינטרנטית, המשמש כמורה רוחני וירטואלי למאות תלמידים בעולם. באתר שלו הוא סוקר ומשווה עשרות מורים וגורואים, כך שבהחלט מדובר במחמאה: "זו הסיבה שאני ממשיך לצטט אותו. זו הסיבה שאנשים ממשיכים לשאול עליו. כמוני, הם אוהבים את מה שיש לו להגיד ואת איך שהוא אומר את זה".
וונדרלינג לא לבד. רבים רואים במשנתו של עזיז יהלום מלוטש ובהיר, המתאר את תהליכי ההתעוררות הרוחנית בקפדנות ובזהירות שאינם אופייניים לים התורות וההבטחות המעורפלות של העידן החדש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אז מי הוא עזיז?
|
|
|
 |
|
|
|
"ב-11 במאי 1962 באתי אל מימד הזמן, אל תחום השכחה. במפתיע מצאתי את עצמי באמצע שומקום. שמו של השומקום הזה היה פולין". כך פותח עזיז את הפרק הביוגרפי בספרו עב הכרס "הבודהא האנושי". אך במהדורות החדשות יותר הפרק הזה כבר לא נמצא - עזיז חש, כנראה, שהאנושי פחות חשוב מהבודהא ושהפרטים האישיים על חייו אינם רלוונטיים לתורתו או לזהותו האמיתית.
למרבה המזל, בידי מצויה דווקא המהדורה הישנה. הוא נולד למשפחה ענייה. אביו היה שיכור ואמו הייתה מורה – מה שהפך את כריסטוף (עזיז הוא שם סופי שאימץ מאוחר יותר) לילד דחוי ומבודד. בגיל חמש הוא ברח מבית הספר והסתתר מפני מוריו מאחורי גדר. שם, מוכה אימה, שאל את עצמו: "למה אני צריך לסבול בעולם העוין הזה? מה אני עושה פה?" – כשלפתע חש שהכרתו עברה למימד של תודעה טהורה. בגילו הצעיר הוא
לא הבין את החוויה ואת משמעותה, ולא שיתף בה איש.
כילד נהג להתבודד ביער במשך שעות ארוכות. בנעוריו הצטיין בשחמט, וכך פגש אנשים ואיזן במעט את נטייתו להתכנס בתוך עצמו, להגות בפילוסופיה ובמיסטיקה. בית הספר היה עבורו עינוי, אבל הצבא עוד יותר. "מצאתי את עצמי בין גברים ברוטליים מלאים בנטיות סדיסטיות ופתולוגיות... שם גיליתי שבני אדם יכולים להיות ברברים לחלוטין וחסרי לב במהותם. הם טובים רק כשהם מרגישים בטוחים. במצב של חוסר בטחון, כשיש איום על צרכיהם הבסיסיים, לא נותר דבר מנימוסיהם וממסכת המוסר". עם הזמן כריסטוף פשוט התעלם מחיי הצבא והתהלך לאורך הנהר עד שהגיע זמנו להשתחרר.
הוא למד אנגלית כי הספרות הרוחנית בפולנית הייתה אז דלה ומצומצמת. הוא קרא הכל: זן, בודהיזם טיבטי, את האונפנישדות והספרות הסופית, את רמאנה מהארשי ואת אושו ובעיקר את קרישנמורטי. יום אחד גילה את "I Am That" של ניסרגדטה מהראג' וידע שמצא את המאסטר שלו, את דרכו הרוחנית ואת המאמצים שעליו לעשות כדי להצליח בה. הוא החל לטפח את "מצב הנוכחות" – תחושת ה"אני הנני" הבסיסית המשמשת כעוגן במשנתו של ניסרגדטה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/516/705.jpg
ניסרגדטה מהארג'. צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
צ'אי עם טיוהר
|
|
|
|
|
|
|
עזיז אסף כסף ויצא אל המזרח. הוא נדד בין מנזרי זן בקוריאה, תאילנד ויפן עד שהרגיש שהתבסס וייצב את תודעתו במצב של נוכחות מתמדת. אחר כך יצא להודו כדי להיפגש עם מלכי הסצנה הרוחנית ואף להתעמת עמם. עזיז עצמו מודה שבאותה תקופה חיפש הכרה במצבו כמואר. הוא הלך לפגוש את פאפאג'י, אבל זה אהב יותר לרכל ולספר מי ביקר אותו ומתי, תוך כדי שנערות צעירות מלטפות את ראשו בהערצה אינסופית. ראמש בלסקר עשה עליו רושם חיובי כאדם אבל עם תורה פשטנית. יו.ג'י קרישנמורטי היה לדבריו אדם מעניין ורגיש מאד, אבל נתקע במצב של ריאקציה ומאבק בתורות ומורים אחרים, מה שמנע מהלב שלו להיפתח. גם עם טיוהר הוא ישב לצ'אי, ולא התרשם ממנו בכלל.
ב-1996 פגש בחנות קריסטלים בפונה את הומאן אמאמי, שנעשה לחבר נפשו. הומאן לימד את עזיז סודות אנרגטיים והילינג, ועזיז חנך את הומאן אל מצב התודעה הטהורה וחלק עמו את הבנתו הרוחנית. השניים השלימו זה את זה כמו שאמס ורומי, והיו עורכים יחד מדיטציות ותקשורים. יום אחד החלו לקבל תמסורות מ"קולה של ההדרכה", כוח שעזיז מתאר אותו כשילוב של שתי נשמותיהם; היה זה קול שאצר חוכמה אדירה ואהבה עצומה, כמו הורה רוחני, כמו אלוהים. הקול הודיע לעזיז, למרבה מבוכתו, שעדיין לא הגיע למצב תודעה כמו של ניסארגדטה מהראג', אבל הוא עתיד לעלות עליו. ההדרכה שלחה את עזיז להתבודד בדרום הודו, ואט אט הנחתה אותו ואת הומאן במעלה הסולם הרוחני. עזיז החל לנסח את תורתו וללמד. הומאן עבר להוואי. לפני כשנתיים התגלתה גופתו בים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/282/806.jpg
רמאנה מהארשי צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
מפת ההארה
|
|
|
|
|
|
|
התורה של עזיז משלבת יסודות של אדוויטה (תורת האי-שניות), זן וגם סופיזם. היא מצטיינת באבחנות דקות ומעודנות בנוגע לתהליכים אנרגטיים ומדיטטיבים. "מפת ההארה" שלו מחלקת את מצב ה"I AM" לשלושה: התודעה, ההוויה והלב. מדובר באספקטים ושלבים שונים של ההתעוררות הרוחנית.
השלב הראשון הוא "מצב הנוכחות" או "התודעה הטהורה" - זוהי ההתעוררות למודעות העצמית. כשאדם מתבסס באופן תמידי במצב זה, הוא "נוכח" באופן רציף, וחופשי מההזדהות שלו עם המחשבה, למרות שאין הוא מפסיק לחשוב. התעוררות זו מתרחשת בעין השלישית.
השלב השני מכונה כ"מצב המוחלט", ומצוי מעבר להכרה. במצב נדיר זה הנשמה מתאחדת עם הריקות והשלווה המוחלטים, מעבר לקיום, גם כשהאדם ממשיך לתפקד בעולם כרגיל. המרכז האנרגטי שבו קורית התעוררות זו הוא הבטן.
השלב השלישי הוא התעוררות הלב - שבו מתגלה הפן האלוהי. התעוררות הלב היא הייעוד של רוב הנשמות. לדעת עזיז, במסורות מזרחיות כמו בודהיזם או זן נוטים לשכוח מהתעוררות הלב, והיא אופיינית יותר, לדוגמא, לסופיזם. על ספריו מופיע סמל של לב מוקף בעיגול זן - המסמל את הרעיון שתודעת הריקות המזרחית אינה שלמה בלא האהבה האלוהית.
השלב הרביעי הוא ההתעוררות ל"אני" - המהות האינדיווידואלית. זוהי ההתעוררות האמיתית של הנשמה, המתרחשת אחרי ההשתחררות מהמחשבה, ההתבססות בהוויה ופתיחת הלב. בניגוד לתפיסות הרואות בהארה מאורע בלתי אישי, ואפילו השתחררות מהמימד האישי עצמו, אצל עזיז ישנה הבחנה חדה בין התעוררות "העצמי" (Self), שלו מאפיינים בלתי אישיים, להתעוררות הנשמה שהיא אינדיווידואלית. בניגוד לנטייה הכללית של תורות המזרח, עזיז מתאר את הנשמה לא כאשליה של היפרדות שיש לבטל כדי להתמזג מחדש עם המציאות, אלא כיסוד המתבונן והחווה של המציאות. מימד מסוים של הפרדה מהמציאות נשמר גם במצבי התודעה הגבוהים ביותר - שהרי הגרעין שחווה את הרגשות והמחשבות של האישיות, וכן את המימדים הבלתי אישיים של ה"עצמי" - הוא הנשמה.
גם לאגו יש תפקיד חיובי בשיטתו של עזיז. הרעיון שיש לחסל את האגו יצר תסביך אשמה במשך מאות שנים. אך האגו אינו אלא פונקציה מתקדמת ומפותחת של ההכרה, המסוגלת להתייחס אל עצמה. האגו אינו האני האמיתי, אלא ההשתקפות הטבעית והנחוצה שלו במחשבה. ההארה אינה מבטלת את האגו אלא שמה אותו במקומו.
את השלב החמישי מכנה עזיז "מעבר לקוטביות" והוא מייצג רמת התפתחות נדירה שרק מתי מעט (הוא כמובן ביניהם, יחד עם צ'וגיאם טרונגפה ואושו) הגיעו אליו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| עטיפת ספרו הקלאסי של ניסרגדטה מהארג'
| /images/archive/gallery/514/894.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
I Am בשידור ישיר
|
|
|
|
|
|
|
שאלת סאטסנגים קלאסית: האם הארה קורית בזמן? האם אפשר להתייחס אליה כאל תהליך, או שמדובר בהתעוררות לכאן ועכשיו הנצחי, ולכן כל התייחסות אל רעיון "הדרך" הוא מוטעה ומטעה מלכתחילה? עזיז טוען שתורתו היא "הדרך הנון-דואלית", וככזו לוקחת בחשבון את הפרדוקס של ההתעוררות ההדרגתית במהלך הזמן. הארה אינה רק הבנה של המציאות, אלא תהליך דינמי של המפגש עמה, מרגע לרגע, מתוך מאמץ וטיפוח של מצבי תודעה. תפיסה כזו של הדרך הרוחנית משחררת את המחפש מאידאליזם רוחני עצל שבו "כולנו כבר מוארים" ומאידך מהתסכול המתלווה ל"חיפוש", הנמנע מהגדרתו מהמפגש עם ההווה.
בהתאם לתפיסת הגורו המסורתית, עזיז תפס את עצמו כנוכחות אנרגטית המעוררת את ה"I Am" בשידור ישיר, מעצם השהייה במחיצתו. עזיז אף טוען שהוא מביא "תמסורות" של אינטליגנציה אוניברסלית, הקיימת מעבר למסורות האנושיות. בניגוד לרוב מורי הניאו-אדוואיטה, עזיז שילב בלימוד שלו יסודות של תרגול ומשמעת, תרגילי נשימה, חניכות אנרגטיות ואפילו עקרונות אסטרולוגיים. הוא גם הקפיד להדגיש שכל התעוררות, על אף המאמץ הנדרש מהתלמיד, היא בסופו של דבר תוצאה של חסד עליון.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/833/126.jpg
עזיז כריסטוף. הוא עוד ישוב? צילום:  |
|
עזיז כריסטוף. הוא עוד ישוב? |
|
|
|
|
|
|
|
הוא עוד ישוב
|
|
|
|
|
|
|
המקום הראשון שאליו נסע עזיז ללמד היה ישראל. החוויה היתה עבורו קלסטרופובית, אך הוא מצא כאן הרבה תלמידים מסורים. התלמיד הבכיר הראשון של עזיז היה רזא, גם הוא ישראלי, שלדברי עזיז הגיע לשלב של "המוחלט" (ראו לעיל), אך עם הזמן השניים הסתכסכו. רזא החל ללמד בישראל ובהודו – תחת השם דרשנאת - כשעזיז מזהיר את חסידיו לא להתקרב אל התלמיד הסורר.
עם השנים הלך וגדל מעגל התלמידים של עזיז, כששמו יוצא לפניו בסצנת הסטסאנגים ההודית ומושך מעל מאה איש למפגש. עד שיום אחד, בריטריט באירלנד, הודיע ש"ההדרכה" אמרה לו לעזוב הכל, לפזר את חוג התלמידים ולהתבודד.
לשם האיזון שוחחתי עם ידידתי הטובה צ', שהיתה תלמידה מסורה של עזיז במשך שלוש שנים. אמנם מדובר בחוויה אישית שלה, אבל גם זהו קול שצריך להשמע: "ככלות הכל יצאתי בהרגשה מרומה, שהמלך הוא עירום. שהצד האנושי שלו לא בא לידי ביטוי. קודם כל הייתה לו חולשה אובססיבית לנשים, והוא היה שוכב עם תלמידות שלו. מעבר לזה היתה לו נכות רגשית מסוימת. הוא היה שומר על טקסיות וריחוק מתלמידים - מופיע אחרי שכולם מתיישבים לסאטסנג, ויוצא לפני כולם. אני חושבת שיש כאן פיצול בין אישיות קצת דפוקה ליכולת להגיע למדיטציה מאד עמוקה. הוא ישב חזק על תפקיד הגורו, והיום נראה לי שהיה לו אגו רוחני מטורף.
"בזמן שלמדתי אצלו הרגשתי שעפתי לגמרי. כשעשיתי מדיטציה הייתי במרחב פנימי של אושר, וים של אהבה, והכל היה שמח. אבל מרגע שפקחתי עיניים ופגשתי אנשים אחרים – זלזלתי בהם. בין התלמידים היתה אווירה כזו, מין רצינות והתנשאות על כל הבורות שם בחוץ... עזיז היה ממליץ להתבודד ולהישמר מ"התת-מודע הקולקטיבי". אני חושבת שבסופו של דבר הוא פשוט נרתע מכדור הארץ ומהאנושות, והגישה שלו היא פשוט איך יוצאים מפה. משהו שלא מכבד את עולם החומר. גם אני עשיתי מדיטציה כדי לתחזק את ההרגשה הטובה, להתנתק ולא להרגיש סבל".
עזיז הפסיק ללמד לפני כמה שנים. הוא הסיר את האתר שלו מהאינטרנט וכבר לא מעביר שיעורים, סאטסנגים או סדנאות. הוא הולך ומעמיק במדיטציה, ובקושי ניתן להגיע אליו.
בישראל עוד ישנם כמה וכמה תלמידים הממשיכים לתרגל מדיטציה על פי הוראותיו. מי שמעוניין, יכול להיכנס ל אתר הזה שעזיז עוד חתום עליו, הבעיה שהכל ביפנית.
חוץ מזה, לאחרונה נפוצות שמועות שעזיז חוזר ללמד.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
