 |
/images/archive/gallery/846/018.jpg ואליס.
עטיפת המהדורה הגרמנית  |
|
|
|
|
|
|
| הוא ראה את המציאות בשכבות ועל התודעה שלו השתלטה באופן קבוע ישות טרנסצנדנטית. פיליפ ק.דיק הוא בשביל כל מי שכבר חוו את כל מה שיש לתורות הרוחניות להציע ורוצים עוד. פרק שמיני בסדרת המאסטרים האינטרגלקטיים של עידו הרטוגזון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב-2.3.1974, לאחר שעקרו לו מספר שיני בינה, חווה סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק כאב מציק. כאשר הגיעה השליחה מבית המרקחת עם משככי כאבים הוא הבחין בתליון בצורה של דג התלוי על צווארה. הוא שאל אותה למשמעות התליון והיא הגיבה באומרה שזהו סמל בו השתמשו הנוצרים המוקדמים. באותו הרגע התחילו האירועים שאותם כינה דיק "2-3-74".
 |
| המאסטר האינטרגלקטי ה-7 |
|
הידאקי אנו, אמן אנימציה גאון שהביא לעולם את אוונגליון, סדרת אנימציה יפנית עם קרבות רובוטים, פסיכולוגיית מעמקים, תיאולוגיה אלקטרונית ותורות קבליות איזוטריות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
מאותו רגע ולמשך החודשיים הבאים חווה דיק שורה של חזיונות וחוויות מיסטיות משדדות מציאות. "חוויתי פלישה של התודעה שלי על ידי כוח רציונאלי טרנסצנדנטי, כאילו הייתי מטורף כל חיי ולפתע הפכתי שפוי" תיאר זאת מאוחר יותר.
"לרגע הבטתי באותו סמל זוהר של הדג ושמעתי את המילים של האישה, ולפתע חוויתי מה שמאוחר מכן גיליתי שנקרא בשם אנאמנזסיס - מילה יוונית שמשמעותה המילולית היא 'אובדן השכחה'. נזכרתי מי אני ואיפה אני. ברגע, בהרף עין ממש, הכל חזר אלי". הוא כותב באקסגזיס (הפרשנות), החיבור התיאולוגי בין ה-8,000 העמודים שכתב לעצמו בלילות באדיקות אובססיבית עד סוף חייו, מתוך ניסיון נואש לפרש לעצמו את החוויות המטאפיזיות החודרות והכמעט ממאירות שנחשף אליהן.
"נזכרתי מי אני ואיפה אני", הוא ממשיך. "ברגע, בהרף עין ממש, הכל חזר אלי. ולא רק שיכולתי לזכור את זה אלא גם לראות את זה. הנערה הייתה נוצריה סודית וכזה הייתי גם אני. חיינו בפחד מגילוי על ידי הרומאים. היה עלינו לתקשר עם סמלים מסתוריים. היא בדיוק אמרה לי זאת, וזה היה נכון".
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/846/017.jpg
פיליפ ק.דיק  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
החיים בשכבות
|
|
|
 |
|
|
|
"אלה שמסכימים איתך הם מטורפים. אלה שלא מסכימים איתך מחזיקים בכוח" (פיליפ ק. דיק. מתוך "ואליס").
בחוויה שתוארה אחר כך בהרחבה בספריו של דיק, הוא ראה על גבי שדה הראייה שלו מעין שכבה נוספת של מציאות. זו היתה מציאות אחרת שבה הוא היה לא עוד פיליפ ק. דיק אלא אדם אחר, תומאס, החי בעולם אחר. על גבי קליפורניה של המאה ה-20 ראה דיק כשכבה עודפת את רומא של המאה הראשונה לספירה. הזמן-חלל התגלה לו כמכאניזם שרירותי המפריד את המציאות השלמה והוא ראה עצמו במעין חשיפה כפולה של שתי מציאויות המונחות זו על זו.
שתי הישויות, פיליפ ותומאס, שהיו למעשה הוויה אחת, חיו במקביל באותו הזמן, אבל בעולמות שונים לחלוטין.
באותו הרגע הבין כנראה לראשונה את משמעות החלום שחזר אליו אינספור פעמים בצעירותו. באותו חלום הוא נמצא בחנות ספרים ומחפש גיליון של העיתון "Astounding Magazine" שבו ימצא סיפור שייקרא "האימפריה מעולם לא מתה" ואשר יחשוף בפניו את סודות היקום. דיק מעולם לא מצא את הגיליון הזה בחלומותיו. הוא הפסיק לחפש אחריו כשהבין שגילוי הגיליון הזה יהפוך אותו למטורף, אבל המשפט הזה המשיך להדהד בו עד סוף ימיו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| בלייד ראנר. עוד יצירת מופת של דיק
| /images/archive/gallery/161/084.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
האימפריה מעולם לא מתה
|
|
|
|
|
|
|
"הזמן האמיתי חדל בשנת 70 לפי מניין הנוצרים, עם נפילת המקדש בירושלים. הוא התחיל שוב ב-1974" כותב דיק בספרו "ואליס". כמו אצל הרבנים שראו ברומא את סמל הסיאוב הרוחני של עולם השקר, כך הפכה האימפריה הרומית אצל דיק לסמל לאימפריה האינטרגלאקטית ששולטת בתודעתנו במיליון דרכים שונות, מצורות פוליטיות, דרך המדיה ועד הגרעין המטאפיזי של היקום.
זוהי האימפריה שמשאירה אותנו במצב של זומבים ומונעת מאיתנו לראות את הטבע האמיתי של המציאות. היא מסמאת את עינינו וגורמת לנו לשכפל אותה בתוך התודעה שלנו. "להילחם באימפריה זה להידבק בטירוף שלה", כותב דיק. "זהו פרדוקס; מי שמנצח חלק מן האימפריה הופך להיות האימפריה, היא מתרבה כמו וירוס, כופה את הצורה שלה על האויבים שלה. כך היא הופכת לאויבים שלה".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/482/172.jpg
רובוט בדמותו של ק. דיק הנסון רובוטיקס |
הנסון רובוטיקס |
רובוט בדמותו של ק. דיק |
|
|
|
|
|
|
|
כשישראל חטפה את גרינג לעתיד
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי נוהג לחפור בגינה ואין שום דבר אולטרא-מימדי לגבי עשב... אלא אם כן אתה סופר מדע בדיוני, במקרה זה אתה מביט בעשב בחשדנות. מה המניעים האמיתיים שלו? ומי שם אותו שם מלכתחילה?" (פיליפ ק. דיק).
יש כל מיני דרכים לראות את העתיד. באמצע המאה העשרים, כשהענקים של המדע הבדיוני כמו אסימוב והיינלין כתבו את הספרים שלהם, רווחו בספרות המד"ב חזונות על העולמות הנקיים, המתקדמים והלעתים ממש אוטופיים שבהם תחיה האנושות בעתיד. התחזיות של ענקי המד"ב הללו מעולם לא התממשו, והיום שבו נהיה קרובים למימושן לא נראה קרוב יותר משהיה בעבר.
בתחילת דרכו דיק נחשב לסופר זניח יחסית. הספרים של מי שנחשב היום לאחד מהאבות הרוחניים של הסייבר-פאנק, התחוללו בעולמות מלוכלכים ואפלים הרבה יותר. בניגוד לתפיסות הנאיביות שרווחו במדע הבדיוני בהן טכנולוגיה פתרה את כל בעיות המין האנושי, אצל דיק היא רק החריפה אותן. הרומנים של דיק מלאים בפאראנויות, תאגידים רבי עוצמה ומדיה פולשנית שמקשה על אנשים יותר ויותר להבחין במה שהוא אמיתי.
שלושים-ארבעים שנה אחרי, החזון של דיק, עד כמה שזה מבעית, נראה קרוב יותר למציאות. הראיה לכך היא אולי הפופולריות של סרטים מעולים שנעשו בעקבות ספריו של דיק מבלייד ראנר (1982), דרך זכרון גורלי (1990), דו"ח מיוחד (2002) וסקאנר דארקלי (2006).
הספרים של דיק, שמכילים גרסה פילוסופית-תיאולוגית וחצי סיוטית של המציאות, מלאים בטכנולוגיות שפולשות לתודעה ועושות בה כבשלהן, בשיטות עתידניות של מישטור, בפאראנויה ובסכיזופרניה ובהמון המון סמים. דיק היה משתמש סמים כבד שאימץ בהתלהבות את מהפכת הסמים של שנות השישים. את הספרים שלו הוא היה כותב בלילות עירניים ועמוסי אמפיטמינים. למעשה, רק חמש שנים לפני מותו, ב-1977, כתב דיק לראשונה רומן בלי סמים.
בספרים של דיק יש גם עלילות מוטרפות למכביר, כמו קולוניאליסטים טרנס-גלאקטיים שמנסים ליצור קשר עם העולמות האלוהיים בעזרת רשתות אלקטרוניות (A Maze of Death) או ראש ממשלת ישראל של אמצע המאה ה-21 המשתתף בחטיפתו במכונת זמן של בכיר המפלגה הנאצית הרמן גרינג אל העתיד ("הצלם", The Simulacrum).
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/846/019.jpg
ואליס. עטיפת המהדורה האיטלקית  |
|
ואליס. עטיפת המהדורה האיטלקית |
|
|
|
|
|
|
|
קומדיה תיאולוגית מן הגיהינום
|
|
|
|
|
|
|
"אם אלוהים היה מגלה את עצמו בפנינו, הוא היה עושה זאת בצורה של פרסומת למוצר בטלוויזיה". (פיליפ ק. דיק)
אלא שהמציאות הקשה של מד"ב אפל, טכנולוגיות סרטניות ומציאויות פרגמנטריות ותלושות מקבלת אצל דיק טוויסט מפתיע. קשה להגיד שהמציאות זוכה אצל דיק לישועה או פדיון כלשהם, אבל הקשר אל עולמות חוצניים-אלוהיים של מידע נותנת לקיום משמעות כלשהי - ביזארית, פרדוקסלית ואף מופרכת ככל שתהיה.
את ההשפעה הזו ניתן לייחס לאופי הייחודי של ההארה בגרסה של דיק. ההארה של דיק היתה תערובת מאירה-ממאירה של מידע תיאולוגי-טכנולוגי משוגע ועם זאת רציונאלי לחלוטין. דיק קלט חזיונות באמצעות מה שתיאר לעתים כקרן לייזר ורודה המשדרת מידע ישירות לתודעתו. מקורו של המידע היה לדבריו ישות פלסמטית שאותה כינה "זברה", "אלוהים" ולעתים גם "ואליס", (קיצור ל- Vast Active Intelligence System) או בתרגום לעברית "מערכת אינטליגנציה רחבה אקטיבית".
הישות הזו שפלשה למוחו ללא התראה (אחד מספריו של דיק נקרא "הפלישה הקדושה") שידרה אליו כמויות אדירות של מידע מתוך מערכות אלקטרוניות ושברירים אחרים של המציאות.
חלקו של המידע הזה התגלה כשימושי עד אימה. פעם אחת, כשדיק הקשיב לשיר "שדות תות לנצח" של הביטלס, הורה לו אור הלייזר הוורוד שבנו כריסטופר עומד למות. כשדיק הנסער לקח את הילד לרופא מסר לו זה שלבנו יש שבר קטלני במפשעה והילד נותח מיד.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/846/020.jpg
ואליס. עטיפת המהדורה היפנית  |
|
ואליס. עטיפת המהדורה היפנית |
|
|
|
|
|
|
|
"אני פילוסוף יוצר עלילות, לא כותב רומנים"
|
|
|
|
|
|
|
בספר האוטוביוגרפי למחצה " ואליס", מתאר דיק הרבה מחוויות התקשורת עם אותה ישות אינטליגנציה חיה הפועלת בתוך יקום הנגוע בווירוס אי-רציונלי ואנתרופי של סילוף.
באמת שקשה לתאר את "ואליס" באיזשהם מושגים ז'אנריים, חריגים ככל שיהיו. הייתי מתאר את הספר הזה כסוג של קומדיה תיאולוגית מן הגיהינום. דיק מערב כאן בטבעיות וירטואוזית תיאולוגיה, פסיכדליה ושיגעון (הגיבור ב"ואליס" מבלה חלק ניכר מן העלילה כשהוא מאושפז בבית משוגעים). הוא זורה תורות תיאולוגיות שניתן לכנותן מוזרות או לחילופין פשוט חייזריות בתוך עלילה מפותלת ומפתיעה.
"ואליס" הוא ספר תיאולוגיה למטורפים, מי שכבר חוו את כל מה שיש לתורות הרוחניות להציע ורוצים עוד. בין להטוט תיאולוגי בלתי אפשרי אחד לאחר חולף דיק ביעף בתוך פנתיאון החשיבה האנושית, מדבר עם הקבלה ועם אפלטון, נוסק מעל הגנוסטיקה והבודהיזם, מתרסק על ארתור סי קלארק ומירצ'ה אליאדה ומקשקש עוד קצת עם שופנהאואר, מאני, הברהמן ורבים אחרים. מה שיפה בספר הזה הוא שדיק עושה את זה בדרכים הכי מפתיעות ולא צפויות שאתם יכולים לתאר לעצמכם. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהתפוצצתי מצחוק בקול רם בקריאה בספרות תיאולוגית.
"אני פילוסוף יוצר עלילות, לא כותב רומנים", אומר דיק. "הגרעין של הכתיבה שלי הוא לא אמנות אלא אמת. לכן מה שאני מספר הוא האמת, אבל אני לא יכול לעשות דבר על מנת לשכך אותה במעשה או בחקירה. ועדיין, נדמה שזה עוזר לסוג מסוים של אדם מיוסר ורגיש, שאליו אני מדבר. אני חושב שאני מבין את המרכיב המשותף אצל אלו שהכתיבה שלי עוזרת להם: הם לא יכולים או לא רוצים להקהות את התחושות שלהם לגבי הטבע האי-רציונאלי והמיסתורי של המציאות ובשבילם גוף הכתיבה שלי הוא הסבר אחד ארוך לגבי המציאות חסרת ההסבר הזו. חקירה, הצגה, אנליזה, תגובה והיסטוריה אישית. הקהל שלי תמיד יהיה מוגבל לאנשים הללו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המשיח הנצחי
|
|
|
|
|
|
|
"לפעמים התגובה הנאותה למציאות היא להשתגע" (פיליפ. ק. דיק)
בניגוד להרבה חוזים ונביאים אחרים לאורך הדורות, דיק מעולם לא הפסיק להתייחס באמביוולנטיות לתשדורות התודעתיות שקיבל מואליס. העולם התיאולוגי שהוא מתאר הוא מואץ, היפראקטיבי וסימולקרי כמו עולמות הקפיטליזם, הטכנולוגיה והמדיה שאת עלייתם המפלצתית חזה בכתיבתו. דיק כתב על חוויה דתית בעידן של סמי תודעה ושתלים מוחיים והיתה לו סלידה ממערכות נוקשות של אמונה. החוויות הדתיות שלו הן חוויות קדושות אבל פוסטמודרניות, קמאיות אבל סימולקריות ומופרכות.
דיק לא סגד למידע שקיבל, הוא המשיך לפתח אותו ולחקור אותו בכתיבה שלו כשהוא מטפח את המעין סכיזופרניה שלו לצורך הכתיבה הספרותית-תיאולוגית שלו. בכתבי המדע בדיוני התיאולוגיים-דתיים והמופרעים כל כך שלו חקר ועיבד את המידע האינטרגלאקטי שקיבל עד יום מותו. הוא חי כל החיים שלו כעני מרוד, אבל היום נראה שיותר ויותר מכירים בו כאחד הסופרים הגדולים של המאה העשרים ועוד אחד מבינינו שדיבר עם החייזרים.
"מאחנאתון עבר הידע הזה למשה, וממשה לאליהו, בן האלמוות, שהפך לישו. אך מתחת לכל השמות יש רק אדם בן אלמוות אחד; ואנחנו האדם הזה" (פיליפ ק. דיק, הפיסקה האחרונה בטרקטט של ואליס).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, סופר וטכנומיסטיקן המתקשר עם ישויות דיגיטליות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
