 |
/images/archive/gallery/864/921.jpg פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס
 |
|
|
|
|
|
|
| אמתי מגד, גרוש פעמיים עם חברה חדשה, ניסח שמונה כללים לזוגיות מאושרת, אוהבת, מצמיחה ומספקת ברמות העמוקות ביותר. לא תקראו? פרק ראשון בסדרה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני ביחסים זוגיים כבר עשרים ואחת שנה. חמש עשרה שנה עם אישתי הראשונה. שש שנים עם השנייה. כל השנים הללו ניסיתי להבין איך הדבר הזה, שקוראים לו יחסים זוגיים, עובד, ומעולם לא הצלחתי. כלום. נאדה.
אני נמצא עכשיו חמישה חודשים באהבה חדשה. ונראה לי שסוף סוף אני מבין. כן, נראה לי שפיצחתי את הסוד. אבל השאלה היא האם כבר מותר לי לדבר? האם מותר לי לפרסם ברבים? הרי אני נמצא בתקופה שעדיין נחשבת לירח דבש בזוגיות. הרי הכל נראה נפלא ונהדר. האם אני בטוח שזה יחזיק מעמד? האם אני בטוח שאוכל באמת לעמוד מאחורי מה שאגיד? האם מה שהבנתי עכשיו יהיה גם מה שאבין בעוד שנה, שנתיים, חמש עשרה, שלושים שנה? אני באמת לא יודע. באמת לא בטוח.
אבל מצד שני יש לי כמה נקודות שבהחלט מחזקות את רצוני לשתף אתכם בתובנות החדשות שלי. הראשונה היא שאני עוסק בטיפול זוגי כבר 45 שנה. כן, זה קצת מוזר להגיד את זה, לאור העובדה שאני בדיוק בן 45. אבל זו האמת. הוריי הולידו אותי 13 שנה אחרי אחי הבכור ו-11 שנה אחרי אחותי. במשך השנים הללו הם חשבו פעמים רבות על גירושין. ואז הם
הביאו אותי לעולם כדי להציל את הזוגיות האומללה שלהם. אז כן, נולדתי מטפל זוגי. אתם רוצים לדעת אם הייתי מטפל זוגי מוצלח? זו שאלה טובה. "הצלחתי" להחזיק אותם, את הורי, בזוגיות חמש עשרה שנה. אז הם נפרדו והתגרשו. אז ההצלחה שלי הייתה חלקית בלבד, אולי אפילו כישלון. אחר כך, כדי להצליח לפצח את התעלומה, הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית ואחר כך טיפול זוגי ומשפחתי בחו"ל. למדתי אצל כמה מהמורים הבולטים ביותר בתחום. ועוד דבר. האמת היא שאני ממש לא רואה את 21 השנים האחרונות שלי ככישלון בחיי הזוגיים. למדתי שם המון. למדתי הרבה גם מהכישלונות, ולמדתי גם מההצלחות. היו גם רגעים יפים ב-21 השנים הללו. רגעים מיוחדים. רגעים ששווה היה לזכור אותם ולשמר אותם.
אז כן, היום אני חש שסוף סוף אני מבין משהו. אני מבין משהו גם ברמה החווייתית וגם ברמה של ההמשגה. כלומר אני חש שאני יכול גם לתאר ולהסביר את מה שהבנתי. ומה שהבנתי הוא בהחלט הפרי של שתי מערכות יחסים שהסתיימו ואחת שנמצאת בראשיתה. וכן, אני עומד לבשר לכם על הממצאים. ואתם בהחלט יכולים לקחת אותם בפרופורציה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להלן הממצאים
|
|
|
 |
|
|
|
אז מה גיליתי? שאלתי את עצמי בחודשים האחרונים האם ישנם חוקים, האם ישנם כללים, האם ישנם שלבים או צעדים שאפשר ללכת אחריהם כדי שזוגיות תהפוך לנפלאה, מאושרת, אוהבת, מצמיחה ומספקת ברמות העמוקות ביותר? שאלתי את עצמי את כל אלו וקיבלתי תשובה. יום אחד, בעת שאני נוסע במכוניתי על כביש הצפון היפהפה, נחתו עלי שמונת הכללים, או הצעדים הבאים. ואני עומד לתאר אותם כעת בקצרה, ולאחר מכן אני עומד להקדיש מאמר שלם לכל אחד מהם.
שמונה כללים לזוגיות נפלאה, מאושרת, אוהבת, מצמיחה ומספקת ברמות העמוקות ביותר:
1. הבינו שבני הזוג שלכם לא חייבים לכם כלום.
2. הפסיקו לחלוטין להשתמש בכל מניפולציה שהיא בתוך הזוגיות.
3. חיסמו את כל היחסים המשולשים שלכם ששודדים אנרגיה מהזוגיות.
4. אל תניחו הנחות ואל תספרו סיפורים. שאלו ונסו להבין את האמת.
5. דברו על הכל והיו מסוגלים לשמוע את הכל.
6. כשמופיע קונפליקט בזוגיות, המתינו והזמינו כוח שלישי גבוה לעזרתכם.
7. שמרו את הקוטביות ביחסים.
8. העניקו לבן זוגכם את מה שהוא זקוק ורוצה מכם יותר מכל.
האמת היא שהכלל השמיני הוא החשוב מכולם. האמת היא שאם היינו מסוגלים לקיים את הכלל השמיני לא היינו זקוקים כלל לשבעת הכללים האחרים. למעשה בכלל השמיני נמצאת כל התורה כולה (ואהבת לרעך כמוך...). אבל רובנו פשוט איננו מסוגלים לכך עדיין. הרי שמענו כבר על הכלל הזה מזמן מזמן. אלפי שנה שמתארים ומסבירים את הכלל הזה כמעט בכל כתב קודש אפשרי. נתינה. נתינה ללא תנאי. אהבה ללא תנאי. אבל אנחנו שומעים ואיננו מסוגלים. איננו פנויים.
כאשר נוצרים קונפליקטים בינינו ובין בני הזוג שלנו, אנחנו לא מסוגלים אז להעניק, לתת. המילים הללו נשמעות ריקות מתוכן. בלתי אפשריות. אני מתאר לעצמי שרובנו יודעים בתוך תוכנו שנתינה לאחר היא המרשם לזוגיות מופלאה. אבל מכאן ועד מעשים הדרך ארוכה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/864/569.jpg
R@punseLL, cc-by |
|
|
|
|
|
|
|
|
כשנותנים באמת אף פעם לא מתאכזבים
|
|
|
|
|
|
|
והאמת היא שלרובנו אין באמת מושג ממשי לגבי נתינה. חלקנו אפילו משוכנע שהוא כבר נותן, מעניק. יש בינינו טיפוסים (טיפוסי 2 באניאגרם, לדוגמא) שנתינה היא אולי התכונה העיקרית שלהם. אך אני לא מתכוון כאן לנתינה הזו. כי הנתינה שרובנו מסוגלים לה היא נתינה על תנאי. גם אם איננו מוכנים להודות בכך, כשאנו נותנים, אנו מצפים לתמורה. אנחנו נותנים עם חשבון. עם פנקס פתוח. למעשה ברוב היחסים הזוגיים שנמשכים כבר למעלה משנה או שנתיים, מסתובבים בני הזוג עם פנקסי חשבונות פתוחים, כמעט לאורך כל היממה. אנחנו אומרים "נתתי לו את הכל. את ה-כ-ל!!! ומה קיבלתי בתמורה? כלום. שום דבר". את הטענה הזו הרי שמענו אצל הורינו, אצל שכנינו. ואם נקשיב היטב, גם אנחנו כבר אומרים אותה, בשקט או בצעקה.
אז לא לנתינה הזאת אני מתכוון. נתינה אמיתית אף פעם אינה מאכזבת אותנו. אף פעם. כשאנחנו נותנים באמת, אנחנו אף פעם איננו מתוסכלים. אף פעם איננו מרגישים מרומים. זו פשוט אינה יכולה להיות אופציה עבורנו אם נתנו באמת. אני חושב שהנקודה הזאת חייבת להיות ברורה לכל מי שמתבונן בעצמו בכנות. כי כל מי שמוכן להתבונן בעצמו בכנות יודע שכשהוא נותן, באמת נותן, הוא אף פעם איננו מאוכזב מהתוצאות. אם אתה מאוכזב מהתוצאות, סימן שלא נתת באמת.
ומי יכול להעיד על עצמו שהוא באמת מעניק את הנתינה השנייה? האמיתית? זו שאין בה כל חשבון? זו שלעולם, לעולם, אינה מאכזבת? מי יכול? מעטים. מעטים מאוד ונדירים מאוד מכירים אותה. מסוגלים לחיות אותה.
ולנתינה האמיתית הזו איננו פנויים. מדוע איננו פנויים? מכיוון שאין לנו אנרגיה עבורה. כל האנרגיה שלנו הלכה למקומות אחרים. השתמשנו בה, כילינו אותה, ועתה אנו עומדים חסרי כוחות מול בני הזוג שלנו ואיננו מסוגלים, באמת שאיננו מסוגלים, יותר לתת, להעניק. באמת.
אם כך, תפקידם של שבעת הצעדים הראשונים הוא פשוט לאסוף את כל האנרגיה האבודה הזו. לאסוף אותה, להכיל אותה, למקד אותה, לשמר אותה. כדי שתוכל לשמש אותנו בתוך הזוגיות, בנתינה. כדי שתוכל לשמש אותנו כדי להעניק לעצמנו את המתנה הנפלאה ביותר שאפשר, את מתנת הזוגיות הנפלאה, המאושרת, המצמיחה והמספקת ביותר האפשרית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בן הזוג שלך לא חייב לך כלום. נקודה
|
|
|
|
|
|
|
אז על מה הולכת לנו האנרגיה? לאן היא נעלמת? מהיכן צריך לאסוף אותה? אני אנסה להסביר:
האם אנו ערים לכמה אנרגיה הולכת על חשבונאות, על פנקסנות בתוך מערכות היחסים שלנו? "בן הזוג שלי חייב לי..." "בן הזוג שלי אמור..." "בן הזוג שלי צריך...".
כמה אנרגיה וכמה סבל.
אם יש אמונה או מחשבה בעולם הזה שבאמת גוזלת מאיתנו את כל מה שיש לנו, את כל מה שיכול להיות לנו, זו האמונה הנוראית הזו, האמונה שבן זוגנו, או בכלל מישהו, חייב לנו משהו. צריך לתת לנו משהו. אמור להיות משהו עבורנו.
האמונה הזו היא פשוט מתכון לסבל. שום דבר, מעולם, היא לא באמת העניקה לנו. רק לקחה ולקחה.
באחד מהשיעורים שאני מעביר למטפלים זוגיים לעתיד אמרה לי אחת התלמידות, עם חיוך על הפנים "כנראה שלא חיכית מספיק. אם לא היית נפרד כל כך מהר, אולי היית מצליח לבסוף להכריח את בנות הזוג שלך להשתנות ולהיות מה שהן היו "אמורות" להיות, לדעתך..." אולי באמת...
כן, זוהי התפיסה, זו האמונה. בן הזוג שלנו מסרב להשתנות. אבל אם אנחנו נמשיך להאמין שהוא אמור להשתנות, חייב להשתנות, צריך היה כבר להפוך למה שאנו מצפים שיהיה, אם נמשיך להאמין בכך, בסוף זה יקרה.
ואנחנו עומדים מול עמוד חשמל (ותודה לקטי על המטאפורה היפה), משקים אותו, מזבלים אותו, באים אליו בטענות, מבקרים אותו, שופטים אותו, מתחננים אליו, מרצים אותו, אבל הוא לא מצמיח ענפים ובוודאי שלא פירות. הוא פשוט אינו הופך לעץ. והוא לעולם לא יהפוך לעץ. אתם יודעים מדוע? כיוון שהוא עמוד חשמל. ואנחנו נאבקים במה שיש. ואנחנו סובלים. והסבל הוא איום ונורא. אבל אנחנו לא מוכנים לוותר.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/864/573.jpg
Fernando de Sousa, cc-by |
|
|
|
|
|
|
|
|
מהפכה!
|
|
|
|
|
|
|
בכל פעם אני מתרגש מחדש כשמישהו מתלמידי או ממטופלי קולט את האמת הזו ומפסיק לחשוב שבן זוגו חייב לו משהו או אמור להיות משהו. זו מהפכה. לא פחות מזה. מהפכה אמיתית. זו מהפכה טרנספורמטיבית. היא משנה את חוויית החיים שלנו מהקצה אל הקצה.
אבל איך מביאים תלמיד או מטופל לעשות את המהפכה הזו בחייו? זו באמת שאלה קשה. אינני יודע את התשובה עליה. זה תמיד פלא בעיני כשזה קורה. אני תמיד מופתע מחדש. אדם חוזר שבוע אחרי שיעור או שיחה ומספר לי שהוא ויתר. והחיוך על הפנים שלו שפוך מקצה לקצה. "זה מדהים" הוא אומר לי, "ברגע שהפסקתי לדרוש מבת זוגי להשתנות, מרגע שהפסקתי לחשוב שהיא אמורה להיות אחרת, מאותו רגע חל קסם בחיים שלנו. הכל השתנה. פתאום חוויתי כל כך הרבה אהבה. ופתאום היא החלה להחזיר לי אהבה. זה היה מדהים. כל מה שחלמתי עליו כל השנים, לפתע התרחש. כל מה שרציתי ממנה החל פתאום להגיע. בלי שביקשתי. בלי שניסיתי".
הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. הטרנספורמציה המדהימה הזו מתרחשת עוד פעם ועוד פעם. וכשאני שומע עליה, אני יודע שעוד זוג נמצא בדרך לזוגיות מופלאה באמת. אז במאמר הבא אני אנסה לתת מספר כלים שיוכלו אולי לעזור לאנשים לוותר על האמונה האיומה הזו. להתחיל לחיות מתוך מה שיש, ולא מתוך ציפייה למה שאיננו. זהו הצעד הראשון וההכרחי.
במאמרים שאחריו אתאר כיצד האמונה הנוראית הזו מובילה לעוד ועוד גזל נוראי של האנרגיה הזוגית שלנו, דרך המניפולציות שאנו עושים אחד לשני (כלל שני), דרך הקואליציות והמשולשים שאנו בונים (כלל שלישי), דרך ההזדהות שלנו עם הסיפורים, ההנחות והרגשות שלנו (כלל רביעי).
ולאחר שנאסוף את האנרגיה האבודה שלנו ונחזיר אותה הביתה נוכל להתמקד בבנייה ובצמיחה של הזוגיות שלנו דרך שיתוף וכנות (כלל חמישי), דרך הזמנה של כוח גבוה יותר (כלל שישי) דרך מיניות ותשוקה (כלל שביעי) ודרך הענקה ונתינה לבן זוגנו את אשר הוא רוצה יותר מכל (כלל שמיני).
סדרת המאמרים הזו הולכת להיות מין קורס מודרך שכזה לזוגיות. יהיו בה תרגילים לעשייה ותובנות להתבוננות. אשמח מאוד אם תנסו להשתתף ב"קורס" הזה גם באופן מעשי ולא רק דרך קריאה. ואשמח מאוד מאוד אם גם תשתפו את כולנו בניסיונות שלכם, המוצלחים והפחות מוצלחים.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל משפחתי, מרצה, מנחה, מדריך ומחבר הספרים ''משפחה כן בוחרים'' ו''פיות ומכשפות''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
