 |
/images/archive/gallery/902/781.jpg יש לנו זוגיות נפלאה
 |
|
|
|
|
|
|
| בסופו של דבר צריך להתחייב על דבר אחד: לתת לבן הזוג שלנו בדיוק מה שהוא הכי רוצה, לא משנה מה. אמתי מגד מסכם את שמונת הכללים ליצירת זוגיות מקודשת, חושנית ואוהבת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו מתקרבים לסוף המסע שלנו. המסע בן שמונת הכללים ליצירה של זוגיות מקודשת, נפלאה, אינטימית,
חושנית ואוהבת.
מה היה לנו עד כה? היו לנו ארבעה כללים של אל תעשה: 1. אל תחשוב שבן הזוג שלך חייב לך דבר. 2. אל תעשה מניפולציות 3. אל תכניס אנשים או גורמים שלישיים לתוך היחסים ו-4. אל תניח הנחות ואל תספר סיפורים. אחר כך היו לנו שני כללי עשה: 5. שתף והיה יכול להקשיב להכל ו – 6. בעת קונפליקט חכה לכוח שלישי. עתה הגענו לכלל השביעי. עליו אני עומד לכתוב רק בקצרה כיוון שכבר רבות נכתב עליו, גם במדור זה. הכלל השביעי הוא הכלל שנוגע לשמירה על קוטביות. שמירה על קוטביות משמעותה שמירה על המתח שבין האנרגיה הזכרית לאנרגיה הנקבית. אסכם אותו במספר מילים.
אווה פיירקוס, המתקשרת של "הנתיב להתמרה עצמית", כותבת שזוגיות היא עסק כל כך מורכב וקשה שללא יחסי מין בריאים ומהנים, אין לנו כל סיכוי לצלוח אותם. יחסי מין הם כמו השמן שמשמן את המכונה. ללא יחסי מין, המכונה מחלידה וחורקת. עם יחסי מין היא פועלת בזרימה. הנקודה היא שהדרך המהותית לגרום לכך שמיניות, משיכה ותשוקה ילוו את היחסים הזוגיים שלנו תמיד, היא לשמור על קוטביות של אנרגיה זכרית ונקבית בתוך היחסים. את הנקודה הזאת אנחנו לא תמיד מבינים ולא תמיד זוכרים. תוכלו לקרוא עוד על כך במאמרים של דויד דיידה ואוהד אזרחי. נקודה נוספת הקשורה לשמירה על קוטביות היא שקוטביות באנרגיה זכרית ונקבית, המופיעה ביחסים דרך התפקידים של הובלה ותמיכה, פשוט מאפשרת לכל פרויקט שאנחנו רוצים להוציא לאור, להתרחש. ללא הגדרה ברורה של יחסי הובלה ותמיכה בכל מה שאנו עושים כזוג, שום דבר לא באמת יוכל להתרחש. ועל כך תוכלו לקרוא עוד במאמריה של אירינה אוסוסקין.
נמשיך הלאה. ארבעת כללי ה"אל תעשה" כוונו לאיסוף האנרגיה האבודה בחזרה לתוך מערכת היחסים. שלושת כללי העשה כוונו לאפשר למערכת לפעול בזרימה ובהנאה. עתה, כשהאנרגיה האבודה נאספה והמכונה עובדת באופן חלק וזורם, אפשר להגיע אל העיקר. אל הכלל השמיני, החשוב מכולם, העקרוני מכולם, הקשה ועם זאת הפשוט מכולם. הכלל של ההענקה: הענק לבן זוגך בדיוק את מה שהוא רוצה יותר מכל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זה ההבדל בין גן עדן וגיהינום
|
|
|
 |
|
|
|
אולי שמעתם פעם את הסיפור היפה הזה: מישהו רוצה לדעת מהו ההבדל בין גן עדן וגיהינום, אז מסדרים לו שם סיור. הביקור מתחיל בגיהינום. שם הוא רואה שולחנות עמוסים כל טוב. האוכל המשובח ביותר, הפירות היפהפיים ביותר, היין הטוב ביותר, מוגשים על מגשים של זהב. הכול מפואר, יפהפייה וטעים להפליא. אבל מה? לאנשים הרבים הסועדים מסביב לשולחן הגישו מזלגות, סכינים וכפות הארוכים יותר מאורך הזרוע שלהם. הם מנסים להגיש את האוכל לפיהם ופשוט אינם מסוגלים. אכן גיהינום.
הסיור ממשיך ועתה מבקרים בגן עדן. גם שם הוא רואה שולחנות עמוסים כל טוב. גם שם האוכל המשובח ביותר, הפירות היפהפיים ביותר, והיין הטוב ביותר מוגשים על מגשים של זהב. הכול מפואר, יפהפייה וטעים להפליא. וגם שם הכול מוגש בסכו"ם ענק שבלתי אפשרי להשתמש בו ולהגישו אל הפה.
מה ההבדל? ההבדל הוא שבגן עדן היושבים לשולחן מאכילים אחד את השני עם הסכו"ם הענק הזה. יחד, בניחותא, עם הרבה אהבה ואכפתיות, הם מזינים ומפנקים אחד את השני במאכלים הנפלאים שמונחים על השולחן.
מדהים שתושבי הגיהינום לא קלטו את הטריק. לא? אבל לא. אנחנו יושבים בגיהינום ואכן לא קלטנו את הטריק. וגם אחרי ששמענו עליו, אנחנו עדיין מסרבים להשתמש בו. כן, את הסיפור הזה שמעתי כבר לפני 20 שנה. זה עזר לי במשהו? זה גרם לי אכן להיות עסוק בלהעניק ולפנק את בנות הזוג שלי? לא. סירבתי לעשות זאת כל השנים. חיכיתי שהן, קודם כל, יפנקו ויעניקו לי. והן, בתורן, חיכו גם הן. אז מה היה לנו? היה לנו גיהינום. לא תמיד. לפחות לפעמים.
ביחסים העכשוויים שלי אני באמת בר מזל. או שאולי, כך אני מספר לעצמי, העבודה שעשיתי על עצמי במשך השנים נתנה לי את הזכות לזכות באישה שאיתי. אני בר מזל או בעל זכות כיוון שהאישה שאיתי פשוט פרצה עבורי את המעגל השלילי של דרישה ולקיחה ויצרה עבור שנינו מעגל חדש של נתינה. היא פשוט אישה בעלת לב ענק, יכולת אדירה ורצון כנה לתת ולהעניק ללא כל התחשבנות. הנתינה שלה משאירה אותי אסיר תודה כל הזמן. הנתינה שלה מעוררת אותי כל העת לתת בחזרה. להעניק לה. החוויה של לעמוד במחיצת האישה הזו מוציאה ממני את הטוב ביותר. ואני באמת חש שאני תלמיד שלה בבית הספר של הנתינה. ממנה למדתי את השיעור החשוב מכל.
מה שלמדתי ממנה הוא שנתינה והענקה הם בסך הכל דבר מאוד פשוט. ברגע שנוצר מעגל חיובי כזה שבו בני הזוג נותנים ומעניקים אחד לשני, אף אחד כבר לא ירצה יותר להפסיק אותו. המעגל החיובי הזה של נתינה הוא כל כך טוב ונעים ופשוט וקל לבצוע (כשהוא מתרחש) שבשום פנים ואופן אינך מוכן לוותר עליו יותר כשהוא מתרחש. אני לפחות אינני מוכן.
אבל כשהוא אינו מתרחש אנחנו, לרוב, איננו יוזמים אותו. אני יודע שאני לפחות לא יזמתי אותו. ציפיתי שבת זוגי תיזום אותו, ניסיתי לתמרן אותה לכך, שילשתי אנשים נוספים כדי לגרום לה לקנא ולפעול או כדי לקבל מהם את מה שהתייאשתי לקבל ממנה. והתמכרתי לסיפורים השליליים והמרעילים שסיפרתי עליה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך יוצאים מהמעגל השלילי של מניפולציות וכוחנות?
|
|
|
|
|
|
|
אז מה יכול לאפשר לנו לזוז באמת מהמעגל השלילי של מניפולציות וכוחנות למעגל החיובי של נתינה הדדית? מהו הקסם? מהו התנאי העיקרי? מה באמת יכול לעשות את השינוי? מה יגרום לנו לצאת למסע הזה, להפסיק לדרוש, להפסיק לתמרן, להפסיק לספר סיפורים ולהתחיל לתת? כשמסתכלים על התופעה הזאת מבחוץ זה הרי מדהים. כי מה כבר כל כך מסובך בזה? נתינה היא הרי הדבר הנעים ביותר שיש. המתגמל ביותר שיש. המענג ביותר שיש. המצמיח, מגדל, מפתח, מרחיב ביותר שיש. אז מדוע אנחנו מתעקשים לקחת, לדרוש, לתמרן?
כן, זאת שאלת מיליון הדולר. ואולי אחת התשובות עליה היא בדיוק השהות עימה. השהות עם השאלה. כלומר, כמה מאיתנו אכן לוקחים את השאלה הזאת ברצינות הראויה? עד כמה השאלה הזאת מרתקת אותנו? עד כמה אנחנו מבינים שיש בה מפתח אדיר עבורנו?
ברגע שאנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את השאלה הזאת כשאלת חיים ולהגות בה, מתחילות להגיע אלינו תשובות, הבהרות, תובנות. שוו בנפשכם שאתם לוקחים עימכם את השאלה הזאת לכל מקום. לא באופן אובססיבי, לא באופן מלחיץ. לא עם ציפייה לתשובה מהירה. אלא בנחת. שוו בנפשכם שכל היום מלווה אתכם השאלה: כיצד אני יכול להפוך את המעגל הזוגי שלנו לחיובי? מה יאפשר לי להתחיל לתת ולהעניק? מה יגרום לי לרצות לתת מתוך הנאה וכיף?
חשוב להדגיש שוב ששהות נכונה עם שאלה היא, בשום אופן, אינה שהות לחוצה. איננו יכולים להיות לחוצים על קבלת תשובות. אנחנו צריכים ללמוד ליהנות מעצם השהות עם השאלה, ללא ציפייה לתשובה. אז, ורק אז, מתחיל להיווצר תהליך דינאמי, התפתחותי, משתנה, טרנספורמטיבי, שבו תובנות לשאלה מתחילות להתבהר. האם אתם יכולים לראות את האפשרות הזאת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להתחייב לתת. פשוט כך
|
|
|
|
|
|
|
הנקודה הזו של המוכנות להישאר ולשהות עם השאלה מתחברת לנקודה חשובה נוספת: הרצון לצמוח ולהתפתח. בשנים האחרונות נפגשתי, בטיפולים, בסדנאות ובלימודים, עם מאות זוגות. מה שראיתי באופן הברור ביותר הוא שהרצון להתפתח, ללמוד, לצמוח, הוא פשוט קריטי באפשרות של טרנספורמציה של מערכות יחסים. אם נחזור לרגע לששת הצרכים של אנתוני רובינס, שהצגתי בכלל השלישי (ביטחון, גיוון, להיות משמעותי, חיבור ואהבה, צמיחה ותרומה) נראה שהצורך לצמוח ולהתפתח הוא כנראה החשוב מכולם.
לדוגמא, זוגות שדירגו את הצורך בביטחון במקום ראשון, היו, ברוב המקרים, זוגות שהצליחו להישאר אחד עם השני שנים רבות, אך בקיפאון עמוק. ביטחון אכן גורם לנו להישאר אחד עם השני, אבל ללא התפתחות. זוגות שדירגו צרכים אחרים (כמו אהבה או להיות משמעותי) במקום הראשון היו לרוב מתוסכלים מכך שלא הצליחו לקבל את שרצו מבן זוגם. הזוגות שהצליחו להפוך את הזוגיות שלהם לבאמת מופלאה היו דווקא הזוגות ששמו את הצורך בהתפתחות וצמיחה במקום הראשון. כן, לפני אהבה וחיבור, לפני להיות משמעותי, לפני גיוון, לפני הכול.
נראה שכשאנחנו באמת רוצים, בכל מאודנו, להתפתח, אנחנו מסוגלים לעבור דרך הכול. דרך תקופות קשות, דרך קונפליקטים, דרך מריבות וסכסוכים. נראה שהרצון העז לצמוח ולהתפתח גורם לכל סיטואציה להפוך לבית ספר ללמידה. לא תמיד זוגות כאלה נשארים אחד עם השני. לעתים, אף מהר יותר מזוגות אחרים, הם מבינים שהיחסים המסוימים הללו הסתיימו ואינם יכולים לאפשר להם צמיחה נוספת. בני זוג כאלה צומחים תמיד, עם או בלי השני. אבל כשהם בוחרים להישאר עם אותו בן זוג, הם צומחים לא רק בעצמם, הם הופכים את הזוגיות עצמה למשהו צומח ומתפתח.
והנקודה האחרונה שרציתי לדבר עליה בהקשר הזה של הפיכת המעגל לחיובי היא הנקודה של לקיחת מחויבות. מגיע רגע, במהלך החיים הזוגיים, במהלך העבודה על תכנים אלה ואחרים, שבו הדבר שמתבקש הוא להתחייב. להתחייב לתת. פשוט כך. לאחר שסיימנו לפרק חוזים ישנים, לאחר שהחזרנו לתוך מערכת היחסים את האנרגיה האבודה, לאחר שהתחלנו לדבר על הכול, למדנו להמתין לכוח שלישי והתחלנו להזדיין בכיף והרבה, מגיע הרגע שבו אין דבר אחר לעשותו חוץ מלהתחייב לבן הזוג שלנו שאנחנו עומדים לתת לו, להעניק לו, בדיוק את מה שהוא הכי רוצה. פשוט להכריז זאת ולעמוד בזאת, לא משנה מה.
כשאנו קרבים לנקודה הזאת ועשינו כבר הרבה עבודה על היחסים, אנחנו צריכים להבין ולהמשיג בפני עצמנו במדויק מהם הצרכים והרצונות העמוקים ביותר של בן הזוג שלנו. יתכן שהוא זקוק לביטחון, יתכן שהוא זקוק לאישור, יתכן שהוא זקוק לאיתגור, אולי אפילו לזעזוע, אולי לאהבה, אולי לחמלה, אולי להערכה, אולי להערצה, אולי לשותפות. יתכן והוא יודע בדיוק את מה שהוא צריך והוא אומר לנו זאת בפה מלא. יתכן והוא עצמו אינו מודע לרצונו העמוק. כשאנחנו מזהים זאת, אנחנו פשוט צריכים להתחייב בפניו שנעניק לו בדיוק את זה. ואנחנו צריכים לעמוד בהתחייבות. זהו.
אני אסיים בציטוט יפהפה מתוך מאמר של אורז' (תלמידו של גורדייף) שפעם קראתי ולא הבנתי והיום, אולי, אני מתחיל סוף סוף להבין: "להיות שרוי באהבה, דורש שהאוהב יחזה את משאלותיה של אהובתו הרבה לפני שהגיעו לתודעתה של האהובה עצמה. הוא מכיר אותה טוב יותר משמכירה היא את עצמה ואוהב אותה יותר משאוהבת היא את עצמה, כך שהיא תהפוך לעצמיותה המושלמת ללא מאמץ מודע מצידה. המאמץ המודע מצידה, כאשר האהבה הדדית, נעשה עבורו. כך שוקד כל אחד מהם בעונג על יצירת מושלמות אצל האחר". ("על האהבה").
תם ולא נשלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל זוגי ומשפחתי, מנחה סדנאות "החוזה" ו"תיבת נח", מחבר הספרים "משפחה כן בוחרים" ו"פיות ומכשפות". | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
