 |
/images/archive/gallery/557/094.jpg
Light traveler, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| יש מקרים ידועים של אנשים שהוזהרו בחלום על אסונות שעתידים להתרחש. יגאל מוריה הוא אחד מהם. על נבואות שמתגשמות, מיסטיקה ותאונות דרכים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שישה שבועות לפני חגיגת בר המצווה שלי הייתי מעורב בתאונת דרכים קלה: הפגוש של מכונית רנו לבנה, שבה נהגה פקידה מהקונסוליה הצרפתית, ליטף את הגלגל הקדמי של האופניים שעליהם רכבתי והפיל אותי לכביש. למזלי, התנועה ברח' אבן גבירול בת"א התנהלה בעצלתיים באותו יום קיצי, כך שהמכונית שנסעה מאחורי עצרה בזמן והנזק היחידי שנגרם לי היה שריטות בברכיים ובירכיים.
אך זה לא היה סוף הסיפור. באותו לילה חלמתי שאני מנסה לתפוש אוטובוס שזה עתה עצר בתחנה שמעבר לרחוב. ראיתי את עצמי לבוש במכנסי חאקי קצרים ונועל כפכפי עץ, פורץ לכביש בריצה מבין שתי מכוניות חונות כדי לתפוש את האוטובוס, מבלי שהבחנתי במכונית שהתקרבה אלי בצד הכביש הקרוב אלי. חלמתי שהנהג הבחין בי רק ברגע האחרון ולחץ על הבלמים מאוחר מדי. המכונית פגעה בי, עפתי באוויר וצעקתי, "אני אשם, אני אשם!" – והתעוררתי, כשליבי פועם בחוזקה וגופי
שטוף זיעה.
חלום הבלהות הזה חזר אלי מדי לילה בבהירות של סרט קולנוע: אותו אוטובוס, אותו רחוב, אותה תאונה, אותה התעוררות פתאומית, אותם אגלי זעה ופעימות לב. ואז, ארבעה שבועות אחר-כך, ב-1 באוגוסט 1966 בצהריים, מיהרתי לאחד השיעורים האחרונים עם הרב. האוטובוס הגיע לתחנה שמעבר לכביש ואני, לבוש במכנסי חאקי קצרים ונועל כפכפי עץ, התחלתי לרוץ כדי לתפוס אותו. פרצתי במהירות בין שתי מכוניות חונות ולא הבחנתי במכונית שהתקרבה אלי. הנהג לא הספיק לבלום והמכונית פגעה בי. עפתי באוויר – זה נראה כמו נצח אך ארך ודאי לא יותר משנייה או שתיים – ותוך כדי המעוף חלפה במוחי המחשבה: "זה בדיוק כמו בחלום!" נחתתי על הכביש, לא חשתי עדיין בכל כאב אך שמעתי את עצמי צועק "אני אשם, אני אשם". הנהג הבהיל אותי לאיכילוב, שם עטפו אותי בגבס למשך ארבעה חדשים. את הבר מצווה חגגתי במחלקה האורטופדית.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/869/213.jpg
רוברט מוריס הבן. ידע מה מצפה לו  |
|
רוברט מוריס הבן. ידע מה מצפה לו |
|
|
|
 |
|
 |
|
כשחרק מנפנף בכנפיו
|
|
|
 |
|
|
|
בבלגן שהשתרר בבית הורי כתוצאה מהתאונה, לאף אחד לא היה איכפת אם חלמתי על התאונה לפני שהיא התרחשה או לא. עם הזמן הפסקתי גם אני לחשוב על כך, פשוט כי לא ידעתי איך להתייחס לזה. כמה שנים מאוחר יותר, בימי התיכון, חזרתי להרהר במה שאירע: האם החלום היה אזהרה? ואם כן, ממי?
עם הזמן גיליתי שיש מקרים ידועים אחרים של אנשים ש"הוזהרו" בחלום על אסונות שעתידים להתרחש. כמו זה של רוברט מוריס, אחד מעשירי המושבה הבריטית שלימים הפכה להיות ארצות הברית. מוריס הוזמן להיות אורח כבוד בספינת מלחמה בריטית חדשה שהגיעה ימים ספורים קודם לכן לחופי העולם החדש. הוא סירב: כמה לילות קודם לכן הוא חלם שהוא ימצא את מותו בשל אחד התותחים של אותה ספינה.
אחרי מסע שכנועים מאסיבי מצד צמרת השלטון, מוריס הסכים לביקור, אך העמיד תנאי: שמטח התותחים המסורתי לכבוד מבקרים ייעשה עם אבק שריפה בלבד וללא פגזים. הוא גם דרש שהתותחים יירו רק לאחר שהוא יחזור לחוף.
עם תום הביקור, כמובטח, חיכתה למוריס סירה כדי לקחתו לחוף ומפקד הספינה אף הצטרף אליו כדי ללוותו. אך בעוד הסירה בטווח התותחים נחת חרק על אפו של המפקד והוא נופף בידו בתנועות רחבות כדי להבריחו. כמו באגדות, קצין התותחים שעל הספינה פירש את תנועותיו של מפקדו כצו לירות את מטח הכבוד. הלא-יאומן קרה: למרות שלא היו בתותחים כל פגזים, רסיס קטן מאחד מהם עף היישר אל צווארו של מוריס והרג אותו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/869/225.jpg
קווין סף, cc-by |
|
|
|
|
|
|
|
|
זר פרחים הבאתי לך
|
|
|
|
|
|
|
לא פחות דרמטי הוא הסיפור של הסופר האמריקני מארק טוויין (סמואל קלמנס). בתחילת דרכו היה קלמנס חובל זוטר על ספינת קיטור בנהר המיסיסיפי יחד עם אחיו הצעיר, הנרי. לילה אחד חלם סמואל שאחיו הנרי שוכב בארון מתים המונח על שני כסאות. על הארון היה מונח זר ורדים לבנים שבמרכזו ורד אדום. סמואל התעורר בבעתה אך גילה, לשמחתו, שזה היה "רק חלום", שאחיו היה בריא ושלם ושלא היתה כל סיבה לדאגה. לאחר שבוע נפרדו האחים וסמואל הועבר לספינה אחרת.
שלושה שבועות מאוחר יותר קיבל סמואל הודעה שאירעה תאונה חמורה בספינה בה שירת הנרי, כשדוד הקיטור של הספינה התפוצץ ו-150 איש נהרגו או נפצעו. הנרי היה בין הפצועים קשה אך סמואל הספיק להגיע למיטתו כמה שעות לפני שהוא נפטר.
למחרת, שבור לב, הגיע סמואל לאולם הגדול בבית החולים שבו היו מונחות גופות המתים בתאונה המחרידה. אחיו הנרי שכב בתוך ארון מתים שהונח על שני כסאות. סמואל נזכר בחלום שחלם שבועות בודדים קודם לכן, אך הבחין בכך שבניגוד לחלום, לא היה מונח על הארון זר פרחים. בעוד המחשבה חולפת בראשו, ניגשה אחות רחמנייה והניחה על הארון זר ורדים לבנים שבמרכזו ורד אדום.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/744/668.jpg
מרק טוויין  |
|
|
|
|
|
|
|
|
מערכת אזעקה מובנית?
|
|
|
|
|
|
|
עם השנים למדתי, שחלומות "נבואיים" שכאלה שכיחים יותר מששיערתי לעצמי, אך למרות העובדה שרבים חוו חלומות כאלה, מעטים מדברים על כך מפחד שהם יהיו ללעג. מעטים מתייחסים היום לחלומות כאל צוהר לעתיד: נפוצה בהרבה היא האמונה שחלומות הם צוהר לעבר, במיוחד העבר שאיננו מודעים אליו. הודות לפרויד, יונג וחלוצי פסיכולוגיה אחרים למדנו להתייחס לחלומות כאל אינדיקטורים של הכוחות החבויים במרתפים האפלים של נפשנו ושגורמים לנו להיות מי שאנחנו.
אך יש אנשים שניסיון החיים שלהם והמחקרים שביצעו שכנעו אותם כי לחלומות יש פוטנציאל תחזיתי של ממש. אחד מהם הוא העתידן ג'והן פטרסן, מייסד ומנהל מכון ארלינגטון, צוות חשיבה שפועל בוושינגטון, בירת ארצות הברית. פטרסן, שפרש מחיל האוויר האמריקני בדרגת קולונל (אל"מ), חוקר מזה שנים תחומים פחות ידועים של הפוטנציאל האנושי. הוא היה מעורב, למשל, בפרויקט ה"צפייה מרחוק" (remote viewing, פיתוח חוש ששי תחת היפנוזה) שהסי.איי.איי. הפעילה בזמן המלחמה הקרה כדי לנסות לרגל על הסובייטים מרחוק.
אחד התחומים שפטרסן מתמחה בהם הוא בניית מודלים לצפיית השפעתם של אסונות לא-צפויים על החברה. הוא אף כתב ספר בנושא, בשם "ללא הודעה מוקדמת: איך לחזות את ההפתעות הגדולות של העתיד." מה יקרה אם הדולר יתמוטט כליל? מה אם תחול מגיפה מחיידק שאין נגדו תרופה? פטרסן טוען שמספר האנשים שחווים חלומות החוזים את העתיד גדל ככל שמתקרבים לאסון גדול. לדבריו, רבים חלמו על היבטים שונים של אירועי ה-11 בספטמבר בימים שקדמו לו; כנ"ל לגבי הצונאמי הגדול של דרום-אסיה ב-2004. לא מוכח, אבל שווה בדיקה, הוא חשב. אולי הוא ימצא כאן מכרה זהב לעתידנים?
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/792/683.jpg
בוא ננסה להרגיש את העתיד  |
|
|
|
|
|
|
|
|
מי צריך הסברים?
|
|
|
|
|
|
|
כדי לבדוק את העניין, פטרסן התחיל בפרויקט שאפתני ביותר שאותו הוא כינה The WHETHEReport. השם הוא משחק מילים: המילה האנגלית whether היא מילת השאלה "האם?" אך היא נשמעת כמו weather, מילה שפירושה "מזג האוויר". המונח Weather Report פירושו באנגלית "תחזית מזג האוויר", כך ש- WHETHEReport פירושו, בתרגום חופשי, "תחזית התרחשויות". כוונתו של פטרסן היא להקים תשתית-על המבוססת על רשת האינטרנט, שבאמצעותה יתבצע איסוף מסיבי של נתונים לגבי חלומות מהעולם כולו שיתנקזו למחשב המרכזי שבמכון ארלינגטון. המחשב יכיל תוכנה שתנתח את הדיווחים (לאחר שתתרגם את אלה שאינם באנגלית) ותתאם בקפידה בינם לבין אירועים המתרחשים בעולם. עם הזמן, התוכנה תלמד לכוונן את עצמה ולקשר בין נתונים שנאספים לבין האירועים השונים. כך תהפוך המערכת בהדרגה לכדור בדולח דיגיטלי שמלמד, מתקן ומשפר את עצמו ללא הרף. ברגע שיכולת התחזית של תוכנת המחשב תעבור סף מהימנות מסוים, תוצאות ניתוחי החלומות ופירושן יוצגו ברשת, באתר פתוח לכל.
הכוונה היא, טוען פטרסן, שבדיוק כשם שאתה בודק את תחזית מזג האוויר לפני שאתה עוזב את הבית, תציץ באתר של ה- WHETHEReport ברשת ותבדוק אם יש תחזית לגבי אסון בסביבתך, באזור אליו אתה מתעתד לנסוע או במקום מגוריהם של קרוביך ואהוביך.
פטרסן משוכנע שהמערך יעבוד, למרות שכשהוא התבקש להסביר את המנגנון שבאמצעותו אנשים יכולים לחלום על מאורעות עתידיים, הוא מושך בכתפיו. בראיון למגזין "מהי הארה?" הוא אמר: "אינני חייב לדעת איך זה פועל כדי להפיק מכך תועלת, כמו שאמי אינה חייבת להבין איך פועלת מכונית כדי לנהוג בה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רטרו מה?
|
|
|
|
|
|
|
האם פטרסן הוא מדען תמהוני או פורץ דרך? ימים יגידו. תיאורטית, הצצה אל העתיד כדי להשפיע על ההווה היא אפשרית, כמו גם השפעה על העבר מההווה: זו אחת מההשלכות של מכניקת הקוואנטים ושל תורת היחסות. רובנו מכירים את הרעיון בזכות סרטים הוליוודיים כמו "בחזרה לעתיד" או "שליחות קטלנית." הפיזיקאים מכנים זאת "רטרו-סיבתיות (retrocausality)".
רטרו-סיבתיות חזרה לכותרות לפני כשנה כשהשבועון ניו-סיינטיסט דיווח על כך שפיזיקאי אמריקני מאוניברסיטת וושינגטון, ג'והן קרמר, תכנן מערך ניסויי מחוכם שבעזרתו הוא מנסה להמחיש רטרו-סיבתיות. במאמר מצוטט אבשלום אליצור, פיזיקאי ופילוסוף מאוניברסיטת בר-אילן שאמר: "אני הולך עם תחושת הבטן שלי, אבל אני מאמין שכשנמצא, בסופו של דבר, את התיאוריה שאנחנו מחפשים, זו שמאחדת את מכניקת הקוואנטים עם תורת היחסות, רטרו-סיבתיות תהיה חלק ממנה".
אולי ההשלכה מרחיקת הלכת ביותר של רטרו-סיבתיות טמונה בהסבר שהיא אמורה לספק לעובדת היות היקום כה "ידידותי לחיים". אנחנו מקבלים את קיומם של חיים ביקום כמובנת מאליה, אבל כדי שחיים יוכלו להתקיים, היקום חייב להיות מכוונן באופן מופלא. אפילו שינוי קטן שבקטנים בתנאים הפיזיים של היקום לא היה מאפשר קיומם של חיים, לפחות לא באופן שאנחנו מכירים אותם. אומר כותב המאמר ב"ניו סיינטיסט": "[אם הרעיון של רטרו-סיבתיות הוא נכון], נוכחותם של צופים מודעים בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה של היקום יכולה להשפיע על הדקות הראשונות [לאחר המפץ הגדול] וליצור חוקי טבע מתאימים יותר ליצירתם של חיים". ואם זהו אכן המצב - אם היקום אכן בנוי, בבסיסו, באופן שמאפשר מידע מהעתיד לשנות דברים בעבר - אז העובדה שבעלי חיים כמונו מקבלים "אזהרות" לגבי אסונות שעתידים להתרחש, בדמות חלומות או בדרכים אחרות, עשויה להיות חלק מהמנגנון הזה. יתכן שזה נכון לא רק לגבי בני אדם: באופן מסתורי לא נפגעו חיות בר כתוצאה מהצונאמי של 2004, שכן הן נמלטו הרחק מהחוף, לקרקע גבוהה יותר, מבעוד מועד.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/709/439.jpg
ידידותי לחיים. היקום טלסקופ החלל האבל |
טלסקופ החלל האבל |
ידידותי לחיים. היקום |
|
|
|
|
|
|
|
אני לא החולם היחידי
|
|
|
|
|
|
|
איינשטיין אמר ש"הדבר הבלתי מובן ביותר ביקום הוא שניתן להבין אותו": יכולתנו לפענח את סודות היקום שאנחנו חלק ממנו היא אכן מסתורין. אך למרות העובדה שאנחנו יודעים כל כך הרבה יותר על היקום הפיזיקלי מאשר הדורות שקדמו לנו ולמרות שהקצב שבו אנחנו רוכשים ידע הולך וגובר, עדיין לא הצלחנו למצוא פרספקטיבה אמינה ומוסכמת על מהות התודעה. כמובן שרבים מנסים להסביר תודעה בעזרת אידיאולוגיה או אמונה כלשהי, בין אם זו מדעית, דתית, או "רוחניקית", ואין בכך כל רע; אך לא מעט מים יזרמו בירדן עד שההסברים שלנו לתופעות האלה יהיו ברמת האמינות של חוקי התנועה של ניוטון, למשל, או של תורת היחסות של איינשטיין ויהפכו, כמותם, חלק מהסטאטוס קוו.
חוסר היכולת להסביר תודעה באופן משביע רצון בולט במיוחד בחוגי המדע המודרני, הנוהג להתייחס אל התודעה כאל תוצר לוואי של פעילות החומר. הפילוסוף דייוויס צ'אלמרס טבע את המונח "הבעיה הקשה של תודעה", שניתן לנסח אותה כך: איך זה שדבר כל-כך לא-מודע כמו חומר, הוא בעל תכונה כל-כך לא חומרית כמו תודעה?" אבל עצם אופן הצגת השאלה עלול להיות מקור הבעיה. ייתכן שהנחות הייסוד שלנו, שחומר הוא ראשוני ותודעה היא משנית, אינן נכונות. ייתכן, שבנקודת ההתפתחות הנוכחית של המין האנושי, שבה רובנו ככולנו מתייחסים לחומר כאל ראשוני ואל תודעה כאל תוצר לוואי שלה, אין לנו את היכולת לפענח את טבעה של התודעה ברמה הקולקטיבית, למרות שמיסטיקנים שונים במהלך ההיסטוריה דיווחו על חוויות ישירות של התודעה והסיקו מהן מסקנות שונות, שהן עקביות ביותר וחוזרות על עצמן לאורך ההיסטוריה ובכל רחבי העולם.
ביוון העתיקה האמינו, שהארץ, השמש, הירח וכוכבי הלכת נתונים בתוך כיפה שחורה ושהכוכבים בשמים הם חורים בכיפה שדרכם חודר האור של העולמות הגבוהים. האמונה הזאת נראית לנו היום מגוחכת ופרימיטיבית. גם כתביהם של רופאי הימים ההם או של ימי הביניים, על פעילות האיברים השונים ותפקידיהם, נראים לנו מגוחכים. אני מאמין שהדורות הבאים יביטו במידה מסוימת של השתאות על התקופה בהיסטוריה של האנושות, שבה לא ידענו איך לחקור תודעה ואף טענו שאין צורך לעשות זאת, כי היא תוצר לוואי אקראי של חומר. אני מאמין שכשם שתחילת המאה הקודמת היתה עידן קפיצות הדרך הגדולות בפיזיקה; שבהמשך חלו ההתפתחויות המרעישות בתחום הכימיה ובסוף המאה, כמו גם בימינו אלה, מתפתח מדע הביולוגיה באופן משמעותי, כך יגיע בקרוב תורו של מדע התודעה. זו החזית הבאה של החקירה האנושית.
כמאמר ג'ון לנון: תוכלו לומר שאני בסך הכול איש חלומות, אבל אינני החולם היחידי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אחד ממנהלי EnlightenNext, מרכזו של אנדרו כהן בארץ. מלמד מדיטציה ברחבי העולם מזה 20 שנה ועוסק במחקר השוואתי של דתות
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
