 |
/images/archive/gallery/885/152.jpg
rosie vs andre, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| מדיטציה לא נועדה לגרום לנו להרגיש יותר טוב, לחוות סוטול ללא סמים או לצבוע את האפרוריות הבלתי נסבלת של חיינו. היא נועדה לשנות את החיים שלנו מן היסוד. יגאל מוריה מקונן על המצב הירוד של התרגול הרוחני בעידן של נרקיסיזם כפייתי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היו חייו של מורה למדיטציה בישראל כרוכים בסיכון של נידוי חברתי. הדו"ח המאוד מגמתי נגד הכתות שפורסם אז, שיצר הרבה מהומה על לא מאומה, יצר אווירה ציבורית של חשדנות ועוינות כלפי כל מה שמוצאו מן המזרח. הרוחות נרגעו עם השנים והאווירה השתנתה. ולראייה: לאחר האירוע המוחי הראשון של אריק שרון, שלאחריו הוא חזר לפעילות מלאה, כתבו העיתונים שרופאיו - פרופסורים ידועי שם - המליצו לו לתרגל מדיטציה כדי לשמור על הבריאות. כמובן, שכל אנשי הניו אייג' חיככו את ידיהם בסיפוק: "הנה, אמרנו לכם". ובהחלט, העובדה שפרופסורים מכובדים ומתוקשרים אינם חוששים שהקולגות שלהם יבוזו להם אם ימליצו על מדיטציה למטופלים מצביעה על כך שהלך הרוח בארץ בהקשר זה השתנה מאוד בשנים האחרונות. אך אין כאן סיבה למסיבה. אם אנחנו מתייחסים למדיטציה כאל כלי לשיפור הבריאות, אנחנו מגמדים את כלי הנשק רב-העוצמה הזה לממדים מגוחכים.
 |
| אקסטזה מתפתחת |
|
יגאל מוריה מנסה לחיות את האבולוציה של היקום באופן אישי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בואו נלך קצת לאחור. בעבר שימשה המדיטציה על צורותיה השונות, בכל התרבויות ובכל הזמנים, ככלי להרחבת התודעה, לכניעה רוחנית ולעזיבת העולם מאחור. מחפשים רוחניים השתמשו בכלי זה אלפים בשנים כדי לחוות את מה שמורים רוחניים מכנים "קרקע ההוויה" או "תודעה טהורה" - חוויית התודעה כמצויה מעבר לזמן ולמרחב, מעבר לכל התרחשות היסטורית ושעצם טבעה הוא אושר עילאי. במיתולוגיות העתיקות מסופר כי מלכים שחוו את האושר הזה שינו את הפרספקטיבה שלהם על מה שחשוב בחיים, עזבו את כס המלכות ופנו לשבת במערות כדי להקדיש את חייהם לשתייה-עד-רוויה ממעיין התודעה הזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הכל בגלל האגו המנופח שלנו
|
|
|
 |
|
|
|
בשנות הששים השתנתה התמונה כליל. חווית המדיטציה נשארה כפי שהיא, אך ראו איזה פלא - בעזרת הנרקיסיזם הכפייתי והאגו המנופח שלנו, הפכנו אותה תוך שנים ספורות מכלי מקודש לשינוי מן היסוד של נקודת המבט ממנה אנו רואים את העולם, לכלי שרת לשיפור חיינו כפי שהם, מעין שיטה לניתוח פלסטי רוחני. מורים כריזמטיים מהמזרח הלהיבו אותנו בגלימותיהם, במבטאם האקזוטי, בשמחת החיים הנפלאה שלהם וביכולתם להעניק לנו טעימה חווייתית של מצבי תודעה גבוהים, מבלי שיתבעו מאיתנו כל שינוי באורח חיינו. תשכחו מבעיותיכם, הם אמרו לנו בחיוך כובש, ותשכחו גם מבעיות העולם. הושיטו יד ונראה לכם את הדרך אל האושר הגלום בכם, אל ההארה הנכספת, אל הגשמת כל מאווייכם.
כמערביים חומרניים וצרכנים סדרתיים, הפכנו את ההארה לעוד פריט ברשימת הקניות הבלתי-פוסקת שלנו, עוד משהו שעלינו להשיג. לשם מה? כדי שנרגיש יותר טוב, כדי שנחווה סוטול ללא סמים, כדי שנחיה בשאנטי, כדי שנצבע את האפרוריות הבלתי נסבלת של חיינו בוורוד ובזהוב. ואם, כך האמנו, יצטרפו אלינו מספיק
מבני דורנו, נוכל אפילו ליצור עולם אידיאלי, עולם שבו יגור הזאב עם הכבש ושבו יתגשמו כל משאלותינו מאליהן. ובשנות השבעים, כשמדענים נכבשו גם הם לעניין ואצו-רצו להלל ולשבח את מעלותיה של המדיטציה על סמך מחקריהם, מיהרו אנשי העסקים לשווק ולמכור אותה תחת מותגים אלה ואחרים והיא הפכה להיות המוצר החם של התקופה. במקום שתנתץ את הנרקיסיזם החומרני שלנו, היא הפכה לכלי שמחזק ומפאר אותו.
מהו, אם כך, היחס הנכון והרציני כלפי מדיטציה? בחיים של היום, גם אם החוויה הרוחנית שאנו חווים בזמן המדיטציה אמיתית ועמוקה - אולי האמיתית והעמוקה שבחוויות שאי פעם חווינו - אין כל סיכוי שנפרוש מן העולם. לא היום, לא במאה ה-21, לא כשהעולם כל כך משווע לעזרתנו. ובאותה מידה, אין זה הגיוני שנשתמש במדיטציה ככלי לפאר ולהאדיר את חיינו כפי שהם במקום לשנותם מן היסוד. אם אנחנו משתמשים בכלי המאוד רציני הזה של המדיטציה ובחוויות הרוחניות העמוקות שהיא עוזרת לנו לחוות ככלים לשיפור עצמי, אנחנו משתמשים ברולס רויס כדי להוביל ירקות לשוק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבעיה הקשה של התודעה
|
|
|
|
|
|
|
החברה האנושית מצויה בפרשת דרכים. הפרדיגמה השלטת בתודעה הקולקטיבית שלנו, שחומר הוא אמיתי ותודעה היא תוצר לוואי אקראי שלו, בעייתית ביותר: מחד, התעלמות מתודעה והתמקדות בחומר היא הבסיס לקדמה המדעית; מאידך, ללא תודעה אין מדע. העובדה שהתודעה קיימת, אך המדע אינו יכול להתמודד עם קיומה או להסביר אותה, היא בעיה פילוסופית רצינית שפילוסופים מובילים מכנים אותה "הבעיה הקשה של התודעה": איך זה, שדבר כל כך לא מודע כמו חומר יוצר דבר כל כך לא חומרי כמו תודעה. חוסר היכולת של המדע להסביר תודעה חמור במיוחד לאור קיומו של אפקט הצופה, המפריך למעשה את קיומו של ניסוי אובייקטיבי. יתרה מזאת, ידוע כבר מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת כי ברמה האטומית משפיעה תודעתו של מבצע הניסוי על האופן שבו מתנהגים החלקיקים.
יש הטוענים שרק שינוי מלא בפרדיגמה יאפשר לנו לצאת מהמבוך הזה: שינוי שיתייחס לתודעה לא רק כאמיתית אלא גם כראשונית - כלומר, יראה תודעה כדבר מה שקיים בכל רמה של חומר, ומובנית בו (ראו, למשל, את ספרו של ד"ר כריסטיאן דה קווינסי, "טבע רדיקאלי: גילוי הנשמה בחומר") . זהו מעבר יותר קיצוני, ויותר מנוגד לאינטואיציה שלנו, מאשר המעבר מפרספקטיבה גיאוצנטרית (שבה כדור הארץ הוא במרכז וכל הכוכבים וכוכבי-הלכת נעים סביבו) לפרספקטיבה הליוצנטרית (שבה השמש, "הליוס", היא במרכז וכל כוכבי הלכת נעים סביבה). זוהי גם פרספקטיבה שכל המיסטיקאים בעבר ובהווה גילמו בחייהם, ולעתים אף הגנו עליה תוך הקרבת חייהם. ובניגוד למדע המודרני, שאדם יכול לעסוק בו בלי קשר לרמתו הרוחנית והמוסרית, פרספקטיבה שבה תודעה היא ראשונית והחומר הוא תוצר לוואי שלה מייד מפנה את האצבע אלינו. היא מחייבת אותנו להשתנות, כדי להיות ביטוי של האחדות של תודעה, כאן ועכשיו.
מדיטציה יכולה להיות השער לתגלית פרספקטיבה ישנה/חדשה כזו, שגם משחררת וגם מחייבת אותנו. פרספקטיבה כזו מבהירה לנו שהחיים האלה שניתנו לנו אינם עבורנו, אלא למען הכלל, ושעל כתפינו רובצת האחריות לבריאותו הרוחנית ולשפיותו של העולם כולו. היא יכולה לעזור לנו לשחרר את העולם מהעול של האגו שלנו ולהפוך אותנו למי שראויים להיקרא בני המין האנושי. ואז הופך התרגול המשחרר הזה לא לאמצעי לקשט במעט את חיינו וגם לא לחומה החוצצת בינינו לבין העולם, כי אם לאמצעי לשרת את העולם טוב יותר ולתרום, כל אחד את תרומתו הוא, למאורע המופלא הזה שאנחנו מכנים חיי אנוש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| יגאל מוריה
| /images/archive/gallery/875/519.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | תלמיד של אנדרו כהן. עוסק במחקר השוואתי של דתות ובפיתוח תודעה. אחד ממנהלי מרכז EnlightenNext בתל אביב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
