 |
/images/archive/gallery/864/576.jpg
paisley's such a nice girl, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| אמתי מגד מצא טכניקה פשוטה להשאיר את הלב פתוח כל הזמן. 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. זה עובד טוב בזוגיות אבל זה נכון לגבי כל אינטראקציה אנושית, ולא תאמינו כמה זה קל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני מוצא את עצמי מהסס במיוחד לקראת כתיבת המאמר הזה. ראשית, אינני בטוח שמה שאני עומד לציין ככלל ליצירת זוגיות מושלמת ומקודשת הוא בכלל כלל. אולי זהו תנאי בסיסי, ואולי בכלל זהו הפרי או התוצאה של עבודה מוקדמת יותר. אני שואל את עצמי האם זו עצה נבונה להציע לבני זוג לשתף האחד את השני בהכל. האם אין דברים שראוי לשמור לעצמנו? האם אין דברים שדיבור עליהם עלול לעצבן, לדכא ואפילו לפרק זוגיות?
 |
| חדל קשקשת |
בכל פעם שאנחנו רבים עם מישהו, אנחנו מספרים עליו סיפור - בדרך כלל אגדה מוסרית או תיאוריה פסיכולוגית. אמתי מגד על רגע מכונן בחייו: הרגע שבו הוא הפסיק להאמין למה שעובר לו בראש
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
והתשובה שאני נותן לעצמי על השאלות הללו היא שכן. ישנה בהחלט אפשרות שדיבור על הכל בין בני זוג יקלקל ולא יועיל. הוא יקלקל בדיוק באותם מקרים שבני הזוג אינם מסוגלים עדיין להכיל את מה שישמעו. באותם מקרים שבהם בני הזוג עדיין אינם בשלים לוותר על תדמית, זהות או סיפור מסוים שיש להם על עצמם ועל בן זוגם.
ואכן כן, כפי שכתבתי במאמר הקודם, אנו חיים בתוך סיפורים והסיפורים הללו משרתים אותנו, עד לגבול מסוים. כלומר, הם מגינים עלינו מפני רגשות מסוימים שאיננו מוכנים עדיין להכיל. הם מגינים עלינו מפני אמיתות מסוימות שאיננו מוכנים עדיין לפגוש.
אבל אם אנחנו נמצאים כבר במקום בהתפתחות שלנו שבו אנחנו מוכנים להתבונן לאמת בפנים ללא כחל וסרק, ללא הגנות, ללא סיפורים, אז אינני רואה כל סיבה לוותר על המתנה המופלאה הזאת של שיתוף כנה בהכל, ממש בהכל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בינינו, החלק הבאמת קשה הוא להקשיב להכל
|
|
|
 |
|
|
|
עבורי האפשרות הזאת של לספר הכל, אבל ממש הכל, לבת הזוג שלי, לא הייתה קיימת עד לא מזמן. לא שחשבתי שאינני מספר הכל. למעשה סיפרתי לעצמי את הסיפור שאני כן משתף בהכל (אולי גם עכשיו אני רק מספר לעצמי את הסיפור הזה?). ובאמת ששיתפתי כמעט בהכל. שמרתי לעצמי רק את אותם דברים שחששתי שבת הזוג שלי תיפגע אם אומר אותם. יותר נכון, שמרתי לעצמי את אותם דברים שפחדתי שבת הזוג שלי תכעס עלי אם אספר לה שהרגשתי או חשבתי. אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה סוג של דברים אני מתכוון: לביקורות קטנות עליה, לשיפוטים, לרצונות ומאוויים שלא העזתי לבטא, לרצונות ולתשוקות שסתרו את שלה וכמובן למחשבות ופנטזיות אקראיות על נשים אחרות.
האם יש באמת צורך לשתף בכל אלה? ומה באמת אם בת הזוג אינה בשלה לשמוע? אני מרגיש את עצמי בר מזל מאוד מכיוון שבת הזוג העכשווית שלי מוכנה ובשלה, באמת, להקשיב להכל. היא רוצה
להקשיב להכל ויש לה את היכולת לעכל ולהכיל את כל מה שאני מספר לה. ברגע שהבנתי שזהו המצב, מצאתי שלא נותר לי עוד כל צורך לשמור על שום דבר בתוכי. כל כך משחרר לשתף בהכל.
אך אז גיליתי שהחלק הבאמת קשה עבורי היה לא לשתף בהכל אלא להקשיב להכל. להיות יכול להכיל ולעכל את הכל. כן, בת הזוג שלי הביאה איתה מספר אתגרים לא פשוטים כלל. היו שם מספר דברים ששמעתי, שבאותו הרגע באמת תהיתי מדוע הבאתי את הצרה הזאת על עצמי.
כמה מהדברים ששמעתי הכניסו אותי למועקה רצינית. הם גרמו לי לעתים לאבד את הביטחון העצמי שלי, לעתים לקנא, לעתים להתמלא בפחד, בחרדת נטישה, בזעם. בקצרה, להיפגש עם כל מיני רגשות שממש לא רציתי להרגיש. למעשה בכל מיני רגשות שהייתי בטוח שכלל אין לי אותם, שאני מעבר להם. המחשבות, הרגשות, התשוקות והרצונות שזוגתי הביאה בפני הממו אותי. השאירו אותי לא מוכן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ובכל זאת, אני רוצה לשמוע הכל
|
|
|
|
|
|
|
אבל משהו בתוכי ידע שבדיוק המפגש עם כל אלה יפתח אותי, יצמיח אותי, ירחיב אותי מעבר לזהות ולתדמית המוכרת שלי, מעבר לאזור הבטוח שלי. התחייבתי לתהליך והלכתי איתו. הודעתי לזוגתי שאני רוצה לשמוע הכל. ביקשתי ממנה לא לרחם עלי. והתהליך הזה שינה אותי. גידל אותי. גרם לי להיפתח. גרם ללב שלי להיפתח.
מה שנפגשתי איתו, יותר מאי פעם, היו הגבולות של מערכת האמונות והתפיסות שלי על מה מותר ומה אסור, מה ערכי ומה לא, מה מוסרי ומה לא. נפגשתי עם המוגבלות של מערכת האמונות שלי. נפגשתי עם הנוקשות שלה, עם המקובעות שלה. כטיפוס המנסה להציג ולשמר דימוי עצמי של "אחראי, מוסרי ובוגר" (טיפוס מספר 1 באניאגרם) המפגש הזה עם מחשבות, רגשות והתנהגויות שלא תאמו את התפיסה הרגילה שלי, הכריח אותי להרחיב את עצמי ולפתוח את ליבי.
גיליתי שאני אוהב את ליבי כאשר הוא מתרחב. אני אוהב להיות במצב הפתוח הזה. גיליתי שהמצב הנוקשה, המקובע והפתוח רק חלקית ששהיתי בו קודם, אינו משרת אותי יותר. למעשה הוא רק מכביד עלי. הוא יוצר אצלי נוקשות שמתבטאת ברגשות שלי, במחשבות שלי ובגוף שלי. אני עטוף בשריון והשריון הזה אינו מאפשר זרימה מלאה של אהבה. הרגשתי שאני מואס בשריון הזה. שאינני רוצה בו עוד. הרגשתי שהסיפור הישן שלי על עצמי ועל העולם אינו משרת אותי יותר. הסיפור החדש, הפתוח יותר, מקבל יותר, אוהב יותר, נכון לי הרבה יותר.
למעשה מה שגיליתי הוא שהמוכנות שלי להכיל את המחשבות, הרצונות והרגשות של זוגתי, ומתוך כך ועם זאת להכיל את כל הרגשות, התחושות והמחשבות שעלו בתוכי בעקבות כך, יצרו בקיעים בתוך הזהות הישנה שלי, בתוך הסיפור הישן שלי על עצמי, והרחיבו אותו. הם אפשרו לי גם להרחיב את המוכנות שלי להיפגש עם עוד ועוד מחשבות, רגשות ותשוקות של עצמי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואז גיליתי מין מצב חדש של הוויה
|
|
|
|
|
|
|
ואז גיליתי, או למעשה גילינו, מין מצב חדש של הוויה שלא היה מוכר לי קודם. מצב שבו האהבה נמצאת שם כל הזמן. יותר נכון, מצב שבו האהבה רק גדלה ומתפתחת כל הזמן. במקום העליות והמורדות באהבה, במקום השחיקה של האהבה לאורך השנים, במקום ההבלחות הנעימות אך הנדירות של לב פתוח לגמרי, שהיו מנת חלקי בעבר, גילינו את האפשרות של הלב להישאר פתוח כל הזמן.
והלב נשאר פתוח כל זמן שהתקשורת נשארת פתוחה כל הזמן. הלב נשאר פתוח כל זמן שמדברים ומסוגלים להקשיב לכל. כן, זה כה פשוט. לי נראה שזהו הסוד. פשוט מאוד. הסוד לאפשרות של הישארות הלב פתוח.
כן, אני אעיז ואומר שאם אתם כמהים להישאר עם לב פתוח כל הזמן בתוך הזוגיות שלכם, פשוט אמרו הכל והיו מוכנים להקשיב להכל. זה בסדר גם אם אינכם מוכנים לכך עדיין. גם אם אתם רוצים עדיין לשמור, לסגור, להגן. אבל אם אתם מרגישים בשלים לאפשרות של לב פתוח כל הזמן, זהו הסוד. פשוט למדי.
כלומר פשוט ולא פשוט. פשוט אחרי אבל מורכב תוך כדי. מורכב מכיוון שאם אנחנו רוצים להיות מוכנים לשתף באמת בהכל אנחנו חייבים להיות מוכנים גם לשמוע הכל. גם את הדברים שלא תמיד יהיה נעים לנו לשמוע. ואנחנו נצטרך לעבור דרך זה. ולעתים לעבור דרך זה משמעו להישאר ולעבד ולעכל רגש קשה ולא נעים, יום, יומיים או אולי שבוע. כלומר, זהו מסע. מסע של מפגש עם שדים. עם השדים של בן זוגנו, אבל יותר מכך, עם השדים שלנו. כיוון שלהקשיב לשדים של בן זוגנו מבלי להיפגש עם השדים שלנו תוך כדי אומר להשאיר את עצמנו מוגנים. אומר להישאר שיפוטיים. אומר להישאר עליונים. להישאר מבחוץ. והאפשרות הזו לא תרחיב אותנו. להפך. היא תצמצם אותנו.
מה שפותח את ליבנו הוא המוכנות שלנו להיפגש בתוכנו עם השדים שלנו שיתעוררו שם. עם הביקורת, הכעס, הזעם, השנאה, הפחד, החרדות, הבהלה, הקנאה, השיפוטיות, שיעלו בתוכנו כאשר באמת נסכים להכניס לתוכנו את כל מה שמסתובב במערכת הזאת שנקראת בן הזוג שלנו.
אבל אז נראה אותו, את בן זוגנו, סוף סוף, כפי שהוא. סוף סוף, ללא פילטרים וסיפורים. אז ניפגש עם בן זוגנו כפי שהוא, עם הלב הפתוח שלנו. והאם לא לזה כמהנו כל חיינו?
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל משפחתי, מרצה, מנחה, מדריך ומחבר הספרים ''משפחה כן בוחרים'' ו''פיות ומכשפות''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
