 |
/images/archive/gallery/518/693.jpg אנדרו כהן
 |
|
|
|
|
|
|
| אי אפשר לקפוץ ישר מגישה שלילית לחיים לגישה חיוביות. צריך רגע מעבר, שבו אין בכלל גישה לחיים. בקיצור - הדרך ממינוס אחד לפלוס אחד עוברת דרך האפס. אנדרו כהן על המתימטיקה של האבולוציה הרוחנית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הארה פירושה תודעה מעבר לאגו ואבולוציה פירושה התפתחות לאורך זמן. הארה אבולוציונית, אם כך, פירושה התפתחות לאורך זמן של תודעה מעבר לאגו. בהקשר של ההארה האבולוציונית, הנתיב הרוחני פשוט למדי, לפחות בתיאוריה. זהו מסע מהזדהות עם האגו להזדהות עם קרקע ההוויה וממנה להזדהות עם הדחף האבולוציוני. זו טרנספורמציה רדיקאלית של יחסנו לחוויה האנושית, מיחס נרקיסיסטי, כפייתי, נוקשה ושלילי מיסודו ליחס משוחרר, יצירתי באופן מודע, מתפתח-תדיר וחיובי במהותו בהקשר אבולוציוני, ההארה או האני המשוחרר מתבטאת כהתפתחות תמידית לאורך זמן. כך שאם מישהו אינו מתפתח באופן ניכר ובר-מדידה משמע שהוא דורך במקום בכלא הרגשי והפסיכולוגי הלא-מואר של האגו האינדיבידואלי והקבוצתי.
אגו, בהקשר זה, מוגדר כאינרציה - עמדה של נרקיסיזם ודאגה לעצמי הנוגדת את האבולוציה והמבוססת על האמונה, המודעת או הלא-מודעת, שמשהו יסודי ביותר אינו כשורה. בגלל ההזדהות העיוורת שלנו עם האוריינטציה השלילית של האגו, רובנו מוצאים שאיננו מסוגלים לבטא באופן עקבי את השחרור,
את הנינוחות הקיומית ואת החופש האקסטטי שמאפיינים את הדחף האבולוציוני, שאני קורא לו האני האותנטי. ובגלל ההזדהות הזו עם האגו, מעטים כל כך מבינינו מסוגלים להתפתח רוחנית באופן משמעותי.
משוואה פשוטה שאני משתמש בה כדי לתאר את נתיב ההארה האבולוציונית היא שזהו מסע ממינוס אחד לאפס וממנו לפלוס אחד. אני מכנה את יחסו של האגו לחיים כ"מינוס אחד" כי הוא שלילי מיסודו. האופן הפשוט ביותר לתאר את נתיב הטרנספורמציה הוא התפנית מיחסו השלילי של האגו כלפי החיים אל יחסו החיובי של האני האותנטי כלפי החיים, שאותו אני מכנה "פלוס אחד". אך אי אפשר לבצע את המעבר העצום הזה בצעד פשוט אחד. אי אפשר לעבור ישירות מיחס שלילי, נרקיסיסטי, כפייתי ונוקשה כלפי החיים אל יחס חיובי, משוחרר, יצירתי במודע ומתפתח תמידית. בהקשר מואר, הצעד הראשון הוא קודם כל ללכת לאפס, כלומר לא לנקוט בכל יחס שהוא כלפי החיים, כלפי השכל וכלפי הזמן. רק אז נוכל לגלות את החופש של ההארה וללמוד, בסופו של דבר, איך לבחור ביחס חיובי כלפי החיים מרצוננו החופשי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המסע ההרואי ממינוס אחד לאפס
|
|
|
 |
|
|
|
אפס פירושו היעדר כל יחס. עליך לדלג ממשהו ללא-כלום, מהנגלה אל הלא-נגלה, מהאגו האינדיבידואלי והקולקטיבי אל קרקע ההוויה. בקרקע חסרת-הקרקעית הזאת, שלעולם לא חדרה לזרם הזמן, נושר עול הקיום מעל כתפיך ואתה משתחרר מכל תהליך ההתהוות. כך שכאשר אתה חוזר לאפס, אין לך בעיה שיש להתגבר עליה. אגו הוא האמונה העמוקה שקיימת בעיה ושמשהו בסיסי ביותר אינו כשורה. אך כאשר אתה חווה אפס, או היעדר יחסים, אתה מכיר בהרף עין בכך שהאמונה הזאת מעולם לא הייתה נכונה. אתה בוקע מהריקות הקמאית הזאת משוחרר לגמרי מהאגו ומהדאגה העצמית הבלתי-פוסקת שלו, מוכן להיות כלי בשירותו של הדחף היצירתי המקורי, האני האותנטי, והדחיפות האקסטטית והלהט החף מפחד להתהוות בוערים כאש בעצמותיך.
כך שהמטרה בהארה האבולוציונית היא להסיט את מרכז ההזדהות מהאגו לדחף האבולוציוני, או לאני האותנטי, באמצעות כוח הבחירה המודעת. והדרך היחידה שבה זה יקרה היא אם נעבור את המסע ההרואי ממינוס אחד לאפס, וממנו לפלוס אחד; מאינרציה לריקות, וממנה לדחף האבולוציוני; מהאגו להיעדר-אני, וממנו לאני האותנטי. המסע מתחיל בכך שאנו מכירים בכלא של האגו; הוא ממשיך בהתפוררותו של הכלא בקרקע ההוויה ומסתיים בכך שאנו מופיעים מחדש כביטוי משוחרר ומתפתח-תמיד של האני האותנטי, זקוף קומה וחף מכל פחד. זהו נתיב ההתפתחות בתורת ההארה האבולוציונית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
