 |
/images/archive/gallery/909/149.jpg
עטיפת הספר: Guru: My Days with Del Close  |
|
|
|
|
|
|
| ברגע שהתלמיד מתחיל להגן על המורה המושחת שלו עם כל מיני צידוקים ותירוצים, הוא נעשה מושחת בעצמו. אנדרו כהן מסביר למה חסידים מוכנים לשלם כל מחיר שבעולם, ובלבד שלא לראות את החולשות של הגורו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מדוע נראה שכל כך הרבה גורואים נופלים באותן החולשות כמו אנשים רגילים? ניתן לשער שאם האגו מת הוא לא יוכל להתנהג באותה צורה אנוכית שבה מתנהגים אנשים שאינם טוענים שהם מוארים.
אולי במקרים שעליהם אתה מדבר האגו לא מת. אולי במקרים אלה יש אגו שלם ופעיל שקיים לצד הבנה רוחנית מעמיקה.
רוב האנשים לא מבינים שהאגו יכול להתקיים לצד הבנה מעמיקה. בגלל זה כל כך הרבה אנשים הסתבכו בצרות.
אני לא מבין איך, אפילו אחרי שחולשות הגורו נעשות ברורות לעין, אנשים עדיין מרשים לעצמם להיות מנוצלים. לעתים קרובות הם ימשיכו להיות חסידים לנוכח התנהגויות לא אתיות, ואפילו לנוכח ניצול גס.
כשאדם פוגש מורה, שהמוחלט מתבטא דרכו בדרגה עוצמתית, לעתים קרובות נפתח לבו במפתיע. הוא עשוי לחוות תובנה בלתי-רגילה רק באמצעות המפגש עם אינדיבידואל יוצא דופן שכזה. קל להבין למה אחרי חוויה כזו ניתן להיקשר מאוד לאינדיבידואל שכזה. הקשר שנוצר בחוויות כאלו הוא מאוד עמוק. לאט לאט, אפילו בלי לשים לב, כדי לשמר את האהבה והיופי של אותו מאורע יקר, האדם מתחיל להתעלם מדברים. ברגע שזה מתחיל הוא הופך למושחת בעצמו.
האם אז הם מתחילים למצוא צידוקים רציונליים?
כן, אז הם נעשים מושחתים באותו אופן שהגורו מושחת. כשאתה מנסה לדבר עם התלמידים של הגורואים הללו על מידות טובות פשוטות, הם לא מסוגלים לדבר בהיגיון. לעתים קרובות הם יגידו דברים כמו "אין כל קשר בין התנהגות מוסרית להארה", בניסיון להצדיק את ההתנהגות המבלבלת של הגורו שלהם. האנשים הללו נמנעים בכל מחיר מלהיווכח בעומק ההשחתה שהם עצמם שרויים בו. הביטחון של שלומם הרוחני תלוי בכך שאין לפקפק בפעולות הגורו, יקרה אשר יקרה. מכיוון שלבם כה מסור לגורו, הם מוכנים לתת למעשיו כל צידוק או רציונליזציה. הם יעשו כמעט הכל כדי להגן על האהבה שהגורו גילה להם. זוהי עבדות רוחנית והזניית הנשמה. אצל אנשים חלשים-נפשית חותם ההארה נעשה היתר לניצול.
איך הדבר מתקשר אפוא לשאלת האמון? האם בסופו של דבר אדם נכנע רק בפני ידיעת האמת, ידיעתו שלו?
כן.
ולא לגורו.
בסופו של דבר הגורו וידיעת האמת שלך צריכים להיות בלתי נפרדים. לא צריך להיות שום הבדל. אם יש – אז משהו לא בסדר. או שמשהו לא נכון בתפיסה שלך של מהי האמת וחוויית האמת שלך, או שיש איזה פגם בגורו. באופן אידיאלי הם צריכים זהים לחלוטין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תלמידים מתקשרים לאישיות אנושית. ואז מתחילות הבעיות
|
|
|
 |
|
|
|
אבל האם לא צריך להתמסר לאמת בלבד?
במובן מסוים זה מה שאנשים מתמסרים לו בכל מקרה. הם מתמסרים לחוויה שלהם. אם אתה הולך למורה וחווה חוויה חזקה, אתה מתמסר לחוויה הזו. אבל מה שקורה בדרך כלל הוא שאתה נקשר לאישיות של המורה. חוויות חזקות מעוררות אצלך רעב לעוד. זו הסיבה לכך שאנשים נעשים יותר ויותר מעורבים. הם מתאהבים ורוצים להתקרב. הם נקשרים לאישיות של המורה. ובאותו רגע זו לא רק חוויה רוחנית; הם מתקשרים לאישיות אנושית. אז מתחילות הבעיות. אם יכולות להתחיל בעיות, זה הרגע שזה קורה.
כשהאישיות של המורה ואהבה והיופי שהוא מגלה מתחילים להתנגש זה בזה, סימן שיש בעיה.
כמו שאמרתי קודם, אנשים הם חלשים, חלשים-נפשית, ואם מישהו מואר באמת, תהיה לו עוצמה נפשית אדירה והוא יהיה מאוד כריזמטי. אנשים נופלים בקסמם בקלות. בגלל שלבם התעורר, בגלל שמשהו נגע בהם עמוקות, לעתים קרובות לא אכפת להם משום דבר אחר. כדי להגן על החוויה הזו, הם מוכנים לשאת כל דבר. זה מסוכן. זהו מצב מושחת שבו נמצא חלק גדול מהעולם הרוחני בימינו. אם הגורו מושחת ואתה נמצא עמו בקשר אינטימי, אתה בהכרח תהפוך למושחת בעצמך. הקשר מביא לתוצאה הזו באופן אוטומטי. זה עניין עדין מאוד.
אז איך אפשר להבחין? עד כמה אני צריך להטיל ספק בכושר ההתבוננות שלי ובאמון שאני נותן?
לך על הדברים הבסיסיים. ישנם חוקים אתיים בסיסיים שאותם מכיר כל אדם שפוי. הם לא איזוטריים.
איפה אתה מסמן את הקו?
הקו הוא הסבל שנגרם לאנשים אחרים כתוצאה ממעשים אנוכיים שמקורם בבורות. שם אתה מסמן את הקו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אנדרו כהן
| /images/archive/gallery/518/693.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
