גבולות האימפריה

משנת 500 לפני הספירה בקירוב התפשטה רומי בהתמדה במשך 600 שנים. היא נהפכה מעיר-מדינה איטלקית קטנה בסביבה פרועה ועוינת לאימפריה הגדולה ביותר בתולדות אירופה. הקיסר טריאנוס היה נצר נלהב למורשת התוקפנית הזאת. בין שנת 101 ל-117 הוא ניהל מלחמות כיבוש ברומניה, ארמניה, איראן ועיראק של ימינו, ודיכא באכזריות את מרידות היהודים. מטבעות רומיים הנציחו את ניצחונותיו וכיבושיו.

במותו השתרעו שטחי הריבונות שלו מהמפרץ הפרסי שבמזרח עד סקוטלנד של היום במערב. את האימפריה הזאת הוא הוריש לבנו המאומץ, פובליוס אליוס אדריאנוס. הקיסר החדש חשב אחרת מאביו המאמץ. "ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לנטוש את הפרובינקיות החדשות כדי להתכווץ, לקצר טווחים ולהתייעל," אומר מחבר ביוגרפיה של אדריאנוס, אנתוני בירלי. "אדריאנוס הבין בחוכמתו שדרך הפעולה של קודמו הובילה למצב של 'תפסת מרובה, לא תפסת'." יותר ממחצית מ-21 שנות שלטונו עברו עליו בסיורים בפרובינקיות בשלוש יבשות ובביקורים ביחידות צבא. שטחים נרחבים מאוד פונו, והצבא התחפר לאורך גבולות חדשים, קצרים יותר. ובכל מקום שאליו הגיע אדריאנוס נבנו חומות. "הייתה בכך הצהרה, מסר לתומכי ההתפשטות באימפריה שלא יהיו יותר מלחמות כיבוש," מסביר בירלי.

ערב מותו של הקיסר חסר המנוח בשנת 138, נהפכה המערכת המרושתת של מצודות ודרכים סלולות, שנועדו לשרת ולתחזק לגיונות בדרכם לקרב, לקו גבול שהשתרע לאורך אלפי קילומטרים. במשך מאות שנים נקטו קיסרים שילוב של איומים, הרתעה ואפילו שוחד כדי להבטיח את השלום לאורך גבולות האימפריה. רומי נשאה ונתנה דרך קבע עם שבטים וממלכות ששכנו מעבר לגבולותיה. בעלי ברית נאמנים תוגמלו במתנות, נשק, סיוע צבאי ואימונים. אך מדיניות החוץ של רומי לא הושתתה על "גזרים" בלבד. היו גם "מקלות", ונקמה הייתה טקטיקה מועדפת. הלגיונות היו להוטים לצאת לפשיטות קרביות מעבר לקווים. אדריאנוס הכה אף הוא בעמים סוררים. ב-132 הוא דיכא את מרד בר-כוכבא במערכה ממושכת ואכזרית.

גורלה של הירושה שהותיר אחריו אדריאנוס נחרץ בגבול המזרחי. כאשר הובאו הגייסות מקצווי האימפריה כדי להכות בפרסים, הותקפו נקודות תורפה בגרמניה וברומניה כמעט מיד. "הנקודה הטרגית באסטרטגיה של הרומים הייתה ריכוז כוחם הצבאי בגבול," אומר מייקל מאייר, ארכיאולוג באוניברסיטת פריי בברלין. "כשהגרמנים הבקיעו את הגבול והתקדמו אל עורף הכוחות הרומיים, הייתה רומי כולה, על כל שטחיה, פתוחה בפניהם."

בשנת 1987 הוכרזה חומת אדריאנוס באנגליה, ככל הנראה הקטע המפורסם ביותר של קו הגבול, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ב-2005 הכריז הארגון על הקמת אתר מורשת משולב, ששמו נקרא "גבולות האימפריה הרומית", ובו נכללו גם שרידי חומת הגבול הרומי בגרמניה, שאורכה כ-550 קילומטרים. מומחי שימור מקווים לצרף אתרים ב-16 ארצות נוספות. המאמץ הבינלאומי הזה עשוי לסייע במציאת מענה לשאלה שלכאורה מובנת מאליה, אך התשובה עליה אינה חד-משמעית: מדוע בנו הרומים את החומות? האם כדי להגן על המשטר שהיה מכותר על ידי ברברים או פשוט כדי לבסס את הקצוות הפיזיים של האימפריה?


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף