שכונת הפאר של מלכי הרומה
עד לא מזמן הם היו צוענים שהתפרנסו מהיד אל הפה, אך בעיירה רומנית אחת התחלפו עגלות הנוודים הרתומות לסוסים בבתי מידות ראוותניים. בני הרומה הקימו בבוזסקו ארמונות בגובה חמש קומות לצד בתים המעוצבים כמו טירות של אצילים
מאת: טום אוניל | צילום: קרלה גאשט ואיוון קשינסקי
כאשר ידיו מונחות על כרסו המדושנת וכובע קש מסוגנן הדוק לראשו כמו כתר, נשען פרסקיף לאחור על ספסל וסקר בעיניו את שכונת מגוריו. המחזה שנגלה לפניו היה יוצא דופן, במיוחד על רקע הנופים הכפריים של רומניה. לאורך הכביש הראשי של בוזסקו (Buzescu), ובדרכי העפר הצדדיות המתפצלות ממנה, מתנשאים בתי פאר שנראים כנטע זר לחלוטין במקום. גלים של מרפסות ועמודים מעטרים את החזיתות; הגגות מקושטים בססגוניות, והם עמוסי צריחים, מגדלים וכיפות; מכוניות מנקרות עיניים משייטות ברחובות; נהג משאית, המוביל מטען של חזירים חיים, לוחץ על הבלמים ובוהה בהתפעלות.
פרסקיף מחייך. זוהי העיירה שלו, מקום שבו אפשר לחזות בפלח האוכלוסייה הנדיר ביותר באירופה: בני רומה (Roma) עשירים. בעיירה החקלאית הקודרת, השוכנת כ-80 קילומטרים מדרום-מערב לבירה בוקרשט, צצו בסך הכל כמאה אחוזות של בני רומה, שמהווים כשליש מהאוכלוסייה במקום, המונה כ-5,000 תושבים. לא כולם עשירים, אך מספרם רב דיו כדי לעשות את בוזסקו למפגן משונה, אך רב-עוצמה, של גאווה אתנית.
השם רומה, שפירושו "אדם" בשפתם של בני רומה, מייצג כיום באופן מכובד את הקבוצה האתנית של פרסקיף. אך הוא, ומרבית שכניו ובני דורו, ממשיכים להתייחס אל עצמם בטבעיות בשם הישן ציגאני (Tsigani), צוענים. גם רבים ברומניה ומחוצה לה משתמשים בכינוי גנאי זה, הנחשב מילה נרדפת לקבצן, גנב, עלוקה ועוד תיאורים מעוררי סלידה. ברומניה חיים כשני מיליוני בני רומה, שהם כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם המכריע מתמודדים עם חיי עוני וקושי.
על הרקע הזה, המושג "בני רומה עשירים" נשמע כמו דבר והיפוכו, שגיאת דפוס או אולי הלצה. בעיני רבים מה"גאצ'ה", ה"זרים" בשפת הרומה, בתי המידות מנקרי העיניים של הרומה בבוזסקו מקורם בעושר שנפל בחלקם שלא בצדק.
אז מה מקורו של העושר הזה? התשובה השגורה בפי תושבי המקום היא "סחר במתכות." הרומה של בוזסקו הם ברובם חרשי נחושת, "קלדראש" בשפתם, העוסקים במלאכות הקשורות במתכות זה דורות רבים, כגון סחר בכסף. "אנחנו הצוענים המתורבתים ביותר ברומניה," התרברב גבר ששמו פלורין. "אם אנחנו רואים משהו יפה, אנחנו רוצים משהו יפה עוד יותר."
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »פרסקיף מחייך. זוהי העיירה שלו, מקום שבו אפשר לחזות בפלח האוכלוסייה הנדיר ביותר באירופה: בני רומה (Roma) עשירים. בעיירה החקלאית הקודרת, השוכנת כ-80 קילומטרים מדרום-מערב לבירה בוקרשט, צצו בסך הכל כמאה אחוזות של בני רומה, שמהווים כשליש מהאוכלוסייה במקום, המונה כ-5,000 תושבים. לא כולם עשירים, אך מספרם רב דיו כדי לעשות את בוזסקו למפגן משונה, אך רב-עוצמה, של גאווה אתנית.
השם רומה, שפירושו "אדם" בשפתם של בני רומה, מייצג כיום באופן מכובד את הקבוצה האתנית של פרסקיף. אך הוא, ומרבית שכניו ובני דורו, ממשיכים להתייחס אל עצמם בטבעיות בשם הישן ציגאני (Tsigani), צוענים. גם רבים ברומניה ומחוצה לה משתמשים בכינוי גנאי זה, הנחשב מילה נרדפת לקבצן, גנב, עלוקה ועוד תיאורים מעוררי סלידה. ברומניה חיים כשני מיליוני בני רומה, שהם כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם המכריע מתמודדים עם חיי עוני וקושי.
על הרקע הזה, המושג "בני רומה עשירים" נשמע כמו דבר והיפוכו, שגיאת דפוס או אולי הלצה. בעיני רבים מה"גאצ'ה", ה"זרים" בשפת הרומה, בתי המידות מנקרי העיניים של הרומה בבוזסקו מקורם בעושר שנפל בחלקם שלא בצדק.
אז מה מקורו של העושר הזה? התשובה השגורה בפי תושבי המקום היא "סחר במתכות." הרומה של בוזסקו הם ברובם חרשי נחושת, "קלדראש" בשפתם, העוסקים במלאכות הקשורות במתכות זה דורות רבים, כגון סחר בכסף. "אנחנו הצוענים המתורבתים ביותר ברומניה," התרברב גבר ששמו פלורין. "אם אנחנו רואים משהו יפה, אנחנו רוצים משהו יפה עוד יותר."
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות