כתבות קודמות

  • צילום: Robert E. Peary, National Geographic Creative

    ב-1909 ניסה אדמירל רוברט אדווין פירי להגיע לקוטב הצפוני בפעם השלישית. לטענתו, הוא השיג את מטרתו באותה שנה, אך היה מי שערער על כך

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    חברי המשלחת של אנדריאה ב-1897 בוחנים את הכדור הפורח לאחר נפילתו בטרם יצאו למסע מפרך וקטלני בניסיון להיחלץ. התצלום נלקח ממצלמה שנמצאה 33 שנים לאחר מכן

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    תופרות במפעל בפריז עמלות על הכדור הפורח של אנדריאה ב-1896. הוא הוכן משכבות של משי וחופה ברשת ובכיסוי נוסף להגנה מפני נזקי שלג ושמש

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    בזמן שהם מקרטעים על גבי הכדור הפורח המחופה ברשת, מפקחים עורכים בדיקות של הרגע האחרון לפני ההמראה. אנדריאה נחשב החוקר האווירי הראשון באזור הארקטי

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    אנדריאה, יושב במרכז, מרכיב חלקים בכדור הפורח בעזרתם של חברי הצוות לפני יציאת המשלחת. רוחות חזקות נשבו לאחר ההמראה ופגעו ביכולת ההיגוי

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    הכדור הפורח המריא ב-11 ביולי, 1897. הייתה זו הפעם האחרונה בה נראו אנשי הצוות בחיים. מיד לאחר המראתו הכתה הרוח בכדור וערפל קפא עליו והכביד את משקלו

  • צילום: Grenna Museum, Andréexpeditionen Polarcenter/Swedish Society for Anthropology and Geography

    בתמונה שצולמה על ידי אנדריאה ונמצאה 33 שנים לאחר מכן, אנשי הצוות עומדים ליד דוב לבן שנורה במהלך מסעם דרומה. היה שפע של אוכל יחסית בחודשים בהם שרד הצוות

  • צילום: J. B. Noel, Royal Geographic Society, with IBG

    איש עדיין לא הגיע אל פסגת האוורסט כשג'ורג' מלורי (עומד, שני משמאל) הצטרף לצוות הזה ב-1924. הם הצטלמו במחנה הבסיס כמה ימים לפני שמלורי נעלם במהלך הטיפוס

  • צילום: R. W. Wood, National Geographic Creative

    אוטו ליליינטל, מהנדס גרמני מהמאה ה-19, היה חלוץ טייסי הגלשנים. הצלחתו הייתה השראה לאחים רייט. ב-1896 צולם באקראי, ימים אחדים לפני שנהרג בתאונת טיס

  • צילום: Hulton-Deutsch Collection/Corbis

    הטייסת אמליה ארהארט נעלמה ב-1937 במהלך ניסיון להקיף את העולם בטיסה לאורך קו המשווה. כשנשים נכשלות, אמרה, "כישלונן אינו צריך להיות אלא אתגר לאחרות."

  • צילום: Underwood & Underwood/Corbis

    ארנסט שקלטון נכשל במסעו לחצות את אנטארקטיקה ב-1916-1914. צוותו נאלץ לנטוש את הספינה כשזו נתקעה בקרח. אחרי מסע מפרך חזרו כל אנשי הצוות בשלום לאנגליה

  • צילום: Universal Images Group Limited/Alamy

    ב-1970 נכשלה אפולו 13 במשימתה להגיע לירח לאחר פיצוץ מכל חמצן על סיפונה (למטה). אך הכישלון נהפך להצלחה עם חזרתם של האסטרונאוטים בשלום לכדור הארץ

  • צילום: Mark Long

    מערות תת-מימיות הן עמוקות, חשוכות וקשות לניווט ומושכות את האמיצים שבחוקרים, אך הללו צוללים לתוכן לאחר לא מעט לבטים. הזהירות עלולה להוות משקל נגד להצלחה

גלרית תמונות

בשבחי הכישלון

הוא משאיר אותנו ערנים ומזכיר לנו שהמזל משחק תפקיד בכל ניסיון. בלי הכישלון לא היינו מגיעים להישגים

מאת: האנה בלוך
האירוע הדרמטי התרחש בסוף המאה ה-19. סלומון אוגוסט אנדריאה, מהנדס שוודי ופקיד במשרד פטנטים, הלך שבי אחרי ההבטחות והאפשרויות שהיו גלומות בטכנולוגיה, והגה רעיון מרחיק לכת: מדוע לא לטוס בכדור פורח מלא מימן ולהיות לאדם הראשון שיגלה את צפונות הקוטב הצפוני, שהיה אז מסתורי ובלתי נודע כמו מאדים?

במשך שנים ניסו חוקרים להגיע לקוטב דרך היבשה; רבים מתו בדרך. משלחת מחקר אווירית, חשב אנדריאה, תפחית באופן ניכר את הסיכון. וכך, ביום סוער של חודש יולי בשנת 1897, בעידודם של אלפרד נובל ומלך שוודיה, טיפסו אנדריאה ושני עמיתיו הצעירים אל תוך הסל של הכדור הפורח "איגל" באי דיינס (Danes) שבארכיפלג סבאלברד (Svalbard). הצוות הצטייד במזחלות עץ, באוכל לחודשים אחדים, ביוני דואר להעברת הודעות ואפילו בחליפת ערב רשמית, שאנדריאה קיווה ללבוש בסיום המסע. לקול תרועות עיתונאים ומלווים נלהבים שנופפו לה לשלום, התרוממה החבורה אל על כדי לרחף אל מקום שעין אדם מעולם לא ראתה.

מיד כשהמריאו, הכתה הרוח בכדור, שקוטרו היה 20 מטרים. ערפל קפא עליו והכביד את משקלו. במשך 65 שעות וחצי הוסיף "איגל" לקרטע, כשהוא מגרד מדי פעם את פני אוקיינוס הקרח הצפוני. 33 שנים לאחר מכן נתקלו ציידי כלבי ים בגוויותיהם הקפואות של אנדריאה ואנשי צוותו על מצלמותיהם ויומניהם, בהם התגלה כי הם נחתו נחיתת אונס על גוש קרח צף, במרחק 480 קילומטרים מהקוטב הצפוני. השלושה נספו במהלך שלושת חודשי המסע הרגלי המפרך שלהם דרומה.

 

בסרטון: חוקר הקוטב ארנסט שקלטון הפך את הכישלון בחציית אנטארקטיקה להצלחה כאשר החזיר את צוותו הביתה בשלום

איש אינו רוצה להיכשל. כישלון הוא מפחיד, אך אי אפשר להתעלם ממנו - הוא הצל המרחף מעל כל מסע ומחקר. ואולם ללא צריבת הכישלון, שמדרבנת אותנו להעריך מחדש ולחשוב שוב, לא היה ניתן להתקדם ("נסה שוב. היכשל שוב," כתב המחזאי והסופר האירי סמואל בקט. "היכשל טוב יותר").

כיום הולכת וגדלה ההכרה בחשיבותו של הכישלון. אנשי חינוך הוגים רעיונות כיצד ללמד ילדים לקבל אותו. בתי ספר לעסקים מלמדים את לקחיו. פסיכולוגים חוקרים דרכים להתמודדות איתו, בדרך כלל כדי לשפר את סיכויי ההצלחה. המילה "הצלחה" באנגלית, success, נגזרת מהמילה הלטינית succedere - "לבוא אחרי" - והדבר שהיא באה אחריו הוא כישלון. האחד אינו יכול להתקיים ללא האחר. האוקיינוגרף רוברט באלארד, שהשתתף ב-130 משלחות תת-ימיות ובגילוי האונייה הטרופה טיטניק, מכנה את מערכת הגומלין הזו "היין-יאנג של הצלחה וכישלון".


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות