כתבות קודמות

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    נקבת כוח ענק טועמת את האוויר באי רינקה (Rinca), חלק מהפארק הלאומי קומודו. הלשון שלה אוספת מולקולות ריח של טרף או פגר שמועברות לאיבר חישה בפה

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    כוח ענק בוגר בקרבת הכפר קומודו. היתקלויות עם הלטאות הן אירוע בלתי נמנע, בהתחשב בכך שאנשים באי מתגוררים בתחומי הפארק הלאומי המגן עליהן

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    בשעת השפל באי רינקה לטאת כוח מהלכת בפישוק רחב בעוד ריר משתלשל מפיה. רוק הלטאה ארסי, אבל הטרף לרוב מת כאשר היא קורעת אותו לגזרים

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    ביולוגים לוכדים כוח ענק, הנמשך לבשר עז, ואוספים דגימת דם לצורך מחקר גנטי לפני שחרורו. המטרה היא לאסוף מידע שיסייע ללטאות לחיות בהרמוניה לצד תושבי האיים

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    לטאות כוח צעירות מטפסות למרומי העצים ונשארות שם במשך רוב שנת חייהם הראשונה. הן ניזונות מחרקים, ביצי עופות ולטאות אחרות

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    שני זכרים בוגרים נלחמים על נקבה. בעונת ההזדווגות זכר כוח ענק שנחלתו חופפת עם זו של זכר אחר ייאבק לעתים למען זכותו להזדווג. אלה הם מאבקי כוח ולא קרבות קטלניים

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    זכרים בוגרים קורעים בשר עז באי קומודו. לטאות הכוח הענק חולקות בטרף אם יש מספיק ממנו לכולם, אבל נלחמות עליו כשהמזון מצוי בצמצום

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    ריח המזון משך כוח צעיר לתוך מטבח בפארק הלאומי קומודו. חששו מפני המקלות יבריח אותו. רק לעתים נדירות ההיתקלויות מסתיימות בפציעה

  • צילום: סטפנו אונטרתינר

    ענני סופה מתחשרים בשמי רינקה בעונה הגשומה. די בחודשים הגשומים כדי לקיים יערות ולספק בית לטרף של הכוח. הלטאה המבוגרת הזאת כנראה חלשה מכדי לצוד

גלרית תמונות

היה היה דרקון

הכוח הענק הוא הלטאה המפלצתית ביותר בעולם, אך המשך קיומו אינו בטוח כלל

מאת: ג'ניפר הולנד | צילום: סטפנו אונטרתינר
כיצד תופסים דרקון? תחילה שוחטים עז, מבתרים אותה, מגייסים כמה חברים חזקים שיסחבו שלוש מלכודות פלדה באורך שלושה מטרים, ממלאים שקים בבשר העז והולכים כמה קילומטרים במעלה גבעות תלולות ובמורדן. מתעלמים מהטמפרטורות הגבוהות שיכולות לאדות אדם כמו דים סאם, מציבים את המלכודת הראשונה המכילה נתחי בשר ותולים כמה שקי בשר על העצים כדי למלא את האוויר ב"ריח ניחוח". אחר כך הולכים עוד כמה קילומטרים, מציבים מלכודת נוספת, חוצים חמישה או שישה קילומטרים ומציבים עוד אחת. אז חוזרים למחנה, ממלאים דלי במים קרים, שופכים אותו על הראש והולכים לישון. במשך היומיים הבאים יש לחזור לכל מלכודת בבוקר ואחר הצהריים. סביר להניח שהן יהיו ריקות, אבל אם יתמזל מזלכם, כשתתקרבו אליהן תמצאו את מה שחיפשתם: כוח ענק (Varanus komodoensis), הלטאה הגדולה בעולם, הידועה גם בשם "דרקון קומודו".

התיעוד המוקדם ביותר של הלטאה יוצאת הדופן הוא ככל הנראה שלוש המילים "כאן ישנם דרקונים" המתנוססות על מפות עתיקות של האזור. ואין ספק שבני האדם הראשונים שראו את בעלי החיים היו מוסיפים: "הישמרו לנפשותיכם!" הכוח הענק הוא צייד מוכשר, ויכול להגיע למהירות של 19 קילומטרים בשעה במאוצים קצרים. הלטאות אורבות לטרפן, משספות את הבשר הרך ביותר, לרוב הבטן, או פוצעות רגל. וכאילו לא די בכך, פיותיהן נוטפים רוק ארסי שמונע מהדם להיקרש. הקורבנות מדממים למוות במהירות. אם בכל זאת קורבן פצוע מצליח להימלט, קרוב לוודאי שהפצע יזדהם ממחוללי מחלה המצויים בבורות מים. כך או כך מותו כמעט ודאי. והכוח יודע להיות סבלני מאוד.

 

בסרטון: הכתבת ג'ניפר הולנד מספרת על אורחות חייו והרגלי הציד של הכוח הענק

וכך גם דרושה סבלנות בניסיונות לכידתו. קלאודיו צ'ופי, ביולוג ומרצה באוניברסיטת פירנצה, אינו מתאים לדימוי של צייד דרקונים גיבור. הוא גבר נמוך קומה וצנום בעל מבט רך, ואיש מסודר מאוד, מאלה שמקפלים בקפידה את בגדי השדה המלוכלכים כשהם אורזים את חפציהם לקראת החזרה הביתה. צ'ופי הגיע לאינדונזיה ב-1994 כדי להשלים דוקטורט על הגנטיקה של הכוח הענק, אך כאשר ראה מקרוב את היצורים הקדמוניים האלה הוא נשבה בקסמם. להפתעתו, מדענים אחרים לא הקדישו להם תשומת לב של ממש. "ציפיתי למצוא ארגון שחוקר את בעלי החיים האלה," הוא נזכר. "הם כריזמטיים ומעניינים לא פחות מטיגריסים ואורנג-אוטנים. אבל אף אחד לא חקר אותם. הכוח הענק נותר לבדו."

צ'ופי החליט להרחיב את המחקר שלו. הוא ביקש להבין כל היבט בחייה של הלטאה הזאת. בהתמדה שקטה ובעזרת שותפים אינדונזים ואוסטרלים מהמעלה הראשונה הוא סיפק לנו חלק גדול מהידע הקיים על לטאות הכוח הענק, ופועל לשיפור סיכויי ההישרדות שלהן לנוכח הקשיים שהמאה ה-21 מציבה בפניהן. אף שמדובר ביצורים ענקיים שיכולים לגדול לאורך של שלושה מטרים ולמשקל של כמעט 90 קילוגרמים, הלטאות האלה עדיין חשופות לבעיות של העולם המודרני שמקשות על חיות כה רבות, מאובדן מקומות חיות ועד שינויי אקלים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות