 |
ההתנהלות שלנו מול ליגת האלופות מתחילה להיות דומה לזו של ילד שהולך בחושך, עוצם את העיניים ומנסה לשכנע את עצמו שבחוץ יש אור. מרוב פחד שכנענו את עצמנו שבאיירן במשבר כזה שספק אם לבאלאק יש מקום בהרכב של נתניה, שיובנטוס לא כל-כך נוראית, שאולי ביום טוב היא תצליח להשתלב במרכז טבלת ליגת העל שלנו, ועכשיו הגיע תור אייאקס. מי שקרא בשבועיים האחרונים על המשברים הנוראים באייאקס, על מכת הפציעות ועל הסכסוכים שבין ואן-חאל לקומאן, מתפלא רק על דבר אחד: איך ההולנדים האלה בכלל מעזים לעלות לשחק נגד מכבי? לא עדיף להם לא להופיע ולהפסיד 0:3 טכני מכובד? ותחשבו למי הם הפסידו השבוע: כולה להירנביין, שכולנו ראינו את חוסר האונים שלה נגד מכבי פ"ת. יכול להיות שבפאניקה ובחוסר האונים שלנו מול אירופה זו התגובה הרציונאלית היחידה, אבל ברגע שאתה מגיע לארינה ורואה עד כמה כל העניינים האלה שוליים בהתכוננות של אייאקס למשחק, אתה שב ונזכר בעובדות החיים: אייאקס עדיפה על מכבי. נכון, יש לה ההגנה הכי חלשה בבית (חוץ מזו של מכבי), יש לה בעיה קשה בהבקעה (אבל לא כל-כך קשה כמו זו של מכבי), והיא הקבוצה הכי פחות פיזית בבית (כולל מכבי). ועדיין : אייאקס עדיפה. עדיפה, מפני שבדיוק כמו באיירן גם היא יודעת מתי היא נמצאת בתקופה לא טובה ומסוגלת לשחק בסבלנות ולחכות למצב האחד (סונק לא סקורר כמו מקאי, אבל גם לא כמו אדו ), ובדיוק כמו יובה, גם היא יודעת לזהות יריב שאפשר לנצח בחמש דקות טובות ואחר כך לנוח. מכבי עדיין לא יודעת כלום מכל אלה, ואייאקס, עם כל הנימוס שאנשיה משתדלים להפגין כאן, יודעת שהיא לא יודעת. מה שמכבי כן יודעת, לעת עתה, זה לנטרל ולהתגונן. והיא עשתה את זה, פעמיים, כמעט טוב מאוד. הערב, לפיכך, נסתפק בהחלט בכך שמכבי תשפר רק את האלמנט היחיד הזה. תיקו אפס בארינה יהיה הישג נפלא. את הלתקוף גלים גלים ולפרק את אייאקס האומללה נשאיר ברשותכם להזדמנות חגיגית אחרת.
|
 |
 |
 |
 |
|
|