 |
בפעם המי יודע כמה שב והתברר אתמול ששום דבר בכדורגל הישראלי לא אישי: הכל פרסונלי. הפועל ת"א מינתה את גילי לנדאו מהסיבות הלא נכונות, ואתמול היא גם פיטרה אותו מהסיבות הלא נכונות.
לנדאו זכה בתפקיד, אחרי ככלות הכל, לא מפני שהציג להנהלה את תוכנית העבודה המפורטת ביותר או כיוון שהיה לו חזון מקצועי מבטיח במיוחד. הוא מונה פשוט מפני שהיה שחקן עבר, ומפני שבאותו רגע זה מה שהרחוב דרש. ומאחר שהפועל, כפי ששוב למדנו אתמול, מנוהלת על-ידי הרחוב, ברגע שהתוצאות איחרו להגיע ההנהלה גילתה כלפי לנדאו אותם סבלנות ואורך רוח שמאפיינים אספסוף.
והם צודקים, כי אם לא היו ממהרים ונותנים לרחוב את ראשו של לנדאו, מישהו עוד היה מתחיל חס וחלילה לשאול שאלות לגבי התפקוד שלהם עצמם. הקש ששבר את גב הגמל, כמה הולם, לא היה, כמובן, היכולת של הפועל או רמת שחקני הרכש. לא, אלה סיבות רציניות מדי. הקש האחרון היה סוגיית יוסי אבוקסיס. לנדאו חשב, מקצועית, שאבוקסיס לא מתאים כרגע לתוכניות שלו. ההנהלה חשבה, ואמרה, אחרת. ומאחר שלנדאו התעקש לחשוב בעצמו (אין גבול לחוצפה של המאמנים האלה, עד מתי הם ימשיכו להתערב בשאלות מקצועיות? מאמן קובע את ההרכב, איפה נשמע דבר כזה,(? בהפועל מיהרו להראות לו את הדלת.
האמת? ממאמנים שמחליטים בעצמם הספיק להם כבר בקדנציה של קשטן. את החשבונות הם הרי משלמים עד עכשיו. אז עוד מאמן שהתעקש על עניין מקצועי הלך לדרכו, עוד הנהלה שמתחנפת לכוכביה תמנה עכשיו מאמן שיודע, גם בלי שיגידו לו מילה, את גבולות העצמאות המקצועית שלו, ועוד מסמר נתקע בארון הקבורה של מעמד המאמן בכדורגל הישראלי.
אין דבר, העיקר שבהפועל שבו והוכיחו שהם יכולים לעשות בדיוק כל מה שמכבי עושה, רק כמו תמיד, הרבה יותר פאתטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
