 |
/images/archive/gallery/168/087.jpg אברהם גרנט.
צילום: דני מרון  |
|
|
|
|
|
|
| שגיא כהן מסביר כי כדי לנצח בקפריסין פחות חשובות ההברקות והרבה יותר חשובה היציבות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קשה להעלות על הדעת משהו יותר יהיר מאשר הדיון שמתנהל כאן בימים האחרונים על היהירות של נבחרות ישראל בקפריסין. אם הגעת השבוע מהמאדים ועקבת אחרי הדיון הזה, לא יכול להיות לך ספק למה נבחרת ישראל עדיין לא ניצחה בקפריסין: רק בגלל שהיינו יהירים. אך ורק בגלל שזלזלנו, התנשאנו, אכלנו גלידה. עצוב. אחרי כל הכשלונות וכל האכזבות מתברר שהשורה התחתונה היא שאנחנו עדיין יהירים מדי מכדי להודות שאנחנו פשוט לא מספיק טובים.
לכן, לא כדאי לתלות תקוות מפליגות במשחק הערב: עד שלא נבין, אבל נבין באמת, שאנחנו פחות טובים מקפריסין בחוץ, גם לא נהיה מסוגלים לשחק כדורגל של פחות טובים, כזה שיש לו סיכוי אמיתי. ורק בשביל הפרופורציות הנה נתון אחד: מאז שנבחרת ישראל הצטרפה לכדורגל האירופי היא לא ניצחה בחוץ בשום משחק רשמי קובע יריב שמעל לדרג האירופי הנמוך ביותר. נגד סן-מרינו ולוקסמבורג היינו תותחים. אצל כל השאר: בשר תותחים.
אז זה לא שאנחנו לא מנצחים בקפריסין: אנחנו לא מנצחים בשום מקום. יש לזה סיבות טובות: בחוץ פחות חשובות הברקות והרבה יותר חשובה יציבות. בדיוק התכונה שנבחרות ישראל לדורותיהן, כולל הנוכחית, עדיין מתקשות להפנים. לא פלא שכולם התעסקו כאן השבוע בבניון: אנחנו הרי מתים על הברקות. ונגד קפריסין ושוייץ ברמת-גן היו הברקות. לכן, כדי להצליח הערב, ואפשר להצליח, הדבר העיקרי שהנבחרת חייבת לעשות הוא להפסיק להתייחס אל עצמה כאל מקרה פסיכיאטרי - כן יהירות, לא יהירות, כן מנטליות, לא מנטליות - ולהתחיל להתייחס לעצמה כאל קבוצת ספורט מקצוענית שבאה לשחק משחק כדורגל מקצועני. ניסינו כבר כמעט את הכל, לא הגיע הזמן שננסה גם את זה?
אבל היו גם פרקי זמן בינוניים מאוד. ובינוניות בחוץ, ואפילו לחמש דקות כמו שלמדנו בביקור הקודם באי השכן, משמעה לפחות שתי נקודות אבודות. מספיק פרק זמן אחד הערב שבו ניתקף בשיתוק משחקי החוץ המפורסם שלנו, כדי שקפריסין, שהיא נבחרת יותר חכמה ויותר מנוסה מזו שלנו, תחגוג.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
