 |
/images/archive/gallery/120/781.jpg ערן סורוקה
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| קובי בראיינט אוהב לעשות דברים רק בדרך שלו. בדרך הזו בדיוק הוא הורס השנה את לוס אנג'לס לייקרס, ועל הדרך, גם את עצמו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פיל ג'קסון בטח יושב לו עכשיו אי שם בדקוטה, על איזו מחצלת עשויה שיער גמלים, ומחייך. הוא דופק שאכטה מהנרגילה, שם את היד סביב ג'ני באס, ושואל אותה, "נו, ומה אבא שלך היה אומר על זה?".
בנפול אויבך אל תשמח, אמרו אנשים שכבר אינם עימנו, רק שנדמה שכל הליגה צוהלת ושמחה עם כל בדל אינפורמציה, כל קללה עסיסית, כל דבר שנועץ עוד מסמר בתדמיתו ההולכת ומתחוררת לאיטה של קובי בראיינט. אין לו רגע דל, או סקנדל או פסטיבל והו-הא, ואל תשאל, אין לו רגע דל. כנראה ששאקיל ידע על מה הוא מדבר, כשאמר שמהרגע שעזב את לוס אנג'לס הוסרו משקפי
השמש, וכולם רואים מה קורה. כשאנשים קטנים מטילים צל גדול סימן שהשמש שוקעת, וכשהלך האיש הגדול מלוס אנג'לס, האיש שלידו, שמתברר כקטן יותר מיום ליום, מאפיל במעשיו גם על השלט של הוליווד בכניסה לעיר.
לאט לאט מתברר ששאקיל, פיל ג'קסון, גארי פייטון, ריק פוקס, דרק פישר וכל שאר פליטי הלייקרס ידעו מתי לברוח. לא רק העובדה שתם עידן הדיינסטי הזיזה אותם משם, אלא בעיקר העובדה שכולם ראו את הנולד, את העתיד. ג'רי באס ומיץ' קופצ'אק, מראשי הלייקרס, היו יכולים גם הם לראות את העתיד, רק ששטרות בצבע ירוק הסתירו להם אותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בנפול אויבך על תשמח, קובי מפסיד לסוניקס. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
האגו של ואנסה, העבר של קובי
|
|
|
 |
|
|
|
מקצועית, ההחלטה להשאיר שחקן בן 26 בשיאו על חשבון שחקן בן 32, שהברכיים שלו כבר לא מה שהיו פעם, עדיין יכולה להיראות מוצדקת. רק שאחרי שהבריח במו לשונו את קארל מאלון מהלייקרס, ועוד בעונה בה כל שחקן מעל 2.05 עושה מולה דאבל-דאבל בלי לקום מהמיטה, הוא גם סתם לה כל סיכוי לקחת אליפות השנה. ולאיזה שחקן הוא עשה את זה? לשחקן היחיד שעמד לצידו בלייקרס בשנה שעברה, לחבר היחיד שלו מחדר ההלבשה בסטייפלס סנטר.
כן, ייתכן שהמשפט שזרק מאלון לעבר ואנסה בראיינט, אם זרק, לא יזכה בתחרות ההתבטאות המחוכמת של השנה. מצד שני ניתן לטעון שהשאלה "מה אתה צד, קאובוי" היתה שורת פיק-אפ לא פחות מוצלחת מצד ואנסה. הייתכן שבעונה שעברה, בה "אני ואשתי בילינו עם מאלון ואשתו המון" לדברי בראיינט, קובי לא שם לב לעובדה הפעוטה שמאלון, איש דרומי של עבודה שחורה, מצויד בפחות פוליטיקלי-קורקטנס מאשר טבעות אליפות? והאם בראיינט לקח בחשבון שהאגו של אשתו כל כך פגיע, בין היתר, כי איזה בחור אחד שהיא מכירה הואשם באונס אכזרי?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מאלון, מצויד בפחות פוליטיקלי-קורקטנס מאשר בטבעות אליפות. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
שחקן גדול, איש קטן
|
|
|
|
|
|
|
בראיינט פועל כסוליסט מהרגע בו הוא קם בבוקר ומצחצח שיניים, דרך משחקים בהם הוא משליך 30 כדורים לסל, עד לרגע הליכתו לישון. הוא התחתן עם היספאנית כדי להרגיז את ההורים שלו, הוא דיבר בסלולרי בחדר ההלבשה ערב המשחק המכריע נגד דטרויט ושידר שלא אכפת לו מכלום. עכשיו, כשהוא נדרש להנהיג קבוצה, הוא ממשיך לקחת על עצמו משחקים, ממשיך לתת הצגות יחיד, רק שהקבוצה לא זזה, ותקועה אי שם על סף כניסה לפלייאוף. זו לא מנהיגות, יודע ג'קסון, יודע גם שאקיל, זו אגואיסטיות לשמה. זה ניפוח מתמיד של האגו עם משאבה, שקיבל גיבוי מהרגע הראשון מראשי הלייקרס שהתרפסו בפניו ומהצוות המקצועי שתיכנן בשבילו אפילו תרגילים של הליכה לשירותים.
ג'קסון יודע מהי מנהיגות כי היתה לו כזו עם מייקל ג'ורדן בשיקאגו. ג'ורדן אמנם רדה בחבריו לקבוצה בחדר ההלבשה, אבל הדרישות שלו מהם היו פשוטות בהרבה: תעשו את מה שאתם יודעים על המגרש. הוא, בתמורה, שלח להם איזה אסיסט לסל אליפות מדי פעם. לג'ורדן, אגב, גם היה את פיפן לידו. יחד הם היו אחד הצמדים המושלמים בהיסטוריה. בראיינט איבד את החצי השני שלו, וכרגע, כשהאגו שלו תופס את כל המקום בחדר ההלבשה, קשה להאמין ששחקן גדול אחר ינסה להיכנס לשם.
מנהיג אופטימלי צריך להחדיר בחבריו אמונה ביכולתם, נותן את הביטחון העצמי, ואז, כשצריך, אומר להם: תביאו לי את הכדור וזוזו הצידה קיבינימט. בראיינט כנראה לא ניחן בתכונות הללו, פרט, אתם יודעים, לקטע של תביאו לי את הכדור וכו'. ג'ורדן הוא לא יהיה. אם יהיה לו מזל, הוא ייזכר בסוף הקריירה כשחקן כדורסל מצוין עם שלוש אליפויות. אם הוא ימשיך בדרך הנוכחית, הוא ייזכר כמקרה הבולט ביותר בהיסטוריה של שחקן גדול, ואיש ממש קטן. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בוגר אקדמיית העכברים של מנחם לס, עיתון "שולמן" המהפכני של תיכון אילון בחולון, ושלוש שנים בדסק הספורט של גל"צ. איש דסק ה-NBA של "מעריב". אספן כרטיסיות, ריבאונדר טוב יחסית לגובהו, שאקיל מעולם לא קלע עליו סל
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
