 |
יצא לי לראות את אוהדי בני יהודה מתפרעים, את הקומץ של בית"ר זורק בלוקים, אבל מראות כמו אתמול בקרית-אליעזר אני לא זוכר גם מהימים הכי שחורים. זו היתה אלימות חסרת מעצורים, פרימיטיבית, ואם היו הרוגים, לא הייתי נשאר פעור פה. סכנין, שבשבילי היתה אי של דו קיום בלב הג'ונגל המקומי, חשפה צד אפל וחצתה קווים אדומים. סליחה, אני עם חיות מתעסק רק כשהן בכלוב. זה היה מפחיד בעוצמתו מהרגע הראשון. ממש לפני המשחק, חבורת שוטרים עצרה שני אוהדים והורידה אותם מהיציע לדשא. קורה. יש מאות מעצרים כאלו במהלך עונה, שבדרך כלל, מסתיימים בבכי בזינזאנה ובאזהרה בעל פה. השניים, לא רק שהשתוללו תחת ידם של אנשי החוק, אחד גם הצליח לתת בעיטת מספרת בראשו של שוטר שהמשיך להתאפק, בכל זאת יש מצלמות טלוויזיה מסביב. חשבנו שעבר, נגמר. קצת מנוחה לעיניים שבאו ליהנות ממשחק. סכנין עלתה ליתרון ואז באה הפועל ועשתה מהפך. ביציע ליד, מהומת אלוהים. שוטרים קיבלו מכות מאגרופים שלופים. שדרנית הקווים של "שבת של כדורגל" ספגה כסא בראש, ואם הסדרן שליד לא היה מפגין אינסטינקטים בריאים של שוער מצטיין, לכו תדעו היא אולי היתה מאבדת עין. אין ספק, היא אשמה. למי יש ראש לכדורגל במצב שכזה. תאמינו או לא, אבל באותו רגע בא לי ללכת. רק שהאקשן לא הפסיק לשניה. מאחורי הקוון הופיע פתאום אוהד. מה הוא עושה שם. סדרן קפץ עליו והוריד אותו לדשא. משחק ליגת על בישראל שנת 2005. חשבנו שראינו הכל. עובדה שלא. הסדרן שעשה את עבודתו חזר לעמוד ליד הגדר וספג ערימת קללות ויריקות. עשרות אוהדים הודיעו לו שמפה הוא לא ייצא חי. כן, גם הוא אשם. אסף קינן הוסיף שש דקות ושרק לסיום אחרי ארבע. צודק. ביום שכזה, בא רק לגמור, ללכת ולחשוב, "מה אני עושה בענף הקורס". בסכנין בכו על הקיפוח. שוב פעם ניגנו על "אנחנו הערבים המסכנים". רק שאני לא אשכח את מבטי האש של המתפרעים שרצו דם, ואת חברי ההנהלה שהתרוצצו ממדורה למדורה במטרה לכבות את ההתקפה האלימה. זהו יום עצוב לכדורגל. דגל שחור מעל סכנין. ההתאחדות לא צריכה לעבור על האירועים האלו לסדר היום. איצ'ה מנחם היה וראה, והוא גם צריך לתת בראש.
|
 |
 |
 |
 |
|
|