 |
/images/archive/gallery/105/157.jpg מיכל אהרוני
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| בחברה הישראלית, שמזלזלת בידע ובהשכלה, יזם נדל"ן או ברוקר שהתעשרו הופכים לדמויות מופת, אבל למי שהתעשרו בזכות הידע, המחקר והפיתוח מגיע יותר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סבתא שלי ז"ל תמיד נהגה לומר ש"בשביל תעודה לא צריך מזוודה". כשמישהו במשפחה התרשל בלימודיו וחלם "לעשות כסף", היתה סבתא שלי מזכירה לו שיהודים תמיד זקוקים להשכלה, שאותה יוכלו להעביר ממקום למקום במקרה של גירוש או רדיפה. ללימודים ולהשכלה נודעה חשיבות הן בשל העובדה שהם הקנו לאדם מעמד, והן מפני שהידע היה כוח. מי שרצה לנצח את הגויים חייב היה לדעת יותר מהם.
אבל תפיסת היהדות את ההשכלה כמקור של כוח נמוגה ביום שהתחלנו לדבר כסף. לא ברור מתי בדיוק התחלנו לשקוע אל תוך חדוות הבורות, מתי הפכנו למדינה שבה מה שלא יודעים מוחקים. מתי היה הרגע הזה שבו התחלנו לזלזל בהשכלה ובתרבות. מתי נכנסה אל תוך חיינו המילה תחמנות על שלל הטיותיה והחליפה את המילים
השקעה, למידה וידע.
הזלזול במשכילים ובהשכלה בא לידי ביטוי בחיי היומיום. מאבקה של לימור לבנת באקדמיה, העובדה שבחינות הבגרות נעשות קלות יותר משנה לשנה והרצון האובססיבי לבטל סימני ניקוד, הם רק חלק מהדוגמאות. כשיזם ישראלי רוכש נדל"ן במזרח-אירופה אנחנו סוגדים לו, הוא הופך לדמות מופת. כשברוקר צעיר משחק בבורסה ומרוויח מיליונים הוא נכנס מייד לרשימת עשרת הרווקים המבוקשים.
והנה מסתבר שאפשר לעשות כסף גם מידע והשכלה. על-פי הפרסומים, מכון ויצמן, המוסד האקדמי הישראלי הבולט ביותר, מקבל תמלוגים של מיליארד שקל על פיתוחים מדעיים. המדענים שאחראים לפיתוחים קיבלו כ-400 מיליון שקל. האנשים שלמדו, חקרו ופיתחו והפכו למיליונרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הם פשוט למדו
|
|
|
 |
|
|
|
הם לא שיחקו בבורסה בכסף וירטואלי. הם לא קנו נכסי מדינה בכלום כסף והפכו למיליונרים על גב הציבור. הם לא קיבלו מידע מוקדם על מכרזים. הם לא שיחדו אף אחד, והם, אפילו, לא שימשו כמתווכים בעסקאות נדל"ן. הם, פשוט, רכשו ידע והשכלה. והיום, בגיל מבוגר, הם קוצרים גם את הפירות המדעיים וגם את הפירות הכלכליים.
מגיע להם. מי שמסוגל לפתח תרופה לטרשת נפוצה או טכנולוגיה לקידוד ולהצפנת שידורים לווייניים, הוא גיבור גדול יותר ממי שמסוגל לקבל משכורת של עשרים אלף דולר בחודש כדי לגלוש באינטרנט. מי שיש לו הכישורים להציל חיי אדם ולהקל על סבלם של חולים צריך להרוויח. מי שממנף את השכלתו ואת הידע שברשותו שווה פי אלף ממי שרכש לו קשרים באמצאות חנופה לשלטון, וממי שחבריו סידרו לו להיות עשיר והוא עזר להם להיות.
פרופסור מישל רוול, ראש צוות המחקר במעבדה שבמכון ויצמן, הוא גיבור התרבות החדש-ישן שלנו. הוא וחבריו מזכירים לנו שידע הוא, באמת, כוח. הוא וחבריו למדו וחקרו, לא לשם התעשרות אלא לשם המחקר עצמו, כדי לשפר את איכות חייהם של בני האדם והנה, בסופו של דבר, ההשקעה השתלמה להם גם מבחינה כלכלית. האנשים הללו עושים למען אנשים, והעשייה הזאת עזרה להם לעשות למען ביתם - וזה בסדר גמור.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בוגרת תואר שני בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת "מידלסקס" בלונדון. מורה למשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. בין מחזותיה - "אבנים", "חברות" (תיאטרון בית לסין), "סבון" (פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא), Tender Eyes (תיאטרון Union בלונדון) ו "חברות". בתקופת ממשלת ברק כיהנה כיועצת תקשורת לשרת הקליטה והיתה חברה מצוות המשא ומתן בקמפ-דיוויד | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
