 |
/images/archive/gallery/134/269.jpg ענת מטר.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| אתמול התנגד צה"ל לקיצור עונשם
של חמשת סרבני המצפון. ענת
מטר, אמו של אחד מהם, מנסה להבין |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני כמעט שנתיים סירב בני, חגי מטר, להתגייס לצבא ההגנה לישראל. בינואר השנה הוא הורשע, יחד עם ארבעה מחבריו, בסירוב פקודה, ונדון לשנת מאסר בפועל. אתמול הובאו החמישה בפני הוועדה שאמורה לפסוק בעניין קיצור עונשם, כמקובל לגבי כל אסיר שהתנהגותו טובה. נציג הפרקליטות הצבאית התנגד לקיצור שליש מעונשם של החמישה.
לפני פחות משבוע פורסם, בקול ענות חלושה, הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח בישראל. מכיוון שהכיסוי העיתונאי שניתן לו היה דל, אני מבקשת לצטט כאן כמה שורות מתוך הסעיף העוסק בזכויות האדם בשטחים הכבושים: "היקף הפגיעות בזכויות האדם בשטחים הכבושים וחומרתן הגיעו בשנה החולפת לשיא חסר תקדים. פעולות צה"ל ברפיח, במהלך חודש מאי 2004, לוו בהפרות בוטות של זכויות התושבים. חיילים ירו ללא הבחנה, מנעו פינוי פצועים, והרגו עשרות בני אדם, חלקם חמושים, אך רבים מהם ילדים, נשים וגברים חפים מפשע. עשרות בתים נהרסו בשם הצורך הצבאי להרחיב ציר תנועה, ומאות בני אדם נושלו ממשכנות העוני שלהם ואיבדו את הרכוש שהיה בהם. החלטת הממשלה לבנות את 'גדר ההפרדה' בתוך שטח הגדה המערבית התעלמה מהחוק הבינלאומי ומזכויות האדם".
פרק
מיוחד בדו"ח מוקדש למדיניות צה"ל שלפיה לא נפתחת חקירה במקרים רבים של הריגת אזרחים פלסטינים. האגודה מתריעה מפני מה שנראה "כגיבוי שבשתיקה להריגת חפים מפשע", ומזכירה את עתירתה (ביחד עם ארגון בצלם) לבג"צ, "בדרישה שהפצ"ר ישנה את מדיניותו ויורה לפתוח בחקירת מצ"ח בכל מקרה שחיילי צה"ל הרגו אזרחים פלסטינים, שלא לקחו חלק בלחימה". אולם, כך לשון הדו"ח, "עד למועד כתיבת שורות אלו לא חל שינוי בגישת הפרקליטות הצבאית".
על הנתונים המאלפים בעניין היחס הלא-סביר-בעליל בין מספר התלונות על התנהגות חיילי צה"ל לבין מספר כתבי-האישום שהוגשו, שלא לדבר על מספר ההרשעות, אאלץ לדלג כאן. אציין רק כי על-פי נתוני "בצלם", נהרגו מירי כוחות הביטחון הישראליים בארבע השנים האחרונות 2617 פלסטינים, מתוכם 143 ילדים בגילאי 12 עד 14, ועוד 100 ילדים מתחת לגיל 12. רק במקרה אחד הוטל עונש מאסר בגין גרימת מוות – מיד אחזור אל המקרה הזה. והנה, עוד לא יבשה הדיו על דו"ח האגודה, וצה"ל הרג שוב שני ילדים. איהאב שטאת בן התשע, למשל, הלך לקנות גלידה ונורה, במרחק עשרים מטר מביתו. גרסת צה"ל – החיילים ירו ירי הרתעתי באוויר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"סירובי לשרת הוא בלתי נמנע"
|
|
|
 |
|
|
|
זה הצבא שאליו סירב חגי להתגייס. צבא שכך נראים הדו"חות שנכתבים עליו; ששגרת יומו כרוכה בהריגת אזרחים, הרס בתים, עקירת מטעים, חיסול תשתיות, הטלת הגבלות חמורות על תנועה ופגיעה אנושה באפשרות הפלסטינים ללמוד, לקבל טיפול רפואי, לעבוד, לשמור על קשרי משפחה.
חגי סירב להתגייס לצבא שלא רואה לנכון אפילו לחקור את מקרי ההריגה של מאות הזאטוטים הפלסטינים שנורו למוות על-ידי כוחותיו; לצבא שמעניש קצין שהרג נער בן 16, שעמד בשקט על מרפסת ביתו בזמן עוצר, בחודשיים מאסר בפועל וארבעה חודשי עבודות שירות. סרן צבי קורצקי ירה למוות במוחמד עלי זייד באוקטובר 2002. במאי 2004, לאחר שנה וחצי של שירות, הוא הורשע ב"גרימת מוות ברשלנות". זאת לאחר שכבר הורשע בעבר בעוון ירי בלתי חוקי, עליו נידון לעשרה ימי מחבוש.
ממש באותו החודש שבו הרג קורצקי את זייד, באוקטובר 2002, כתב חגי את המלים האלה, רגע לפני שנאסר לראשונה על סירובו להתגייס: "קול המצפון והלקחים שהאנושות הייתה אמורה להפיק מאין-ספור מקרים דומים בהיסטוריה מחייבים אותי לסרב להתגייס לצבא הישראלי – המכונה בשקריות 'צבא הגנה'. סירובי לשרת בצבא הוא בלתי-נמנע... מול רוע מוחלט כמו זה שקיים כאן כיום, אין דרך פעולה אחרת".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
