 |
 |
|
|
|
|
|
|
| מוסד ההסגרה הוא הכלי היחיד
שיכול לעצור עבריינים
מהתחמקות מהמדינה
שבה הם ביצעו עבירה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עו"ד יאיר גולן
הליך ההסגרה הוא המוסד המשפטי המהווה את הבסיס להעברת אדם מידי המדינה שבשטחה הוא נמצא למדינה אחרת, לפי בקשתה של אותה מדינה, לצורך אכיפת הדין על האדם בשל עבירה פלילית.
הצורך בהסגרה, שמקובל בכל העולם, נובע מהעובדה היסודית שאף מדינה לא מוסמכת לפעול מחוץ לתחומיה הטריטוריאליים, ולכן ההסגרה היא המכשיר היחיד המקובל "לשים יד" על עבריין לכאורה שלא נמצא בתחומי המדינה שמעוניינת להעמידו לדין. בכך ניתן למנוע התחמקות של עבריינים על ידי הימלטות מהמדינה שבה ביצעו עבירה.
בישראל כל הליך ההסגרה נשלט על ידי חוק ההסגרה, שחוקק במקור ב-1954 אך מאז עבר תיקונים שונים. הליך ההסגרה נפתח פורמלית עם הגשת הבקשה לישראל ממדינה שיש עמה "יחסי הסגרה",
כלומר שבינה לבין ישראל קיימת אמנה בנושא. לבקשה יש לצרף חומר ראיות מטעם המדינה המבקשת שמצביע על אשמה לכאורה של המבוקש.
הליך ההסגרה עצמו מורכב משני הליכים למעשה: הראשון, החלטה של בית משפט בישראל על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה כי פלוני הוא בר-הסגרה. בשלב השני צריך להיות צו של שר המשפטים להסגיר את אותו פלוני למדינה האחרת. לכאורה יש לשר המשפטים שיקול דעת שלא להסגיר גם לאחר החלטת בית המשפט, אך למעשה ההליך הזה הוא בעיקרו פורמלי ואין להניח שבמקרים רבים שר המשפטים יתערב.
בפעם האחרונה שביקש שר המשפטים להפעיל את הסמכות המוקנית לו בחוק פסל בית המשפט את ההחלטה וקבע כי צריכים להתקיים תנאים "כבדי משקל" להפעיל את הסמכות הזו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סף ראיות נמוך
|
|
|
 |
|
|
|
ההליך המרכזי בעניין ההסגרה מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם נדרש בית משפט ישראלי להכריז על פלוני שהוא בר-הסגרה. לפני ההכרזה כזו יש כמה וכמה תנאים מקדימים - ובראשם אמנה בין המדינה המבקשת לישראל (בין ארה"ב לישראל קיימת אמנה, ועד היום כבר הוסגרו ישראלים לא מעטים לארה"ב בעבירות שונות).
בעבר ישראל לא הסגירה אזרחים ישראלים, אך כיום, לאחר שינויים בפסיקה ובחקיקה, החוק מאפשר להסגיר ישראלים גם אם "מרכז חייהם" בישראל.
בית המשפט צריך להשתכנע כי העבירה שבגינה מבקשים הסגרה היא עבירה שקיימת בספר החוקים הישראלי ושעונשה לפחות שנת מאסר. כלומר בית המשפט יסרב להסגיר אם מדובר בעבירה קלה או בעבירה שאינה נחשבת לכזו בישראל.
מבחינת הראיות, כדי שבית המשפט יאפשר הסגרה הוא צריך "להשתכנע" שיש בסיס באישום או מבחן המכונה "האחיזה לאישום". כלומר, תנאי זה קובע שיש צורך ברמת ראיות שהיא פחותה מהרף הנדרש בהכרעה רגילה במשפט פלילי, ולכן עצם ההסגרה אינה אומרת שהוכחה אשמתו של אותו אדם, כי מספיק ברף נמוך יחסית של ראיות שדי בו כדי להסביר קיום משפט בארץ המבקשת. לפיכך, ההסגרה אינה סוף פסוק, שכן קיימת אפשרות שהמבוקש יצליח להוכיח את חפותו בהליך הפלילי במדינה שביקשה את הסגרתו.
בדיון לצורך החלטה בעניין הסגרה חייב היועץ המשפטי להציג מסמכים שישקפו את התשתית הראייתית נגד המבוקש. בנוסף, מופיעה בחוק שורה ארוכה של סייגים להסגרה. כך, למשל, צריך לבדוק שלא רודפים את המבוקש, שאין בבקשה אלמנט של אפליה, שלא מדובר בעבירה מדינית, שההסגרה לא בפוגעת בתקנת הציבור הישראלית (טובת הציבור). אך כל אלה - על פניו - אינם רלוונטיים למקרה של רוזנשטיין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קיימת זכות ערעור
|
|
|
|
|
|
|
מאחר שמדובר באזרח ובתושב ישראלי, הרי שהמדינה המבקשת מתחייבת להעבירו חזרה לישראל לצורך ריצוי עונש המאסר אם אכן יורשע. הדבר נעשה בכפוף להסכמתו של המוסגר והסכמת שתי המדינות הנוגעות לעניין.
לאחר ההליך של ההסגרה בבית משפט מחוזי קיימת זכות ערעור לשני הצדדים לבית המשפט העליון ואז מסתיים חלקה של ישראל בהליך.
מרגע שהוגשה בקשת הסגרה בית המשפט יכול להורות על מעצרו של המבוקש. בית משפט השלום יכול לעצור את המבוקש ל-20 יום, עוד לפני הגשת הבקשה הפורמלית, ובסך הכול ניתן להחזיק אדם כזה במעצר 60 יום כאשר יש בסיס להניח שתוגש בקשה.
לאחר שמוגשת הבקשה בישראל, הליכי המעצר הופכים יותר דומים להליך מעצר רגיל ובית המשפט המחוזי יכול להורות על מעצר של המבוקש עד תום הליך ההסגרה, וזאת בתנאי שיש ראיות המצדיקות זאת וגם חשש מהימלטות.
עו"ד יאיר גולן הוא מומחה למשפט פלילי וניהל מספר לא מבוטל של תיקי הסגרה | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
