 |
בזמן שמשבים קלילים של אופטימיות החלו לנשב מעל פני השטח, נשלמה חפירת המנהרה עמוק מתחת לאדמת רפיח. אמנם, בנייתה החלה חודשים לפני מותו של ערפאת, אך סיומה, בקול פיצוץ עז, הוא איתות ברור ליורשו.
אם לרגע היה נדמה שאבו-מאזן מצליח להשתלט על הסבך הפלשתיני, לפחות עד לבחירות הקרבות, הגיע הפיגוע אמש והזכיר עד כמה שברירית היא האשליה. גורמים פלשתינים אמרו אתמול שאי אפשר להתמודד עם החמאס בכוח. ישראל ניסתה ונכשלה, הם אומרים. זוהי הגישה של אבו-מאזן, שהצהיר כי הוא לא מתכוון להתעמת עם החמאס אלא להגיע איתם להבנות.
החמאס, מצדו, ממשיך לשלוח מסרים כפולים: מצד אחד הוא מקיים שיחות עם הרשות הפלשתינית, שמנסה להשיג הפסקת אש, ומצד שני הוא ממשיך את הפעילות הצבאית.
כלפי חוץ, ההנהגה הפלשתינית המתגבשת תתקשה לגנות את פעולה. כל עוד צה"ל פועל בעזה, הפלשתינים רואים באזור שטח הריגה לגיטימי. אך פנימה, בחדרי חדרים, קיים כעס רב על המשחק הכפול של החמאס. "ודאי שאבו מאזן מתרגז כשהוא שומע על דברים כאלה", אומר גורם בטחוני פלשתיני, "אבל אין מה לעשות. ההבנות שאליהן הגענו עם החמאס דיברו רק על פיגועים בתוך שטח ישראל".
כדי לשמור על מסגרת הלגיטימציה בתוך הרחוב הפלשתיני, בחר החמאס - ולא במקרה - לבצע את הפעולה בשיתוף עם ניצי הפת"ח. בחמאס אוהבים את הקרדיט, אבל אתמול הם ויתרו על תהילה בלעדית ומיהרו להבליט את חלקם של אנשי הפת"ח. עכשיו, אם מישהו מהרשות הפלסטינית רוצה לבוא אליהם בטענות, שיתמודד קודם עם אלו שאמורים להיות בצד שלו. בפועל, הדמיון היחיד של האנשים האלה לאבו-מאזן היא תעודת החבר בפת"ח. מבחינה אידיאולוגית, הם קרובים לחמאס הרבה יותר. "האנשים האלה חושבים רק בצורה צבאית. כשהם יכולים לפעול הם פועלים", אומר גורם פלשתיני.
זהו האיתות השני שאבו-מאזן מקבל מגורמי הפת"ח בעזה. הראשון היה ימים ספורים לאחר מותו של ערפאת, שעה שנורו יריות לעברם של אבו מאזן ודחלאן. גם הפעם מנסים מוקדי הכוח בתוך הרצועה לאותת שיכולת ההשפעה שלהם אינה מסתכמת בקלפי, בינואר הקרוב. האנשים האלה יכולים להפוך את אבו-מאזן למה שישראל עשתה מערפאת: מנהיג לא רלוונטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
