 |
/images/archive/gallery/145/292.jpg גיא מעיין
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| גיא מעיין חושב שבקבלת תוכנית ההתנתקות הוכיח הליכוד נאמנות לא רק למצביעיו, אלא גם למשנתו. שרון גם לא הסתיר את רצונו בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל, ובדיוק לשם כך נבחר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ברומן "חמדת," מספרת טוני מוריסון על שפחה אפרו-אמריקנית, ששבה להתעמת עם המציאות האכזרית 17 שנים לאחר שנמלטה ממנה. פרק זמן דומה נדרש למרכז הפוליטי הישראלי להפנים כי אין מנוס מהכרעה קשה, אם ברצוננו למתן את הסכסוך עם הפלשתינים.
ב17- השנים שחלפו מהאינתיפאדה הראשונה ועד אישור תוכנית ההתנתקות, התפכח רוב הציבור היהודי מחלום א"י השלמה. חזון רומנטי זה היה אולי נכון עד שנות ה,80- אך משעה שהפלשתינים הפגינו בתקיפות את רצונם במסגרת לאומית-טריטוריאלית משלהם, נפל הפור. לפיכך, ההחלטה להתנתק מרצועת עזה ומצפון השומרון אינה רק ביטוי לחובה של מפלגת שלטון להתמודד עם המציאות; זהו צעד, שאלמלא ננקט היה הליכוד מועל בכל מה שהוא אמור לייצג כמפלגת מרכז שמרנית במשטר דמוקרטי.
התמיכה הגורפת בהתנתקות מהווה פועל יוצא לתהליכים המתחוללים בחברה הישראלית, ובראשם התגבשותו של מרכז פוליטי חזק. לראשונה מאז טירוף המערכות של ,1973 נוצרה הסכמה לאומית רחבה בנוגע למרחב הטריטוריאלי
של מדינת הלאום הישראלית: גבולות 1967 בתוספת גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ובשומרון. למעשה, זו פשרה בין שתי השקפות הקיצון המשיחיות, מימין ומשמאל, שכשלו בזו אחר זו - הן בניסיונות לגבש סביבן קונצנזוס, והן במבחן המעשה.
סקרי דעת הקהל, המוכיחים תמיכה נחרצת בהתנתקות, מראים דבר נוסף: בסיס כוחו של המרכז הפוליטי אינו מן השוליים הגיאו-פוליטיים, אלא מלב לבה של המדינה - הבורגנות. 57 שנים לאחר הקמת המדינה מצליחה סוף סוף הבורגנות להפנים אלטרנטיבה לרוח החלוציות הישנה והטובה. אך בשעה שקיימת מדינת לאום חזקה, פורחת ומשגשגת, קצה הבורגנות בחיים התובעים ממנה לממן (בכספיה ובדמיה) רכישה סיטונית של דונמים ועיזים. מחירם של ערכי העבר, טובים ונכונים לשעתם, התברר כיקר מדי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אתוס בורגני אמיתי
|
|
|
 |
|
|
|
למעשה, הליכוד הוא המפלגה היחידה בעלת אתוס בורגני, שייצגה בשנותיה הטובות את האלטרנטיבה לחלוציות המפא"יניקית; וז'בוטינסקי ואנשי הצה"ר דחו בזמנם את התפיסה החלוצית-סוציאליסטית. המפלגה הליברלית זצ"ל היתה הסוכן הראשי של הנרטיב הבורגני. ראשי ממשלות בעבר מטעם הליכוד (בגין, שמיר ונתניהו) באו מרקע בורגני, אפילו זעיר-בורגני. גם התמיכה במפלגת השלטון באה בעיקר מן הערים הבינוניות והקטנות. הייצוג הבורגני הוא כה מרכזי ברוח הליכוד, עד כי רה"מ הנוכחי, איש ההתיישבות העובדת, קיבל על עצמו להיות מבטאו העיקרי.
בקבלת תוכנית ההתנתקות הוכיח הליכוד נאמנות לא רק למצביעיו, אלא גם למשנתו ה(ניאו) שמרנית. אין מדובר רק בהקטנת ההוצאות הממשלתיות, בהפחתת מיסים, או בהגברת האפקטיביות של השלטון המרכזי. אפילו לא בתפקיד הממשלה כבורר ומפשר בין כוחות משנה פוליטיים, ולא כמייצג אחד מהם, גם אם הוא איכותי וחלוצי כמתיישבי יש"ע. הכוונה בעיקר לעקרון הetat d'raison- ולזכותם של עמים לקיים מדינת לאום. אדמונד ברק הבריטי, מאבות המחשבה השמרנית, תמך בזכותם של האמריקנים למדינה מתוקף אי-יכולתה של בריטניה להעניק להם ייצוג פרלמנטרי מצד אחד, ולהמשיך בגביית מיסיהם מצד שני. כך גם מתייחס ראש המפלגה השמרנית הישראלית לפלשתינים: לא ניתן להעניק להם אזרחות ישראלית בלי לפגוע באופיה של המדינה, ולא ניתן להכביד עליהם את העול המוסרי, הפוליטי והכלכלי. הפתרון מצוי במדינה משלהם.
בדיוק לשם כך נבחר אריאל שרון. הוא לא הסתיר את רצונו בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. במערכת הבחירות האחרונות הוא הדגיש את הצורך ב"ויתורים כואבים." רק אנכרוניסט מקצועני יכול לטעון כי שרון מחויב למדינה פלשתינית בעבר הירדן המזרחי, או שהכאב טמון בפירוק מאחז בלתי חוקי או שני קרוואנים. רק דמגוג מקצועי יוכל להגביל את סמכויות הרשות המבצעת לתחום המושב של מצע מפלגתי. כפי שמנחם בגין המנוח התנתק מסיני, דמוקרטית ולגיטימית לא פחות היא ההתנתקות הנוכחית, למורת רוחם של השוליים הצעקניים. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דוקטורנט בחוג ללימודי האיסלאם והמזה"ת. מבקר תרבות, פרסם מאמרים ב"מעריב", "הארץ", "קשת החדשה" ו"הליקון". עורך מדעי לרב-המכר של ברנרד לואיס "מה השתבש" (דביר). ערך את הקובץ "אחרת" (כרמל) יחד עם אהרן אמיר ואמיר אור. פעיל בסדנאות המחקר של מכון ון-ליר. נשוי ואב לשלושה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
