 |
/images/archive/gallery/127/862.jpg אילוסטרציה.
 |
|
|
|
|
|
|
| אליעזר (גייזי) צפריר על אבו-זייד ואבו-נור. על גבעות שיח' אבריק וחרתיה, הם היו ממניחי היסוד למערכות הביטחון של ישראל. לנוכח שכתוב המפעל הציוני וביזויו, צריך לזכור את אלה שבזכותם אנחנו כאן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בקדחת האירועים המתחוללים בינותינו, נגרע מקום של כבוד לזכרו של גיורא זייד, שנפטר ביום פטירתו של אפרים קישון, וגם לזכרו של עודד ינאי, שנפטר כשבועיים קודם לכן. שניים מדור הנפילים של הביטחון בראשית המדינה והמדינה שבדרך.
גיורא זייד, בעצמו אגדה, נולד ב 1914 לאגדה אחרת, אלכסנדר זייד, מראשוני "השומר." כשאביו נרצח ב1938- (אנדרטת הרוכב על הסוס הצופה אל העמק מגבעת זייד,( החליף אותו גיורא, וגם קנה את עולמו אצל הבדווים, ואת הערצתם ונאמנותם, כשמחל על תחושות נקם ומנהגי המקום, ובא להתפייס עם חמולת טבאש, שממנה בא רוצח אביו. בהמשך פעל בש"י (שירות ידיעות) והיה בין בוני תיקי הכפרים והמודיעין הבסיסי לקראת מלחמת העצמאות.
בעבודת השומר והש"י היה לו שותף, עודד ינאי, גם הוא מומחה גדול בהכרת השטח והאוכלוסייה. עודד נולד ב 1917 בטבריה וגדל בנהלל.
במלחמת העצמאות היו השניים שותפים לאירוע מכריע ומכונן ביחסי הדרוזים והיהודים. בקרב הגדול על רמת-יוחנן, יצר גיורא קשר עם מפקדים בגדוד הדרוזי של קאוקג'י, והביאם לפגישה, שבה השתתפו גם עודד ואחיו אמנון. הם סיכמו עם הדרוזים כי מי שירצה יעבור לצדנו, וכל השאר יחזרו ללבנון, ולא יילחמו עוד נגדנו. משה דיין הלך עם ההסכם למטכ"ל, אבל בלחץ המאורעות לא המתינו לאישור, וגיורא ואמנון ביחד עם ראש הש"י הערבי ג'וש פלמון, נפגשו עם מפקד הגדוד הדרוזי שכיב ווהאב, בביתו של צאלח ח'ניפס (לימים חבר כנסת) בשפרעם, והניעו אותו לבצע את ההסכם. בקרב שהתחולל אח"כ על עכו, הם עמדו בהסכם, למרות קריאותיו של קאוקג'י. בין עשרות העוברים לצדנו היה אסמעין קבלאן, עוד אגדה עם המשך שירות שלו ושל בניו לטובת ביטחון המדינה. זה היה צעד מכונן בדרך לשילוב המלא של העדה בצה"ל, להקמת יחידת המיעוטים, שגם בה היה לגיורא חלק, לגיוס חובה, ועד לאלופים, לניצבים ולבכירים אחרים, המפארים את מערך הביטחון בימינו.
גיורא, אבו-זייד בפי רבים, ועודד, אבו-נור, היו ראשוני רכזי השטח וחונכים לדורות הבאים בשב"כ. היו שנים שעודד התערה כל כך בין הבדווים בנגב, עד שהיה מקובל כשופט וכעושה סולחות, מהמדאפה (בית אורחים) שפתח בבאר-שבע.
גיורא המשיך עוד שנים להרביץ תורה ומורשת לקבוצות נוער שעלו אליו לבית זייד. העברית שלו, כמו לימודיו הסדירים, היתה בסיסית למדי, עם שגיאות כתיב, אך ללא כל שגיאה בתפיסת החיים והערכים.
אישים כמו זייד, ינאי ואחרים הופכים בשנים האחרונות למרמס בכתביהם של היסטוריונים הבאים להשמיץ את המפעל הציוני. היום יש עלייה לקברו של זייד. כדאי להזכיר בזכות מי אנחנו חיים היום, לנוכח תעשיית השכתוב של ההיסטוריה הציונית.
הכותב היה בכיר בשב"כ ובמוסד, ויועץ רוה"מ לענייני ערבים
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
