 |
/images/archive/gallery/135/230.jpg צבי מזאל
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| צבי מזאל חושש שהחוק למינויים פוליטיים בשירות המדינה יגרום למדינה נזק בלתי הפיך |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הבדל נוסף ובולט לעין בין האיסלאם לבין המערב היה בתחום הפוליטי, ועוד יותר בתחום המנהל. כבר במאה ה-18 מתארים שגרירים (של האימפריה העותומנית) בברלין ובוינה ולימים בפריס ובלונדון – בפליאה ולפעמים בהערצה – את תיפקודה היעיל של אדמיניסטרציה ביורוקרטית, שבה מינוי וקידום הן תולדת מעלותיו וכישוריו של נושא המשרה יותר מאשר חסות ומתן טובות הנאה. הם ממליצים לאמץ שיטה דומה". סוף ציטוט.
בהקשר הדיון המתקיים בעניין החוק למינויים פוליטיים, הקטע הזה נראה מאד רלוונטי. הוא לקוח מספרו של המזרחן ברנרד לואיס "מה השתבש", הבוחן את תהליך פתיחתה של האימפריה העותומנית לרעיונות והשפעות המערב, החל מן המאה ה-18. בישראל של המאה ה-21, נראה שהפוליטיקאים שלנו מתעלמים ממה שהאדמיניסטרציה העותומנית הידועה לשמצה התחילה להבין כבר לפני כ-250 שנה.
יש לומר באופן המפורש ביותר: הצעת החוק למינויים פוליטיים של "משרות אמון", שהגישו כמה חברי כנסת מן הליכוד והנתמכת על ידי ח"כים ממפלגות אחרות, אינה
אלא עיגון השחיתות בחוק.
שרות המדינה, או "סיוויל סרוויס", הוא הכלי המנהלי המרכזי של הממשל לשליטה וניהול המדינה. מהר מאד הבינו המחוקקים במדינות רבות, וכפי שראינו לעיל, אפילו לפני מאות שנים, שאין לקשור את הכלי לגחמותיהם של פוליטיקאים, חלקם מושחתים וחלקם מתחלפים לעיתים מזומנות. שרות המדינה נועד להיות מסגרת קבועה, מעבר לחילופי ממשלות, המושתת על גיוס צוותים מקצועיים ברמה גבוהה ללא שיוך פוליטי במטרה לשמור על תקינות המנהל מול האזרח והבטחת יישומם של תוכניות ארוכות טווח לפיתוחה של המדינה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המנכ"לים כעוזרי השר
|
|
|
 |
|
|
|
כמובן שהיו וישנם ניסיונות של פוליטיקאים לשבור את השיטה ולמנות אומרי-הן כדי לקדם את עצמם ואת חבריהם, אך בכל הארצות המתועשות חוקי ההצטרפות לשרות המדינה ברורים ומונעים הידרדרות לנפוטיזם ולשחיתות שבאה בעקבותיו. בישראל הוחלט כבר לפני מספר שנים שמשרת מנכ"ל משרד ממשלתי היא מינוי פוליטי של השר החדש. בכך נפגע שרות המדינה, שכן המנכ"ל אמור להיות הסמכות המקצועית העליונה המבוססת על ניסיון ומצוינות. במצב הנוכחי, מנכ"לים רבים מתמנים ומתחלפים לעיתים קרובות ובמקום סמכות מקצועית הם משמשים בעיקר כעוזרי השר. הסדרה הידועה "יס מיניסטר" הציגה את הבעיה - אומנם בצורה מוגזמת - אך הבהירה שהשרים הנתונים ללחצים פוליטיים או שאינם מבינים מאומה בנושא שעליו הופקדו חייבים להישען על מינהל ציבורי תקין חזק ועצמאי כדי שיוכלו למלא את תפקידם בהתאם לצורכי המדינה.
הצעת החוק לפוליטיזציה של המשרות החשובות ביותר במדינת ישראל, החל מן המנכ"ל ועד לדרגים הבינוניים של שרות המדינה המכונים "משרות אמון", תהווה מכה אנושה לשרות הציבורי. היא תגביר את השחיתות ותאריך את העיכוב שכבר קיים בעיבוד ויישום תוכניות פיתוח גדולות שבלעדיהן מדינת ישראל תאט עוד יותר את קצב צמיחתה. לשרי ישראל אין צורך במשרות אמון שיאוישו על ידי קרובי משפחה, חברים ומומלצי מרכז המפלגה. עליהם ללמוד להתמודד עם מינהל חזק ומוכשר שימשיך בעבודתו גם לאחר שהם יסיימו את תקופת כהונתם הקצרה, כממונים זמניים על משרד ממשלתי.
בנוסף, אין להשוות את ישראל חסרת המסורת הפוליטית והמנהלית לארצות אחרות. בייחוד לא לארצות הברית, שם פועל הממסד על איזון והבנה בין הרשות המבצעת (הבית הלבן והשרים הממונים על ידי הנשיא) לבין הרשות המחוקקת על שני בתיה.
סכנה גדולה מרחפת מעלינו – סכנה של העברת סמכות המינויים לשרות הציבורי למרכזי המפלגות, שאין צורך לחזור להצביע על הנזקים שכבר גרמו למדינת ישראל. יש לקוות שממשלת ישראל תאזין לקולות השפויים הבוקעים מהתקשורת ומארגוני החברה האזרחית, תתעשת ברגע האחרון ותדחה את הצעת החוק האמורה לבוא לדיון בישיבתה הקרובה היום.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת פריז, פרש לא מכבר ממשרד החוץ. כיהן בין השאר כשגריר ישראל ברומניה בזמן המהפכה, כסמנכ"ל המשרד לעניני אפריקה וכשגריר בקהיר מ-96 ועד ל-2001. התפרסם דווקא בתפקידו האחרון בשוודיה בפרשת "המיצג" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
