 |
 |
|
|
|
|
|
|
| איזי לייבלר סבור כי בזמן שראש הממשלה נפגש עם הנשיא בוש לדיון מכריע, בישראל לא יודע מה מדיניותו לטווח ארוך |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כאשר ראש הממשלה אריאל שרון נפגש עם הנשיא ג'ורג' בוש בחוותו בקרופורד שבטקסס, הוא משאיר מאחוריו עם מתוח ומפולג קשות, שעדיין שרוי באפלה לגבי כוונותיו האמיתיות לתקופה שלאחר ההתנתקות.
למרות התמיכה הציבורית הרחבה, ממשלתו של שרון עדיין מעורערת למדי ועלולה בהחלט להתפרק לפני תום השנה. ובכל זאת, ראש הממשלה ממשיך להתייחס לחבריו בקבינט כאל ילדים קטנים, מסרב להיוועץ בהם באשר ליוזמות חדשות ומונע מהם אפשרות לפתח תובנות לגבי כוונותיו הסופיות.
נחישותו של ראש הממשלה להימנע מדיון ציבורי בסוגיות קשות, כגון סוגיית הגבולות והשארת גושי התנחלויות, עלולה להביא לתוצאות הרות אסון. היא עלולה אפילו לסלול את הדרך למאמץ בינלאומי מתואם לכפות עלינו חזרה לאותם גבולות שאינם בני הגנה, 'גבולות אושוויץ' של 1967. אם יקרה הדבר, שרון ושריו יואשמו, ובצדק, בכך
שכשלו בניצול חלון ההזדמנויות חסר התקדים שנפתח אצל האמריקנים.
מכתבו של בוש לשרון מיום 14 באפריל 2004, שבו התייחס לצורך לקחת בחשבון "מרכזי אוכלוסייה ישראלים גדולים" היה פריצת דרך בעלת חשיבות אדירה. אולם שרון רמז, בצורה מטעה, כי הממשל האמריקני התחייב בפועל לתמוך בזכותה של ישראל לספח את גושי ההתנחלויות העיקריים.
במקום לנצל את ההצהרה לטובת שיקולים פוליטיים פנימיים, ראש הממשלה צריך היה ליזום מערכה להשגת אשרור רשמי של הממשל והקונגרס להשקפות שהביע בוש. יתרה מזו, חובה היה לעשות זאת בד בבד עם בקשה לדחייה אמריקנית חד-משמעית של זכות השיבה הערבית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להפוך הצהרות להתחייבויות
|
|
|
 |
|
|
|
את היקף המבוכה, ממחישות התגובות הקשות לאותה הכרזה שלא במועדה מצד ישראל על הרחבת הבנייה במעלה אדומים. למרות הערפול הרגיל המאפיין התבטאויות דיפלומטיות, השגריר האמריקני, דניאל קרצר, ושרת החוץ, קונדוליסה רייס, שבו וציינו את אופיו הבלתי-מחייב של מכתב הנשיא בנוגע להשארת גושי התנחלויות. אם זו העמדה האמריקנית כיום, אל מול הנסיגה החד-צדדית של שרון, למה נוכל לצפות מממשלים אמריקנים עתידיים?
לפיכך, שרון חייב להודות כי התמיכה האמריקנית בסיפוח גושי התנחלויות אינה מובטחת כלל ועיקר. עליו להודיע לממשל כי אלא אם יהפכו הצהרותיו המעורפלות של בוש להתחייבויות מפורשות, הוא עצמו יעמוד בפני תסיסה פנימית נוראה.
הזמן הולך ואוזל, ולכן חובה ליישב עניין זה במהלך מסעו של שרון לטקסס. חיוני כי שרון יעשה במסעו הקרב מעל ומעבר כדי לשכנע את ידידינו האמריקנים שההתנתקות מפלגת באופן חמור את החברה בישראל, וכי ידחק בממשל לאפשר לו להקל במידת מה על מתח זה בדרך של מתן אשרור רשמי להשקפות שכבר הובעו במכתבו של בוש.
הדעת נותנת, כי כדי שיצליח שרון בהשגת תמיכה אמריקנית, חובה עליו להפסיק להוליך שולל גם את אזרחיו שלו. הוא לא יכול עוד להמשיך ולהסתמך על הסיסמה הבלויה מרוב שימוש 'תסמכו עליי'. הגיע הזמן שידווח לעם ויחשוף בפנינו את כוונותיו. דיון פומבי עשוי בהחלט להיות כואב, אבל עליו להתקיים במוקדם, ולא במאוחר – בעיקר כיוון שכבר קיים קונסנזוס רחב באשר לקווים האדומים שאותם לא נהיה מוכנים לחצות.
מאז אסון אוסלו, ובמיוחד מאז ספטמבר 2000, עת החלה המתקפה הפלשתינית הנוכחית, עברו הישראלים טראומה עזה ביותר, אבל השכל הישר שלנו רב בהרבה מזה שמייחסים לנו מנהיגינו. אנו נתמוך באותם 'ויתורים כואבים' כדי להשיג שלום אמיתי, אבל אנו ראויים ליחס של כבוד וזכאים לשמוע את האמת. נכון לעכשיו, רובנו אחוזי ספקות באשר לכוונותיו של שרון ורבים מסרבים לתת אמון כלשהו בדברים היוצאים מפיו.
כבר מזמן הגיע הזמן לפתיחות ולשקיפות. אנו ניצבים בנקודת מפנה מכריעה בהיסטוריה שלנו ואין לאלצנו לקרוא את מחשבותיו של שרון.
מר שרון, דבר אתנו!
איזי לייבלר הוא יו"ר הוועדה ליחסי ישראל והתפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ובעבר שימש יו"ר הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
