 |
/images/archive/gallery/294/400.jpg אריה שומר
 |
|
|
|
|
|
|
| אריה שומר מנסה לסכם את שנות עבודה לצד עזר ויצמן.
"הוא היה חסיד של הקשר הבלתי אמצעי עם האזרחים" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מעל הכול עזר ויצמן היה "מנטש" - איש של אנשים. עזר אהב את הבית ואת קיסריה והוא זכה שנפטר בבית, בפסח, אחרי שהספיק לחגוג את ליל הסדר בקרב בני משפחתו.
עזר היה איש מיוחד במינו, מאותם הנפילים של מדינת ישראל. נסעתי היום לנחם את משפחתו בקיסריה ונזכרתי בתקופה שעברנו ביחד: ליוויתי אותו מ-1983 כשהקים את מפלגת יחד. מי שהכיר בינינו הוא מפקד חיל האוויר לשעבר, מוטי הוד ז"ל. הוא הביא אותי אל ויצמן שסגר אותי בחדר ואמר לי: "אתה לא זז מכאן, מעכשיו אתה איתי". אמרתי לו "אני כרגע השתחררתי", אבל את עזר זה לא עניין וככה נשארתי איתו.
עליתי איתו לירושלים לכנסת, בתחילה כעוזר ואחר כך כסמנכ"ל במשרד ראש הממשלה כשהיה שר ללא תיק, כמנכ"ל משרד המדע כשהיה שר המדע ובתפקידו האחרון בשירות הציבורי ליוויתי אותו כמנכ"ל בית הנשיא. גם אחרי שעזב את בית הנשיא נשארנו בקשר קרוב וחם. תחסר לי מאוד
הידידות, האהבה והחיבה שרכש לי. הוא היה לי כאב במלוא מובן המילה.
בבית הנשיא עברנו יחדיו תקופות טובות יותר וטובות פחות. ויצמן היה נשיא שהגיע לכל פינה בארץ. אין מי שלא זוכר כיצד ביקרנו אצל המשפחות השכולות בישראל. אני זוכר במיוחד את התקופה שאחרי אסון המסוקים שבה הוא הורה לארגן לו ביקורים אצל כל 73 המשפחות והתעקש שכל הביקורים ייערכו במהלך השבעה.
עזר גם ביקר את הפצועים. אני חושב שאין בית חולים שלא היינו בו - מנהריה וצפת ועד "יוספטל" באילת. אני זוכר גם את הביקורים שעשינו בקריית שמונה בתקופת ההפצצות כשעזר הגיע לשבת עם התושבים במקלטים. בכל פעם הוא היה אומר: "קדימה לדרך, אנחנו צריכים להיות שם עם האזרחים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"קח אותו לירוחם"
|
|
|
 |
|
|
|
עזר היה חסיד של הקשר הבלתי אמצעי עם האזרחים. אני זוכר כיצד הוא כלל לא פחד להיכנס לאום אל-פחם אחרי מהומות אוקטובר 2000. הוא אמר לי: "אני רוצה להיות שם כדי להבין מה הם באמת רוצים". בזכות הגישה הבלתי אמצעית שלו הוא היה מקובל מאוד על בני כל המגזרים.
כשהיינו בבית הנשיא הוא היה מבקש שניתן לו את מספרי הטלפון של אנשים ששלחו אליו מכתבים ובקשות לעזרה והיה מתקשר אליהם באופן אישי. בן-אדם היה פתאום מקבל טלפון מנשיא המדינה. עזר היה אומר לו: "שלום, אתה כתבת לי מכתב לפני יומיים" והיו אנשים שחשבו ש"עובדים עליהם" וממש לא האמינו.
היה לו "שיגעון" מיוחד דווקא לאזורי הפריפריה ולעיירות הפיתוח. כשהייתה מגיעה פתיחת שנת הלימודים הוא היה אומר לי: "בוא נבקר באופקים". הייתי שואל: "למה לא ירושלים?" והוא היה משיב בנחרצות: "ירושלים תחכה לנו".
הפריפריה נשארה במרכז עולמו גם כשהגיעו אורחים רמי מעלה. פעם כשהגיע לביקור נשיא גרמניה הרצוג, עזר ביקש: "תיקח אותו לירוחם". אמרתי לו: "עזר, העיתונאים מתפלאים, הם שואלים למה דווקא ירוחם?" והוא ענה: "דווקא בגלל זה ניקח אותו לירוחם".
כשנבחר בפעם השנייה הוא אמר לי שהוא חושב ששבע שנים לנשיא זה מספיק, אבל הוא מעולם לא תיאר לעצמו שהוא ייאלץ לסיים את תפקידו בטרם עת. עברנו במהלך חשיפת הפרשה תקופה לא פשוטה, אבל אחרי שהכול הסתיים הוא אמר: "קרה מה שקרה ועכשיו נצא לדרך חדשה".
אמרו על עזר שהוא "שולף" והוא היה מודע לתכונה הזאת שלו. "אומרים עלי שאני שולף, אבל במערב הפרוע מי ששולף ראשון מנצח", הוא תמיד אמר. יחד עם זאת, הוא גם ידע להודות כשטעה או "נכשל" בלשונו.
כשהוא נכנס לתפקידו הוא אמר לי "אני ארים את המדינה הזאת לגבהים הגדולים ביותר". הוא וראומה אכן הביאו למדינה ולעם ישראל כבוד אדיר.
אריה שומר כיהן כמנכ''ל בית הנשיא בתקופת כהונתו של ויצמן כנשיא המדינה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
