 |
 |
|
|
|
|
|
|
| מיטל יסעור והילי הקטנה מבינות שמילואים זה חשוב, אבל רוצות את אבא זיו קצת יותר בבית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו אצל דיאנה וצ'ארלס, גם אנחנו היינו שלושה בנישואים האלו: אני, אתה ועדי. אחר כך עדי השתחררה והגיע אלירן. עכשיו אלירן השתחרר והגיעה קצינת השלישות סיגל. זאת שמזמינה אותך ל-50 או 60 ימי מילואים בשנה, ופעם אחת אפילו ל-90 יום.
את מכתבי האהבה הירוקים שהיא שולחת אליך אני הראשונה שפותחת. זה נשמע אולי מאד סוער, אבל בפועל אני מסתערת על הצוים רק כדי שאוכל לסמן מהר ביומן מתי אתה בתרגיל, או באימון, בתעסוקה או באישור תוכניות. כדי לתכנן את לוח הזמנים שלי בעבודה או להזעיק סבתא תורנית לעזרה.
יום כיפור אחד עזבת את הכל וטסת ליחידה, קצת לפני כניסת החג, בהקפצת פתע. חורף אחר בילית ברמאללה והתקשרת מרוצה: "מה שאת שומעת ברדיו זה אנחנו עשינו". ב"חומת מגן" הטרפת אותי מדאגה כשסרבת לספר איפה בדיוק אתה מסתובב, ואני ניסיתי ללקט רמזים עמומים שסיפקת לי בטלפון ("הזמנו פיצה מאלפי מנשה").
כשהתחתנו, קיבלתי כנדוניה גם את החברים מהמילואים. יאיר, גיא, זיו, ירון וגלעד. משוגעים כמוך שעושים עשרות ימי מילואים בשנה ועוד מתחשק להם אחר כך להיפגש בשבת עם המשפחות.
לפני שהילי נולדה, כשעוד לא ידענו מתי בדיוק יתרחש התאריך החגיגי, דבר אחד כבר היה ברור: כשתהיה הפעוטה בת 3 שבועות בערך, אתה יוצא למילואים. וכך, הנסיעה הראשונה שלנו כמשפחה אל מחוץ לעיר, היתה לבית הורי, שם מצאנו שתינו מקלט.
במילואים האחרונים שלך, הילדה כבר ידעה לעמוד על שלה ולומר את מה שאמא שלה רוצה, אבל מתביישת: "אבא, בוא הביתה". כשתגדל קצת, בטח תלבש את החולצה שהבאת לה עם סמל היחידה והכתובת הפטריוטית: "אבא שלי הכי הכי במילואים".
אני קוראת בשקיקה את הידיעות שמתפרסמות מדי פעם על קיצור שירות המילואים והגבלת גיל המילואים ויודעת, שמה שלא יקרה, בטח תמשיך לעשות מילואים גם בגיל 50, כמו חלק מהחברים שלך ליחידה. גם הדיבורים על קיצור המילואים ל-28 יום בשנה לא ממש מעודדים אותי. יש סיכוי שמי שמוכן לעשות הרבה יותר מ-50 ימי מילואים בשנה יתפשר על פחות?
אני לא משוכנעת כמוך ש"מילואים זו הציונות של שנות האלפיים". ואני לא ממש יודעת אם באמת "המילואים הם חוט השדרה של בטחוננו", כמו שאתה חושב. בעיקר, אני חייבת למלא את חלקי ולקטר בכל פעם שיש ישיבה בצבא ואתה מודיע שתחזור ממש מאוחר. אבל בכל זאת, כשמישהו מספר בגאווה איך הוא מתחמק משירות - ואני שומעת לא מעט סיפורים כאלה - קופץ לי הפיוז.
השבוע, ביום רביעי, אני לא אהיה שם איתך, בבית הנשיא (לא יכלו לשלוח לנו הזמנה זוגית?) אבל אני אהיה מאד גאה. בך, בחברים וביחידה שלך שמקבלת תעודת הצטיינות. ומה אחר כך? עולם כמנהגו. אתה שוב תלך בסוף יולי לשלושה שבועות של מילואים ואני אמשיך לרטון, שאתה לא נמצא.
מיטל עורכת חדשות ב-NRG מעריב. לשעבר כתבת גלי צה"ל, חדשות HOT ורדיו דרום בבאר-שבע. כיום מתגוררת במושב בשפלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
