 |
 |
|
|
|
|
|
|
| שום מערכת יחסים זוגית לא תגאל אותנו מהריק הקיומי. נדב בנתור מציע להכניס לזוגיות גם אמונה באלוהים. על מערכות יחסים, כנות ואמונה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"העולם הוא פצע פתוח", כתב המשורר מאיר אריאל והתייחס לשבר הקיים בחייו של כל בן אנוש.
ומהו השבר? השבר הוא הפגיעות הכה גדולה שלנו. עובדת היותנו חשופים לכאב, למוות, לצער ולחוסר השליטה בגורל שלנו.
השבר הוא גם כאב עמוק שאנחנו נושאים עימנו עקב חוויות כואבות מהילדות, כמו נטישה, בדידות, פחד, אכזבה, בגידה ושאר תחושות של חוסר אונים שחווינו ואנחנו נשארים חשופים אליהן גם בבגרותנו.
 |
| הרהורים על דייטים |
|
דייטים רחוקים מלהיות מפגש אמיתי בין שני אנשים. נדב בנתור מציע לציבור המחפשים והמחפשות את הדייט לייט, נוסחה שתגאל אותם מחוסר האמונה שבמפגש |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ובתוך כל זאת, ואף על פי כן, אנחנו חיים ומנסים לבחור בחיים.
ואולי כל המורים הרוחניים שאומרים לנו כל הזמן לא "להזדהות", אומרים בעצם: אל תתייחס לשבר. אל תיתן את תשומת הלב ל"אני" שלך - שמכיל בתוכו את השבר הגדול. אל תגיב לשבר שבך, מפני שתגובה מתוך השבר תהיה מעוותת.
בגלל השבר, שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, אנחנו מכאיבים לעצמנו ולאחרים. הכאב שלנו משתקף סביבנו כל הזמן, החל מחוסר תשומת לב לאנשים שסביבנו ועד חוסר סבלנות, גסות רוח ואלימות. ואולי לכן העולם הוא כה שביר - כי כל כך קל לפעול בחוסר מודעות, לפעול מתוך השבר והכאב. אנחנו כל כך מהירים להיפגע, שאנחנו חייבים להגן על עצמנו ולהקשות את ליבנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האדם שמעבר לשבר
|
|
|
 |
|
|
|
פאולוס, הלוא הוא שאול התרסי, מייסדה הגדול של הנצרות והמנסח של עיקריה, מנסה להפוך את הפרספקטיבה ומצביע על היופי שבפגיעות הזו של האדם, היופי שבחוסר השלמות והשבר שבו. במקום לגנות את השבר בנו ובאחרים, יש לשים לב ליופי, הוא אומר, לשבירות הנוגעת ללב, ולראות את האדם שמעבר לשבר. במקום להיות במלחמה עם השבר עלינו לקבל אותו כחלק מהחיים ומהמהות האנושית שלנו. רק אז אפשר להיות אמיתי עם עצמנו ועם סביבתנו ולהיות, כדברי הטאו: "מראה המשקפת אמת ללא רבב" - לא את האמת על אחרים אלא את האמת שלנו, מתוך כנות וקבלה של כל מה שבתוכנו. כך אפשר להישאר חשופים, פגיעים ומחוברים לעצמנו גם כאשר אנחנו חווים כאב, ריקנות או חוסר משמעות.
ממצב זה נכון יותר להיכנס למערכות יחסים, מפני שאיננו מחפשים באחר או ביחסים ישועה שתגאל אותנו מהבדידות, הכאב והריקנות. איננו מתכוונים ליצור איזושהי מערכת הסכמים שלכאורה תגן עלינו מהסכנה להיפגע, להינטש ולהרגיש כאב. אלא להפך - אנחנו יודעים שהאחר תמיד יכול לפגוע בנו ולבטח גם יפגע בנו. אנחנו יודעים שנרגיש כאב במהלך חיינו, והלב שלנו, קרוב לוודאי, יישבר. אך כעת איננו מנסים לברוח מצער העולם ולהסתתר בתוך עצמנו או בתוך הזוגיות שלנו. רק במצב כזה אנחנו חיים באמת. רק כך נשמר המפגש הישיר שלנו עם החיים.
הפילוסוף
היהודי-צרפתי עמנואל לוינס נהג להזהיר מפני מערכות היחסים ה"מערביות", אלו המתקיימות בלי המסגרת של היהדות, ללא שום נקודת התייחסות, מתוך רצון שמערכת היחסים כשלעצמה, תמלא את החיים במשמעות, בתוכן ובאהבה.
בחיי הזוגיות יש דו משמעות מובנית; מצד אחד קיים היופי שבאינטימיות, ב"יחד" ובמחויבות אך מצד שני האהבה הזוגית תמיד מכילה גם את היפוכה: את השנאה, הדחייה והכעס.
כאשר אנחנו מסתגרים בתוך הזוגיות שלנו, שבעי רצון מעצמנו ומוכנים לנוח על זרי הדפנה, נוצרת תלות, הגוררת מניפולציות, עונשים וכעסים. במהרה הופך בן הזוג לאובייקט האמור למלא עבורנו צרכים וחסכים מיניים ונפשיים. האין זה אירוני, שכמה שלא תהיה שבע רצון מעצמך, "מצליח" ו"מוצלח", תישאר חשוף לרגעים הכל כך כואבים של ריחוק וזרות בינך ובין בת זוגך?
אז מה עושים? אם מתייחסים למערכת יחסים כאל דבר שיגאל אותנו, אנחנו פועלים למעשה מתוך השבר וממשיכים ליצור אותו מחדש. לעומת זאת אם מסכימים להיות בתוך מערכת היחסים, אך לא מוותרים על כנות, עם עצמנו וזו עם זה, ועל החיפוש אחר המפגש הישיר עם החיים, ניתן להשתמש במערכת יחסים כמסגרת בה אנו מרשים לעצמנו להישאר פגיעים וחשופים גם כלפי בן הזוג וגם כלפי העולם שבחוץ. לא לכסות על השבר - זו אולי הדרך היחידה להתחיל לרפא אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היו אתם הנשואים, כאילו אינכם נשואים
|
|
|
|
|
|
|
פאולוס כותב באחת מאיגרותיו: "מעתה היו אתם הנשואים, כאילו אינכם נשואים". (קורינתיים, א, ז). פאולוס אינו מציע איזשהו ריחוק "בודהיסטי" מהחיים וחוסר הזדהות עם תשוקות ומנעמי העולם, שכביכול יגרמו לנו להתעלות מעבר לשבר. להפך. היו נשואים, הוא אומר. תחיו את החיים עד תומם, במעורבות מלאה: תצחקו, תבכו, תיהנו וגם תסבלו. רק זיכרו מה חשוב יותר.
אז מה חשוב יותר?
לדעתם של פאולוס ולוינס יש צורך להעניק משמעות למשהו נוסף, מעבר למערכות יחסים: שניהם מדברים על אמונה. אמונה באל, אך כזו שאינה נשארת בגדר אמירה אלא באה לידי ביטוי בחיים: אמונה בחיים, אמונה בבני אדם ואמונה שלמה בקיומו של האל.
האל דורש מאיתנו "לא פחות מהכל", כך אומרים לנו המורים הרוחניים, ומבקשים מאיתנו לעשות את עצמנו כלי לרצונו. האין זה מה שמנסות להשיג המצוות הרבות ביהדות? לדרוש ממך "לא פחות מהכל"?
לתת את המשמעות העליונה לעבודת האל.
ומה פירוש להאמין באל? לתת "לא פחות מהכול"?
הפירוש איננו שאנחנו סומכים עליו שהכל יהיה בסדר ויסתדר לפי רצוננו כדי שנוכל להמשיך בחיינו, שבעי רצון וחזקים. האמונה צריכה להיות מוחלטת. לא האשליה שמשהו חיצוני - סיפוק תשוקה כלשהי, או מצב חיים מסוים, יתנו משמעות, אלא הידיעה כי מעבר לכל אלו לחיינו יש משמעות.
"לא פחות מהכל", זה האתגר האמיתי שעומד לפנינו בדרך לבגרות רוחנית, כזו שתאפשר לנו לקבל את מה שאנחנו זקוקים לו באמת ולתת את מה שאנחנו יכולים. הנאמנות לאל תמלא את חיינו ואת מערכות היחסים שלנו במשמעות ותוכן עמוקים יותר.
האמונה שלנו חייבת להשתקף חזרה לתוך חיי היום יום. היא משתקפת בכך שאנחנו מפסיקים להגיב לשבר: לתשוקות שלנו, ל"אני" שכל כך רוצה להרגיש טוב. כמובן שזה לא קל. האשליה היא כה חזקה, האמונה שלנו ברגשות וברצונות שלנו היא כה מוחלטת שקשה לראות מעבר לה אופק אחר של אמונה.
דרושים רצון ומוכנות כדי למלא את חיינו באמונה. אנו נדרשים לקבל על עצמנו מחויבות לצדק, לטוב ולנכון, ומחויבות להגביל את עצמנו: להימנע מאותם הרגלים שמשאירים אותנו ריקים ומבודדים.
רק המחויבות האמיתית יכולה לשאת בחובה את הפרס האמיתי. והפרס אינו חייב להיות הרגשה טובה.
הבנה של המהות שלנו: זה הפרס. וכדברי הטאו: "ואז תוכל לשרת באמת".
רק אז נוכל למלא את תפקידנו בעולם, בענווה ובאהבה, ולא להיות כה תלויים ברצון שלנו לדאוג לעצמנו ולהרגיש טוב.
אולי כך אנחנו מרפאים את העולם?
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה לתנועה, תלמידה של רות זיו אייל, וסופר | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
