 |
 |
|
|
|
|
|
|
| גולת הכותרת של חיינו היא למצוא את עצמנו האמיתי מבין כל הזהויות המפתות אותנו, ולהיות באיזון עם שאר הברואים. פרשת כי תבוא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר הינו בפרשת "כי תצא" והשבוע בפרשת "כי תבוא" (לקריאה). התנודה הזו שבין לצאת ולבוא כבר נרמזה בעבר בשמותיהן של פרשות, "וייצא" ו"בוא". זוהי התנודה הבסיסית של האנרגיה בין הפנימי לחיצוני, המקבילים לפי ספר הזוהר לעליון ותחתון; וכך מפרשים המקובלים את הפסוק "והחיות רצוא ושוב" מחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, כשהחיות (מנוקד בשורוק) היא אנרגיית החיים.
 |
| אשתו של יצר הרע |
|
למה הגבר חושק באשה בערב ושונא אותה בבוקר. פרשת כי תצא |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
איננו מצויים עוד ברמת המודעות שבה יש אל חיצוני, עליון ומרוחק שאנו מצייתים לחוקיו מתוך פחד. החוק הוא מה שאתה חוקק על לוח ליבך. הקשר בין האדם לאל, הפנימי לחיצוני, אינו של ניגוד או גמול ועונש, אלא של שותפות, המתבטאת גם בפרשה שלנו באמצעות הפועל "להאמיר": אנו האמרנו את ה' להיות לנו לאלוהים והוא האמיר אותנו להיות לו עם סגולה. יש כאן בחירה של שני הצדדים, הסכם אנרגטי שהשורש א.מ.ר מרמז על אופיו: התרוממות והעלאה מלשון אמיר, כוונה והצהרה מלשון אמירה ומאמרות. כאשר איננו ממלאים את חלקנו בהסכם, יתהפך השורש עלינו למארה, מחלה או לארם מלשון "ארמי אובד אבי" – שני מקרים אלו מופיעים גם כן בפרשה בחלק של תוצאות הלוואי של הפרת הברית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דבר אל העצים והאבנים
|
|
|
 |
|
|
|
הברית עם החיות האלוהית, האנרגיה של היקום, היא הברית היחידה שיש וכל התקשרות עם כוח אחר מסיטה מהדרך, גם כשנדמה שהיא מאותתת להארה. זה מקום מאד עדין שחלק נכבד מדרכי הניו אייג' נופלות בו. לא כל מה שנוצץ הוא זהב. כל העבודות הזרות נזכרות בפרשה זו כ"עצים ואבנים". אולי הכוונה לתליית האמונה בתמציות צמחים וקריסטלים, אבל אולי זו פשוט מטפורה לדרגות חיות נמוכות יותר של אנרגיה, דרגות שאנחנו מאמינים שיתווכו לנו כוחות מסוימים שהפסקנו להרגיש בתוכנו.
ההסכם לקחת על עצמנו חוקים שיגדירו ויגדרו אותנו בתחומי הזרימה האנרגטית הגבוהה ביותר המתאימה לנו של האנרגיה האלוהית שלנו, הוא בסופו של דבר לטובתנו, על מנת שנצליח להחזיק בארץ הזו, בגוף הזה, בסוג הקיום הזה; לפרות ולשגשג בו, שנזרע ונקצור ונראה פירות. חצי מהתנ"ך מדבר על חקלאות וזה לא רק בגלל שהייתה אז בעולם חברה אגרארית אלא גם כמטפורה לכל מרחב ההגשמה שלנו, כל סוגי הפירות שאנו יוצרים. החוקים הללו קיימים "למען תשכילו את כל אשר תעשון"
– אלו המילים שחותמות את הפרשה – אפשר לעשות הרבה דברים באוטומט של ההישרדות. אבל כדי להיות בדרגות שמעבר לכך, צריך תשומת לב, תרגול, חיבור.
בפרשה נפרשות בפנינו שווה בשווה שתי דרכים: דרך הברכה ודרך הקללה. אם נישאר בהסכם עם האנרגיה האלוהית, החיים יתרחשו כמו קסם: "מטר ארצך בעיתו" מסמל את הסנכרון של הרצון שלנו עם זרימת היקום לשם ההגשמה שלנו. אתם מכירים את הימים האלה שבהם אתם חושבים על מישהו ופוגשים אותו, מבקשים משהו והוא פשוט קורה? על "הברכה באסמיך" אומר רש"י שאסם זה מלשון סמוי והברכה שורה עליך גם ברבדים הסמויים, אתה פשוט על הדרך שלך. "וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" מסמל נוכחות והדרת כבוד, אתם מכירים את האנשים האלה שכל כך מחוברים לעצמם שהם לא צריכים לספר על זה לכל העולם, הם נמצאים בחדר ומיד כולם מכבדים אותם, הנוכחות והקסם שלהם מוחצנים על פניהם בעוצמה שקטה? ככה זה כשמחוברים באמת. אבל משום מה, אני מצליחה לזהות הרבה יותר את הדרך השנייה במציאות שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על העיוורון ועל השיגעון
|
|
|
|
|
|
|
דרך הקללה היא בעיני הדרך הקלה. היא כל כך קלה שאנו מכפילים את הלמד הזאת ונופלים, סוטים עימה. זו אינה הקלילות של הקסם ששורה כאשר אנו מחוברים, זו קלות מלשון נקלה, זלזול, העדר מחויבות וכבוד. אנו מוזהרים מפני זה גם בפסוק "ארור מקלה אביו ואימו". זה המקום שבו אנו חושבים ביהירותנו שהמצאנו את אמריקה ואין לנו עבר ועוגן, המקום שבו אנחנו חושבים שהולך לנו בקלות ובמזל, אבל אנחנו מובלים באף על ידי כוחות שמסתירים מאיתנו את המציאות. לפעמים אנו נופלים בזה דווקא מרוב תשוקה לחיבור האלוהי ומחשבה שהוא נגיש ופשוט לנו ללא כל מחויבות או תרגול, אך אין אמונה ללא אימון וממד של עומק לא יכול להיווצר פיזית אלא בין גבולות ברורים.
כשמשה מתאר את המצב שבו נהיה כאשר לא נהיה מחוברים או נהיה מחוברים לכוחות אחרים, אני מזהה את זה מהמציאות שלנו: מארות ומחלות יאכלו אותנו מכל עבר, ניקח אישה ומישהו אחר ישכב עימה ועוד דברים שפשוט קורים בימינו. "יככה ה' בשיגעון ועיוורון ותימהון לבב". ליתר דיוק הוא מתאר מצב שנהיה כעיוורים שמגששים באפלה בשעות הצהריים. ברור לי שהכוונה כאן למצב תודעה של עיוורון. נהיה כל כך לא מודעים שאפילו לא נדע את זה ונחשוב שאנחנו חיים בכיף. אנחנו חושבים שזה נורא מגניב הזמנים האלה שבהם הכול כל כך קיצוני, ריגושים בקצב MTV ומרוב תדהמה כבר נאטם הלב עם ציניות. אנחנו אוהבים להשתגע ואומרים שאף אחד הוא לא באמת נורמאלי. אולי זה באמת המצב שלנו. "שגע" בא מ"שגה" מלשון שגיאה, אבל האלף, המייצגת את האל, אלופו של עולם, אבדה לו, ונכנסה ה"ע" המעמיקה את השגיאה והזרות ומקבעת אותה, מוליכה אותנו לאיבוד בתוך השגיאה.
כבר אמרנו בעבר שהרמוניה היא איזון ולכן בפרשה ובמקומות נוספים מודגש "לא תסור ימין ושמאל" מהחוקים הללו. הדרך להיות באיזון היא להטות לימין במפגש עם כוח מהשמאל ולהטות לשמאל במפגש עם כוח מהימין. לדעת להשתמש ולהיות בשני הצדדים אך לא לפתח היאחזות באחד מהם. השיגעון גורם לנו לאבד את השביל הזה וללכת לאיבוד בקיצוניות. מה שיש לנו היום זה בהחלט עולם כזה, שבו השיגעון והקצוות מוערכים והאיזון נתפס כבינוניות. ואיך נראים חיי האדם בעולם כזה?
"והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר" – האם שמעתם תיאור יותר מדויק מזה של חיי האדם הממוצע? חוסר ודאות תמידי, תחושה של תלות על בלימה והעדר גב, של "אם אין אני לי מי לי" כי לא מאמינים בנוכחות אלוהית, בעזרה ושיתוף פעולה, ולמעשה בקושי מאמינים בעצמנו וביכולות שלנו או בזה שתכלית הקיום היא טוב. פועלים מתוך פחד ולשם הישרדות בעולם משוגע, בשיטת כיבוי שריפות ובחוסר יכולת לחוות את ההווה, פחד לעצור שמא תחוש את עצמך לרגע ותתמוטט מהכאב. בבוקר מחכים שיהיה ערב ובערב מחכים כבר שיהיה מחר וכך הלאה.
התיאור של חיינו בכל אחת מהדרכים הוא פשוט מהופך. אם בדרך הברכה, אויבנו קמים עלינו מאוחדים ונסים על נפשם מפורדים לשבעה כיוונים, בדרך הקללה אנו תוקפים בתחושת אחדות ובטחון ובורחים מפורדים וכואבים בשבעה דרכים. יש קשר בין אחדות לאמת ואותנטיות ואפשר להשתמש בה גם כמד מודעות: בדרך של אמת יש שיתוף פעולה, גם הדברים הפחות נעימים גלויים ומטופלים בהרמוניה, לכל אחד יש דעה אחרת אבל מגלים את הממדים שבהם ניתן לגשר וליצור עם זה. בדרך שרק מתחזה לאמת הכול יראה בהתחלה כפנטזיה מושלמת. זה יהיה הכי טוב, רק טוב, הרע כאילו לא קיים בכלל. השקיפות המושלמת לכאורה תסתיר היטב את הסודות ועם הזמן, הפירוד והכיעור יסדקו את המעטה. יש לשים לב לסוג החיות שאנחנו נוטלים בה חלק כדי לדעת אם אנחנו במקום של החיבור שלנו או לא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למכור את ההתמכרות
|
|
|
|
|
|
|
המצב הגרוע ביותר שאפשר להתדרדר אליו בדרך הזו הוא חזרה למצרים, למקום הצר ביותר בנפש, לראש הכי קטן בקשר לחיים, ליכולות החישה והאינטראקציה הכי מוגבלות. במצרים, מזהיר האל, שנימכר שוב לעבדים ונתקע שם בלא קונה. שימו לב לקשר בין מכירה להתמכרות. התמכרות היא למכור את נפשך לכוח אחר וקניה אותיות ניקיון, לנקות ולטהר את הדבר הזה. לבעש"ט יש פרשנות קצת שונה: הוא אומר ש"התמכרת" שונה מ"נמכרת". זו רק האשליה שלך והאמונה שלך שאתה מכור אבל אין לך באמת קונה, אי אפשר באמת לשלוט בך וברגע שתפסיק להאמין שאתה מכור, לכוח הזה לא תהיה אחיזה בך. הכול בדמיון אבל לא באמת בלב ומודעות תפקח את עיניך. זו גישה מעניינת לטיפול בהתמכרויות.
איסורי העריות שמוזכרים בפרשה אינם מתייחסים בהכרח למשכב פיזי. כבר אמרנו שבעיני המקובלים כל מפגש עם דבר שהופך לחלק מאיתנו ושאנו מזוהים עימו הוא זיווג, משכב. הרבי מאישביץ ב"מיי השילוח" מקביל את סדרת הקללות בפרשה לשבטים ומסביר את משמעותן הסמלית. אביא כאן שתי דוגמאות לסיום: "ארור שוכב עם אשת אביו" קשור לשבט ראובן ואין הכוונה בהכרח שראובן שכב פיזית עם אשת אביו, אלא הקבלה למצב שבו הבן הבכור הופך מאד דומה לאב, מנסה להתנהג כמוהו וממש לוקח עליו את זהותו במקום למצוא את הזהות שלו. זה סוג של סגנון מאד נפוץ לאבד את החיבור ואת הדרך, פשוט לקחת דרך של מישהו אחר.
"ארור השוכב עם כל בהמה" מיוחס לשבט גד שהייתה בו קטנות, "כזרע הגד" ולכן זה סוג של נשמות שהן פחות עצמאיות והמימוש האמיתי שלהן הוא בצוותא, בסיטואציות של שיתוף פעולה, צוות או זוגיות. הנשמות האלה צריכים למצוא את האנשים הנכונים שהחיבור איתם יהיה הרמוני ויביא להם שלמות ולא "לשכב עם כל בהמה" כמטפורה להתחברות עם כל דיכפין, או חיבור לאנשים רבים מדי או עם אנרגיות בלתי מאוזנות ורבות; כי כך הם אינם מועצמים והם הולכים עוד יותר לאיבוד ונעשים חסרי ערך. נראה שהמשימה הגדולה ביותר של חיינו היא פשוט למצוא את עצמנו האמיתי, לברור אותו מבין כל הזהויות המפתות שמציעות לנו את עצמן ולהיות באיזון עם שאר הברואים והבריאה, למען נהיה מבורכים ולא ארורים. חבל שזה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע, פשוט לצאת ולבוא בשערנו.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
