ראשי > ניו אייג' > שחר שילוח
בארכיון האתר
לא זורמת
שחר שילוח יצאה לחפש כיור חד פעמי בפסטיבל כתום. שאנטי, שאקטי ואיציק דֵווה עזרו לה להבין שבעיות ניקוז הן בעצם בעיות במיניות. סיפור שכמעט קרה באמת
27/11/2006
אחת הפנטזיות הפרועות ביותר שלי היא כיור חד פעמי. אני הוגה בפלא בכל פעם שאני ניצבת מול המראה העגום של כיור המטבח לאחר בישול. קליפות של ירקות צוללות אל הקרקעית, שיירי בורגול סותמים את פתחי הניקוז ועלי פטרוזיליה שערקו מהצרור צפים במי מדמנה. לו היה לי כיור חד פעמי (הייתי קונה בסופר בחבילות של 10 + שניים בונוס במבצע) הייתי ממעכת אותו ואת כל מה שיש בו בסופו של יום ומשליכה אל פח האשפה שעומד על שפת המדרכה ומצרפת אותו אל חיתולי הנייר, אריזות המזון, שקיות הפלסטיק והחתולים של שאר דיירי הרחוב. זה הכל, חלום צנוע, תודו.
יש תיונים שמדברים עברית
כשבני השבט מתרחקים מהטריטוריה שלהם ומגיעים אל ארצם של הצנומים והגמישים, דברים מוזרים מתחילים לקרות. למשל תופעת היזרָאֶלי בּלָנקֶט. מסמך אנושי מזעזע קלות
לכתבה המלאה  


בוקר. העיניים נפקחות בקושי והיד מוחה שאריות של מסקרה מתחת לעיניים. על הדשא ספוג הטל שמסביב לאוהל, גברים ארוכי שיער ונשים ארוכות פונג'אבי עושים ברכה אל השמש. אני בפסטיבל כתום. מיהרתי לתחוב את הג'ינס עמוק אל תוך התרמיל, פיזרתי שיער, ענדתי מָאלה ואחזתי בימיני ספר של רובין שארמה. או הטאו של פו. לא חשוב. הדרכון עם החותמות משדה התעופה של דלהי היה איתי לכל מקרה שלא יבוא.

סיירתי בין האוהלים, תרה אחרי שני דברים ולא חשוב מה יבוא קודם: צ'אי שיעיר אותי או עצה שנוגעת לכיור שתרגיע אותי. מתחת לסככה עשויה מלונגים צבעוניים מכרו צ'אי בשבעה שקלים. המחיר הפיח תקוות - תמורת סכום כזה, הרהרתי, בטח אקבל ספל גדול ומהביל, עם חלב אורגני מעזים שעושות מדיטציית אושו. בחור נחמד ומחובר לעצמו חייך ומזג נוזל פושר אל ספלון פלסטיק זעיר. אני לא מעוניינת בטעימה, חייכתי אליו בחזרה, אפשר להתחיל ישר מהדבר האמיתי. אחות-שלי-ג'י, הוא השיב קורן מחיבור, טיהור, אור ואהבה – זה הצ'אי שלנו. יותר מדי זה לא טוב, מפריע לקונדליני. רוצה כדור אנרגיה? רגע, ניסיתי למחות בעדינות, אבל חיוך נוסף שלו סכר את פי - חוץ מזה, הוא הדגיש, ארבעה חבר'ה קוראים סוטרות ליד הסיר מהבוקר ואת המצקת הבאנו מראג'סטאן, ככה שזה בעצם לא כל כך יקר, שווה כל רופי. בלגימה אחת הורקתי את הספלון ובפנים שלא הצליחו להסתיר את האכזבה הקלה המשכתי הלאה.
צילום: אבי הזאב
שנטיפי 2004
גלגול שחזורים או מִחזור גלגולים?
בדרך אל אוהל הפתרונות האורגניים (שם חיפשתי מזור לנושא הכיור) נתחבו לידי כמה פלאיירים, אחד מהם מנייר ממוחזר. מה זה סדנת התחברות אל הילד שבפנים? שאלתי גבר עם קעקוע של אוֹם שניצב במרכז המדשאה. גלגול שחזורים או מִחזור גלגולים? את מוזמנת לבוא, הוא השיב ושטף אותי במבט אבהי. אבל אני לא בהריון, אמרתי, וזה גם קצת רחוק לי במדבר. את לא צריכה להיות בהריון, הוא השיב בהבנה, בתוך כולנו יש ילד קטן, אנחנו פשוט לא יודעים איך לחזור אליו. למה לחזור אחורה? עבדתי די קשה כדי להגיע עד הלום, עשיתי רישיון נהיגה, תיק במס הכנסה, אפילו בצבא הייתי. המבט האבהי לא מש ממני והסביר שהחסימות מסתירות מאיתנו את הילד הקטן והטהור שנמצא עמוק בפנים. אני מרגיש שאת חסומה, הוא הוסיף בעדינות, מאוד חסומה. ואני, באותו הרגע ממש, הרגשתי איך מתכווצות לי הצ'אקרות, הקונדליני נסוג לאחור, וכמו פלוגה שלמה של מג"בניקים, כולל הראל מויאל, מציבה מחסום של בטונדות עמוק עמוק בתוכי, וחוצצת ביני ובין הילדה שהייתי פעם.
תקשיב, אמרתי לאיש הנחמד (קרישנָדֵווה, לשעבר איציק, שנתיים בפונה, יומיים
בדהרמסלה, קרא את הנזיר והפרארי שלו, מזל טלה, אופק גדי), אני לא רוצה לחזור לשם. היו לי משקפיים ופוני מכוער, רציתי להיות בן לפחות כמו האחים שלי ולקח לי המון שנים לגדל ציצי. למה לי לחזור לשם, איציק קרישנדווה? אי אפשר להסביר את זה במילים, הוא אמר ועיניו כבר תרו אחרי תלמידה פוטנציאלית אחרת, זורמת.

בלונדה גמישה פסעה על הדשא ונראתה כמו אחת עם צ'אקרות פתוחות. זה עניין אנרגטי, המשיך האוֹמניק, את צריכה לבוא ולהרגיש. חבל, התנצלתי, אני קצת לחוצה עם כסף עכשיו.

המחסור בכסף הוא בסך הכל השתקפות של התודעה שלך, את מתקמצנת על אהבה. הוא גייס טיפות אחרונות של ריכוז כשהצ'אקרית חלפה לידינו, מותירה אחריה שובל דק של ניחוח פצ'ולי. וחוץ מזה חבל, כי יש לנו עכשיו יופי של מבצעים: כל מי שנרשם לשתי סדנאות מקבל קריאת הילות בחמישים אחוז הנחה.

אתה מבין, התגוננתי, אני צריכה לחסוך, יש לי עניין לא סגור עם כיור. איציקדווה כבר לא היה שם. הוא, ערימת הפלאיירים, האוֹם, האנרגיות והרטט כבר היו לצידה של הצ'אקרית בחצי הדרך אל המדבר.
נטאראז' 2006
זה קשור לאנרגיה המינית שלך
המשכתי לחפש את האוהל האקולוגי. שתי ילדות עירומות שיחקו על הדשא עם כלב שקוראים לו שאנטי, מתחת לעץ ישבה שאקטי, אמא שלהן, והיניקה את אחיהן הבכור. חייכתי אליה וקיבלתי חיוך נעים בחזרה. את אחות של רודרה? לא, מצטערת, אבל יש מצב שבגלגול הבא. אז מאיפה את מוכרת לי? שאלה שאקטי. מסדנת בישול טנטרי בגליל? מקבוצת מודעות עצמית בעירום חלקי לנשים? היית בסוף שבוע של מחול פסיכו-תיקשורי בטבע? קורס הכנת מאנדלות מקינואה? לא נראה. אני לא יכולה להיעדר כל כך הרבה מהבית - החתול שלי זקוק לי.

נפרדתי משאקטי וחלפתי על פני אוהל השלום. סאלם עלינו ועל כל העולם. חבורת תיכוניסטים ישבה בפנים, פיזרה הורמונים לכל עבר והתווכחה האם הראסטה של עידן רייכל היא טבעית או בכאילו. איפה הערבים? תהיתי. בחורה חמודה עם צמות קטנות בשיער הסבירה שהיה, כאילו, צריך להגיע אוטובוס עם חבר'ה מגניבים מאוֹם אל פאחם, אבל בסוף הם לא באו כי זה יצא בדיוק על החג ההוא, נו, איד אל אטרף או משהו כזה. לא נורא, הם בטח בבית אוכלים חומוס שעשוי באהבה או לא עשוי בכלל. רוצה חצי פיתה? לא? למה? זה מקמח מלא, בטעם של צ'אפטי. חבל, את דווקא נראית רוחנית. זה בגלל שאני לא אוהבת להסתפר, הסברתי ונפרדתי מדור העתיד של הסדנאות.

כשהגעתי לאוהל האקולוגי צ'אקרת הכתר שלי כבר נורא כאבה. פרח בן-אור ואור-יה שמש-בן אור ישבו בפנים וקראו זה לזו בלבן של העין. באתי לדבר על הכיור, הודעתי. זה כלול בכרטיס או שמשלמים על זה בנפרד? שאנטי! הם לחשו לעברי בחרדה, עם שאלות כאלה לעולם ייסתמו לך פתחי הניקוז. היד של אור-יה כבר עיסתה בנחישות נקודת שיאצו בין גבות עיניי ופרח הסביר שחיים (במִלרע), זה שפותר דילמות מסוג: "כיור חד פעמי - נוחות ואהבה או זיהום הסביבה", עלה לגליל. נורא קשה לחיים להתחבר במקומות כאלה. יש לכם עצה בשבילי? היד האוהבת של אור-יה כבר קדחה גומה במעלה האף שלי, אבל חששתי להעיר לה, פן ישוגר עוד שאנטי זועם לעברי. מה סותם לך את הצנרת? פרח שאל והדליק מקל קטורת. בעיקר קליפות של בטטה, התוודיתי, אני לא כל כך אוהבת לנקות את הכיור. זה קשור לאנרגיה המינית שלך, הוא ביאר. הקליפות הכתומות של הבטטה מסמלות את הסטגנציה של הצ'אקרה השנייה. נכון שיש לך כאבי מחזור? את חייבת להתאזן. לנסות להדחיק הכל אל תוך כיור חד פעמי או לנסות לכסות את זה בעלים של פטרוזיליה לא יעזור לך. למרקורי יש המון כוח, הוא שולט בצ'אקרת הטבור. אור-יה ואני מנחים סדנאות תקשורת זוגית לפי יסודות גלאקטיים, תבואי. זה יוצא בלילה של ירח מלא. בטח, בטח שאני אבוא. כמה אמרנו שסוטרה?
Scottks1, Flickr
ברנינג מן 2005
שייק קונדליני. זה יעשה לך טוב
זחלתי בחזרה אל האוהל של הצ'אי. דגלי תפילה טיבטיים שנתלו נמוך בין העצים ליטפו את מצחי, ספירלות שהשתלשלו מהענפים הסתבכו בין תלתליי. ביקשתי מהמחייך מהבוקר משהו מתוק. הוא עמד שם ושפך אל תוך מיכל הבלנדר חלב, חתיכות של הארה, אבקת מודעות (בייבוא אישי מהמזרח) והמון סוכר. הוא הגיש לי את המשקה ואמר: עלי, אנחנו קוראים לזה שייק קונדליני. זה יעשה לך טוב, לפחות כמו חודש באשראם. מגניב אחשלי, בטח אתם עושים פה אחלה כסף עם הסטארטפ הזה של שייק-הארה-שניים-סוכר. האמת? הוא אמר ושקע בתוך פוף מכותנה אורגנית, אנחנו לא ממש עושים בוחטות. התחרות פה נורא קשה ובכלל, אני לא בקטע של פסטיבלים. תני לי דיאט קולה, סטייק 200 גרם עם במבה בצד ושירי מימון ברמקול ואני מסודר. וואלה? אז מה אתה עושה פה? שמעתי שהרוחניקיות כוסיות אש, הוא התוודה ונעלם במעמקי הפוף.

בבית רוקנתי את הכיסים מכל מה שאספתי ב"כתום": מגבון לח שחילקו ליד אוהל ההזעה האינדיאני, ערכת צביעת מאנדלות לילדים למקרה שאחליט בכל זאת להתחבר, כרטיסי ביקור של מטפלת בחוכמת חייזרים, מורה לחיבוק עצים, רייקי מאסטר שמתמחה בשיקום החניכיים ושובר הנחה לרכישת מדריך כיס לאבנים אנרגטיות. ניגשתי לכיור הרב-פעמי שלי, ובלי הרבה חשק דליתי מהקרקעית קליפות בטטה כתומות, עלי פטרוזיליה תלושים ושאריות של פסטה. קירצפתי ספל אחד והכנתי לעצמי כוס קפה.
Ferris, Flickr
כיור רב פעמי
  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

שחר שילוח
ארוחת בוקר של אלופים  
יאללה מאסללה  
לבן על לבן  
 
כל הכותבים
  

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
מישהו פה לא היה בהודו?
כן, אני
לא