 |
 |
|
|
|
|
|
|
| שחר שילוח החליטה להיגמל מחלב פרות ופתחה במסע מפרך ומרגש למציאת תחליף הולם בכוס הקפה שלה. המסקנות נוזליות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ברשותכם, אפתח בווידוי: אין ברשותי טלוויזיה, אבל הודות לקריאה סדירה של טורי הרכילות אני יודעת כמה ריבועים יש על בטנו של מייקל לואיס (אותו מספר כמו של רפאל מצבי הנינג'ה), היכן נצפו מר פיק, נערתו וזוג השפתיים העצום שמלווה אותם לכל מקום, אני אפילו עוקבת אחרי בר וליאו.
יש לי עוד וידוי: אני מכורה. שותה בכל יום שתי כוסות של נס קפה. סתם נס קפה פשוט שנלגם מתוך ספל פשוט, מעוטר בדמותו של בארט סימפסון, ומספק לי מנה קבועה של קפאין. אני לא יודעת היכן נאספים פולי הקפה שמגיעים בסופו של דבר אל מחזור הדם שלי. ייתכן שילדים קולומביאנים עצובי עיניים אוספים אותם, שעות של גבי שעות בכל יום, תמורת שכר זעום או בעבור קערת מזון דלה. כל עוד אני לא יודעת, יש לי פטור מפוקפק מטעם עצמי מרגשי אשם.
 |
| האיש שהזיז את הגבינה שלי |
ד''ר אריה אבני טוען שחלב מביא למחלות וש''בריחת סידן'' היא המצאה שיווקית
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
לעומת זאת, אני יודעת מהיכן מגיע החלב שצובע את המשקה המריר מגוון מהגוני לצבע המוקה המגרה. שנתיים מחיי עבדתי ברפת. היו שם כמאתיים מכונות ייצור שחורות-לבנות שצאצאיהן וחלבן ניטלו מהן בהתאם לצורכי השוק ולאו דווקא בדרכי נועם. לפעמים הן היו מוחות כשוולדותיהן נלקחו מהן עוד לפני שקיבלו ליקוק הגון או הנקה טובה, הן היו פועות בתוגה כשחברותיהן הועמסו על המשאית שהובילה אותן לבית המטבחיים, הצעירות היו מנסות למרוד בפעמים הראשונות שהובלו אל מכון החליבה, אבל בסך הכל איש לא הקשיב להן יותר מדי.
כשאל העובדות הלא מרנינות האלה הצטרפו תיאוריות שלפיהן החלב אינו יפה לבריאות, החלטתי להפסיק לצרוך את החומר הלבן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תהליך גמילה
|
|
|
 |
|
|
|
ממש כמו פיט דוהרטי (אמרתי שאני קוראת מדורי רכילות!) גם אני מסרבת להיגמל לבד ולכן, על תקן של קייט מוס, הצטרף אליי סקינר. סקינר אמנם מעט יותר מלא מהגברת מוס, אבל לא פחות יפה ובעל כישרון דומה לחולל שערוריות, רק שאיש לא מסקר את שערוריות חתולי השכונה, וחבל שכך.
בימים שלפני הגמילה לסקינר ולי היה טקס קבוע שהתקיים בכל יום כשחזרתי מהעבודה: הוא היה מקבל לחם מפורר בתוך חלב פושר ואני הייתי שותה נס קפה ארור עם חלב. במסגרת הגמילה הוא עבר לדיאטה של מזון יבש ומים וגם התחיל לישון בבית. אני לעומת זאת הסרתי את שמי מרשימת מנצלי הפרות. מכיוון שמעולם לא הייתי צרכנית כבדה של מוצרי חלב, כמעט שלא היה מה לפנות מהמקרר. יתרה מזאת – הייתי מעדיפה להיכלא בחדר אשפוז אחד עם דוהרטי, מאשר לאכול משהו מגוחך כמו יוגורט בטעם עוגת גבינה 0% שומן.
התחלתי לבחון את תחליפי החלב שמוצעים בשוק. הכלל שקבעתי לעצמי הוא שעלי לסיים מיכל של ליטר חלב-משהו לפני שאחרוץ עליו דעה. לא תיארתי לי שמדובר במסע מתסכל כל כך.
הראשון היה חלב אורז. היצרנים מכנים אותו משקה אורז, אבל משווקים אותו כחלב וממליצים, למשל, להוסיף אותו לקערת דגני הבוקר. מדובר בתמיסה לבנבנה ועכורה שטעמה וריחה לא מזכירים אורז ובוודאי שלא חלב. זה גם עולה הרבה כסף. כשמזגתי לקפה את הנוזל, שיצרניו מתגאים לספר כי הוא עשוי מאורז אורגני, נדהמתי לגלות שני דברים: קודם כל, צריך להוסיף הרבה מאוד ממנו לספל על מנת לקבל את הגוון הרצוי. שנית, חתיכות לבנות זעירות צפות על פני הנוזל ולא מוסיפות לאטרקטיביות שלו. מכיוון שאני אדם שדבק במשימותיו, במשך ימים ארוכים, לגמתי ערב אחר ערב נס קפה שעלה ממנו ריח מוזר ודמה בעיקר לשלולית בוצית ששק של סיד נשפך לתוכה. סקינר, לעומת זאת, לא התלונן על השינוי בתפריט ואף החל לתפוס תחת על יתר חתולי השכונה.
ה"חלב" הבא שנכנס למקרר שלי היה חלב סויה, מהסוג שנמכר לצדו של החלב הטרי בסופר. כבר מרגע הסרת הפקק, היה ברור שמדובר במוצר שהוספו לו כל החומרים האפשריים
שעשויים לטשטש את טעמו המקורי. יש לו גוון צהבהב, ריח חזק וטעם שמזכיר גלידת וניל זולה שנמסה בשמש. הוא היה זול יותר מתמיסת האורז הדלוחה, אבל גם התקלקל מהר יותר וגרם לתחושה לא נעימה שעובדים עלי. מכיוון שאני שותה קפה בלי סוכר, הנוזל הילדותי כפה עלי מתיקות לא רצויה. יש משהו לא הגיוני בייצור משקה שמתאמץ בכל כוחו להידמות לחלב – בטעמו ובאריזה שלו - ולמכור אותו לאנשים שלא רוצים לשתות חלב. קניתי בכל זאת. בינתיים, סקינר הלך ותפח. הלוואי על קייט מוס.
המוצר השלישי היה חלב סויה מהסוג העמיד. אני אוחזת בסטייה קלה ובלתי מזיקה: קריאה אובססיבית של תוויות, החל באלה של מוצרי הקוסמטיקה שמספרות לי למשל, שאני מסתבנת ב"נקטר רחצה עם רכז רימונים" וכלה בכיתובים על אריזות המזון. על הקרטון של משקה הסויה העמיד נכתב בגאווה "מכבדים את הטבע" וצוין שהיצרן אינו קונה סויה שנקצרה ביערות הגשם. צוין גם שהחברה "מקיימת קשר ישיר עם מגדלי הסויה" ושהיצרן "בנה את המפעל הראשון במדגסקר כדי לספק פתרון למחסור בחלבון בעולם השלישי". כל זה מיד חימם את לבי. עוד נכתב על המוצר שהוא מכיל איזופלאבונים טבעיים. אה, איזופלאבונים. איך לא אמרתם קודם.
עד כה היה זה הנוזל הלבן הסביר ביותר, אבל ברשימת הרכיבים היו מילים שגרמו למעי להתהפך כה וכה. יש שם סידן פחמתי (קלציום קרבונט) שמשמש בתעשיית חומרי הבנייה וכן לייצור גירי לוח לבית הספר; וַסָּת חומציות; מלח; מונופוטסיום פוספאט, המשמש בין היתר לריסוס עצי אבוקדו מזן פוארטה למניעת השחרה ולהזנה. לצדם של רכיבים מפחידים פחות כיכב רכז גזר (!) וויטמינים מקבוצת B.
בהזדמנות אני אנסה את זה בבית ואערבל קליפות אבוקדו, גזר מרוסק, סוכר קנה ורב סוכר, גירי לוח, רוטב סויה ומים ויהיה לי משקה סויה משלי. בזול.
בשלב הזה, סקינר כבר היה מאוהב לחלוטין במזונו דמוי הביסלי. הוא אפילו גילה תושיה מפתיעה וכששכחתי למלא מים בפנכה שלו, טיפס אל כיור המטבח ולגם מתוך קערית מרק משומשת שהתמלאה, למזלו, במי ברז.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/726/958.jpg
שלום חלב.  |
Miss Pupik, cc=by |
שלום חלב. |
|
|
|
|
|
|
|
אל תנסו קוקוס
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שהקרטון התרוקן, פניתי אל המוצר הרביעי, הדומה לקודמו, רק שעל אריזתו נכתב: ללא סוכר וללא מלח. הספר "שנת הבשרים שלי", שהתחלתי לקרוא ממש במקרה בתקופת הגמילה מהחלב, חיזק את נחישותי להימנע ממוצרים שמקורם בפרות. כעת שמחתי שאני לא נאלצת ללגום יותר דשנים של אבוקדו וצבעי מאכל. ברשימת הרכיבים יש לא יותר ממים ופולי סויה קלופים. יש לזה טעם של מיץ טופו. כנראה שהיצרן המודע לתפלותו של הנוזל החליט לשווקו כ"מיועד לאפייה ולבישול" ואף הדפיס תמונה של פנקייק על הקרטון. אני הוספתי אותו לקפה וגם למתכון של עוגת בננות, כתחליף משתלם לחצי כוס חלב ולשליש הכוס שמן. אני חושבת שמצאתי את ברירת המחדל שלי ושבהחלט רצוי לא לצרוך יותר קפה ולהרוג שתי בעיות נוזליות במכה אחת.
סקינר כבר שכח לגמרי את טקס החלב הפושר והלחם. הוא כבר לא רץ אחרי למקרר ומזה זמן מה אינו משחרר נפיחות מבאישות אל חלל הבית.
כדי שלא תגידו שאינני יסודית, אפילו הגדלתי לעשות ולנסות, וברגע של מצוקה מזגתי אל הספל חלב קוקוס, מהסוג שנמכר בפחיות שימורים. אל תנסו את זה בבית. ברגע הראשון זה נראה כמו צעד קטן לאדם וצעד עצום לאנושות, כשהקפה מקבל גוון אקזוטי נאה, אבל מהר מאוד התוסף שוקע אל הקרקעית ולא מתמזג עם הקפה, למרות ששניהם ממקור אקזוטי, רבאק.
כאמור, אני עומדת לדבוק, נכון לעכשיו, במיץ הטופו הידידותי ליערות הגשם. באביב, כך הבטיח חברי היקר והכפרי י', עדר העזים הקטן שלו צפוי להניב שרשרת המלטות. העזים של י' לא מופרדות בכוח מגדייהן, רועות באחו מדי פעם, מטופלות באהבה ואינן מואבסות בהורמונים. באביב אני אלגום משקה לבן, נטול כימיקלים, נטול סוכר ונטול רגשי אשם.
|
|
|
|
|
|
|  | | שחר שילוח.
| /images/archive/gallery/317/972.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
