 |
/images/archive/gallery/498/313.jpg
the-ascension-of-christ-1958. ציור של סלוואדור דאלי  |
|
|
|
|
|
|
| מנגנון הקַרְמַה הוא מערכת מורכבת שהאל יצר במטרה לעייף את הנשמה התועה. גד לובן על המכניזם של מנגנון הקרמה ועל 33 מיליון אלים שמסייעים לקיומו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קַרְמַה מתרחשת כאשר האדם עושה פעולה מתוך תחושה של היותו הבורא או העושה – היותו מרכז העולם, או שהעולם נועד בשבילו. קַרְמַה הינה פעולה הנעשית מתוך מטרה להתענג על תוצאותיה. מכאן שקַרְמַה הינה פעולה נהנתנית אנוכית.
קַרְמַה הינה חוק פעולה ותגובה המשכלל את פעולות הנפש והחומר למערכת אחת. הקַרְמַה הינה חוק אלוהי שמטרתו לעייף את האדם המוכה באשליה, ולכן סובל, ולעורר אותו למציאות הרוחנית, ובכך להניע אותו לשוב למקום בו אין יותר סבל.
במצבו הטבעי האדם משוחרר מקַרְמַה, משמע מתכתיבי הגורל. הכלל היחידי שהוא כפוף לו נובע מעצם טבעו והינו ספונטאני לחלוטין. האדם נראה כעשוי או מורכב מגוף ונפש, אך למעשה הוא נשמה בעלת גוף ואישיות רוחניים המכוסים על ידי גוף ונפש חומריים. הנשמה הינה חלקיק של האל, חלקיק של האנרגיה הרוחנית שלו. האל הרחיב עצמו לאינספור נשמות כדי להגשים את טבע האושר שלו באמצעות מגוון אינסופי של יחסי אהבה עימן. כלל הנשמות נועדו מעצם טבען ויעודן לקחת חלק ביחסי אהבה עם האל בהתאם לאישיותן המקורית. אהבה הינה טבעה של הנשמה. אהבה זו כרוכה בחופש מלא. החופש נובע מעצם הטבע הסובייקטיבי, הספונטאני, של הנשמה, ומעצם טבעה של האהבה עצמה. חופש הבחירה הינו מטבע האהבה. משום שאהבה הינה העיקרון הרוחני העליון במישור הרוחני, האל לא שולל רצון חופשי זה ממנה ולא מתערב בגורלה החומרי כול עוד אין היא מעוניינת בכך.
מבין אינספור הנשמות במציאות הרוחנית, אחדות בוחרות לא לאהוב את האל. הן בוחרות להידמות לו או להתחרות איתו. נשמות אלו נשלחות לבריאה החומרית. בעולמו של האל שוררת הרמוניה מושלמת של יחסי אהבה. מי שרוצה להפר הרמוניה זו ולהתחרות בו, עליו לעבור לבריאה החומרית ולקבל גוף חומרי, המצמצם את יכולת הנשמה לראות את מעורבות האל בחייה ומאפשר לה לדמות שהיא יכולה לממש את רצונותיה שלא בכפיפות לאל.
בהגיע הנשמה לעולם החומרי מולבש עליה גוף חומרי (המורכב מגוף סמוי
[נפשי] וגוף גשמי). באמצעות עקרון של זהות כוזבת, הנשמה מזהה עצמה עם גוף זה ומאמינה שמימוש צרכיו יממש את רצונה להיות אלוהים, או כאלוהים.
הנשמה לא יכולה להיות אלוהים, משום שאינה יכולה לחרוג מטבעה. היא הרי אך אנרגיה של האל. בנוסף לזאת, אושרה של הנשמה טמון בעצם היותה פועלת בהתאם לטבעה – אהבה לאלוהים. אך הרצון להתחרות באלוהים סותר טבע זה. מכאן שגם אם הייתה הנשמה מממשת (לכאורה) את רצונה להיות כאלוהים, דבר זה לא היה עושה אותה מאושרת. היא הייתה אך סובלת ממצב זה הנוגד את טבעה. הנשמה תחזור להיות מאושרת לחלוטין (ולא רק באופן יחסי ומוגבל כמו במציאות החומרית) רק במימוש מחדש של יחסי אהבתה עם האל.
האל חפץ ביחסים עם הנשמה ובאושרה. הוא חפץ שתחזור לשרתו באהבה וכך ירבה אושרה ואושרו. אך עליו להיאזר בסבלנות. עליו לחכות עד שהנשמה תבחר מרצונה החופשי לחזור אליו (כי אין הוא חפץ להתערב ישירות בבחירת הנשמה. הוא חפץ שתבוא אליו מעצם בחירתה ואהבתה, ולא מכורח).
קַרְמַה הינה אותה מערכת שנועדה להגשים את רצונה של הנשמה להיות כאלוהים, ובו זמנית, להביא לתודעתה שבחירה מעוותת זאת אינה לטובתה וגם סותרת את טבעה, ובכך להכינה להתעוררות יחסיה הנצחיים עם האל. הקַרְמַה נועדה להוות שיעור עקיף לנשמה בכך שמלמדת אותה לאט לאט, חיים אחר חיים, שמימוש התשוקות המעוותות שלה לא יביא לה אושר, וגם עליה לחוות את התגובה למעשיה המעוותים שגרמו סבל לאחר.
קַרְמַה הינה מערכת שהאל יצר במטרה לעייף את הנשמה מאמונתה שלהיות אלוהים יביא לה אושר. כאשר הנשמה מתעייפת ממסעה החומרי רווי הסבל, כאשר היא זוכה בחסד האל, היא מתחילה לתרגל חיים רוחניים ומחיה את יחסי אהבתה אליו. במסעה חזרה, ככל שהיא מוותרת על שאיפותיה האנוכיות, ככל שהיא מפתחת אהבה לאל, כך היא משתחררת מהקַרְמַה, ואותה קַרְמַה שעדיין מפעילה אותה, האל מתערב בה ישירות ומשנה אותה, כך שהופכת לשיעור חשוב בדרך לשלמות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אנוכיות חומרית ואנוכיות רוחנית
|
|
|
 |
|
|
|
תודעה חומרית ראשיתה ובסיסה ברצון להיות כאלוהים. נאמר שלנשמה תודעה חומרית בשעה שרצונה לחקות את האל או לתפוס את מקומו. רצון זה הופך בהדרגה לקנאה באל, שלובש צורות שונות של קנאה בכלל, תאווה, כעס, אשליה, גאווה ושיגעון.
חופש הבחירה של הנשמה מאפשר לה לבחור בין להיות משרתת אוהבת של האל – משמע שהאל הוא מרכז חייה, לבין לאהוב את עצמה, משמע להיות המרכז של עצמה, או לרצות להיות כמוהו. בשעה שהנשמה בוחרת להתחרות בו על העליונות, או מקנאת בעליונותו – "מדוע הוא עליון, מדוע הכול נועד לתענוג שלו? גם אני רוצה להיות כמוהו" – היא נשלחת לעולם החומרי. היא מקבלת אז גוף ונפש חומריים, המחקים את גופה ואישיותה הרוחניים, ודרך עקרון הזהות החומרית (אַהַנְקָארַה), היא מזדהה עם הגוף והנפש החומריים כעצמה ומאמינה שסיפוקם יביא לה את האושר האלוהי לו היא כמהה. תודעה רוחנית מתבטאת באהבה. תודעה חומרית מתבטאת בתאווה. אהבה משמעה כפיפות למושא האהבה והנכונות לעשות הכול למען אושרו, ללא ציפייה לגמול. אך תאווה משמעה שאני מרוכז בצרכי הגוף ונפש, הנתפסים, עקב אשליה, כעצמי, ורואה את העולם ואת האחר לאור צרכים אלו. בתודעה אנוכית האדם מאמין שהחיים נועדו להנאה – לספק את יצרי הגוף ואת הצורך בערך נפשי באמצעות הסובב והסובבים אותו. בתודעה רוחנית, האדם מאושר בגרימת אושר לאל ולאחר.
אדם בעל תודעה חומרית הינו אנוכי ואדם בעל תודעה רוחנית משולל אנוכיות. יש המבינים אנוכיות כפעולה בעלת מניע מסוים. האם אדם בעל תודעה רוחנית משולל כל מניע? לא. רק דבר חסר חיים משולל מניע. כל חי (כל נשמה) פועל מתוך מניע. אדם אנוכי המניע שלו מרוכז בעצמו (בגופו ונפשו), ואדם רוחני מניעיו מרוכזים בשחרור מהעול והמגבלות החומריות (שגם בזה יש נימה של מרוכזות עצמית). אך אדם שהגיע לשיא רוחניותו, חווה את טבעו הרוחני כאהבה לאל ולכול הנובע ממנו. כיוון שאהבה מוגדרת כהתמסרות לטובת האחר, יוצא מכך שאדם בעל תודעה רוחנית המרוכז בעצם טבעו האוהב, נאמר עליו שאינו מרוכז בעצמו אלא במושאי אהבתו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המכניזם של הקַרְמַה
|
|
|
|
|
|
|
כאשר הנשמה מוחדרת לעולם החומרי ולובשת גוף חומרי, על פי המסורת הוודית, האל מתלווה אליה בהיבטו המקומי הנקרא פַּרַמָאתְמָא. הפַּרַמָאתְמָא הינו אלוהים, אך בהיבט זה של פַּרַמָאתְמָא הוא מצטמצם בדרך כלל לניהול מכניסטי של העולם החומרי. הוא זה שמאפשר לאלו שאינם חפצים להאמין בקיומו ובהנהגתו את האנרגיה החומרית, לראות את העולם כפועל אך על פי כללים מכניסטיים. באופן זה אין הוא כופה עצמו על הלא מאמין ומאפשר לו לבחור בעצמו אם לשוב אליו או לאו. הפַּרַמָאתְמָא יוצר ומקיים את חוקי הטבע ומתאם בין החומר לתודעה. הוא יושב בתוך כול אטום ובלב כול חי, ומתאם בין תשוקות הנשמה לבין השתקפות החומר בתודעה. האל ברא לצורך הנהלת היקום שלושים ושלושה מיליון אלי אדמיניסטרציה, והם אחראים על כלל תפקודי החיים. למשל, אל הירח אחראי על תפקודי הנפש, אל השמש על בריאות הגוף, וכך הלאה. פַּרַמָאתְמָא קורא את רצונות הנשמה ומורה לאלים למחצה, האדמיניסטראטורים של היקום, להנהיג את הגוף והנפש ולתאם ביניהם. בשעה שהאדם מתחיל במסע היוגה לעבר יחסים עם העליון, האל לוקח אחריות ישירה על התפתחותו הרוחנית. במצב זה האל יכול למחוק את כול הקַרְמַה של האדם, אך לרוב הוא משתמש בקַרְמַה של אותו אדם באופן שמאיץ מאוד את הבנתו לגבי הטבע הכובל של התשוקות החומריות, ובכך משחררו במהרה מכבלי הקַרְמַה. מצב זה אינו נחשב לקַרְמַה יותר משום שאין גורל מעוצב זה משעבד את האדם, אלא משמש לשחרורו.
קַרְמַה הינה כול פעולה שהמניע שלה חומרי-אנוכי. פעולה כזאת כובלת אותנו לעולם החומרי וקובעת את גורלנו העתידי, כולל חיינו בלידות הבאות. קַרְמַה הינה תמיד שלילית, משום שפירושה שאדם כבול להיוולד מחדש למציאות של לידה, מחלות זקנה ומוות, שהינם תמצית הסבל של החיים, כמו גם כובלת אותו לתודעה חומרית שמונעת מהאדם אושר רוחני אמיתי. מכול מקום, ניתן לחלק את הקַרְמַה לקַרְמַה טובה (קַרְמַה), קַרְמַה רעה (ויקַרְמַה), ואי-קַרְמַה (אַ-קַרְמַה). קַרְמַה טובה הינה תוצאה של מעשים טובים (בדרך כלל בתחום הדת, כמו הקרבות, טקסים ומתן צדקה), קַרְמַה רעה (גרימת סבל מיותר לאחרים, אפילו הרג חיות) ואי-קַרְמַה (אי עשייה, אי מעורבות בעולם, או אף שירות אוהב לאל). ניתן לומר שאדם המקדיש את כול מעשיו לאל, מעשיו פטורים מקַרְמַה. קַרְמַה טובה כובלת את האדם לקבל את תוצאות מעשיו הטובים בחיים הבאים. מי שנותן צדקה למשל, חייב לקבל גוף נוסף כדי לקבל את גמולו. מי שמעשיו רעים, יסבול את התוצאה בחיים הבאים. מי שפועל עבור האל, ללא מניע אנוכי, אם זכה באהבת אלוהים, לא ישוב וייוולד בעולם זה כי אם יחזור לעולם הרוחני ממנו נפל כדי לשוב ולהתרועע עם האל באהבה. כך הוא משתחרר מקַרְמַה ומגיע לשלמות.
המכניזם של הקַרְמַה מתבטא חיצונית בעשייה, אך למעשה מבוסס על הכוונה שבעשייה. הכוונה מתבטאת בתשוקות שהעשייה אמורה לממש. מימוש תשוקות חומריות (מעשי חטא, או מעשים הנוגדים את הטבע הרוחני של האדם) מעלה גל של תשוקות נוספות, ומימושן מעלה גל נוסף וכך הלאה והלאה. כול מעשה קַרְמַתי שאנו מבצעים גורר שתי תגובות. 1) פְּרָארַבְּדְהַה – גלויה, ו-2) אַ-פְּרָארַבְּדְהַה – חבויה. חלק מהתגובות למעשינו מבשילות ואנו חווים באופן גלוי את התגובה, וחלקן, התגובה חבויה ותגרור סבל בעתיד. האַ-פְּרָארַבְּדְהַה, התגובה החבויה, תתגלה מאוחר יותר בשני אופנים: א) סבל פיזי או נפשי ישיר, ב) סבל עקיף, בצורה של הגברת הנטייה לחזור על אותה פעולה. הגברת הנטייה תגרור קוּטַם, או תשוקה לבצע שוב עשייה כזו, וזו תתבטא בסופו של דבר בבִיגַ'ם, או במעשה עצמו, וחוזר חלילה.
הדוגמא הבאה מבהירה את תהליך הקַרְמַה: כתוצאה ממעשה שלילי מסוים למשל, מחכה למבצע הקַרְמַה תגובה מסוימת ונוצרת נטייה נוספת לחטוא. אדם שגונב נועד לסבול עונש על כך ובנוסף, נוצרת בו נטייה לגנוב, או אמונה שגניבה תקל את חייו. מכול מקום, יתכן שהתגובה לא תתבטא מיידית – היא נשמרת לחיים עתידיים (זהו שלב האַ-פְּרָארַבְּדְהַה). בחייו הבאים, התגובה מתחילה להתגלות בצורת נטייה כמעט לא מורגשת לעבר אי-כנות ורמאות (זהו שלב הקוּטַם). נטייה זו תתחזק בהדרגה ובסופו של דבר תתגלה בצורת רצון ברור לגנוב (זהו שלב הבִיגַ'ם). בסופו של דבר, רצון זה גורם לאדם לגנוב וכך לשאת בסבל הנלווה לגניבה (שלב הפְּרָארַבְּדְהַה).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנשמה תמיד כפופה לכללים
|
|
|
|
|
|
|
העיקרון החינוכי של הקַרְמַה מבוסס על זיכרון מצטבר. ניסיון החיים מצטבר חיים אחר חיים. הפַּרַמָאתְמָא חוזר ומזכיר לנו ברגעים מתאימים כיצד נכשלנו במאמצינו לממש את אלוהותנו; כיצד התוכניות שלנו תמיד נגמרו בכישלון (המוות מגלם את הכישלון הסופי של כול תוכניות חיינו). למרות שהפַּרַמָאתְמָא, בצורת קול פנימי, מזכיר לנו שאין זה אפשרי להיות כאלוהים בעולם, אין אנו שומעים לקולו, אלא לאחר הצטברות עצומה של התנסויות בכול סוגי וטעמי החיים וכמות סבל בל תתואר. לאחר לידות ומיתות לאינספור, כאשר מתחיל לחדור להכרתנו שאנו נמצאים בסיפור בלתי אפשרי, הנשמה מתחילה להקשיב לפַּרַמָאתְמָא ולצפות לעזרה. כאשר הפַּרַמָאתְמָא נוכח שהנשמה מוכנה, הוא שולח אליה את משרתיו הנאמנים, שדבקים בו באהבה, ואלה בחסדם מורים לו על המוצא מהסבל – שירות אוהב לאלוהים. אם התמזל מזלה של הנשמה, משרתיו האוהבים של האל ייתכן ויטו חסדם לנשמה אף שאינה בשלה עדיין. במגע עם משרתים אוהבים אלו ייתכן והנשמה תתעורר למציאות הרוחנית אותה שכחה אף לפני ששתתה את כוס הסבל במלואו. אכן, הסוד של חיים רוחניים זה התרועעות עם נשמות דגולות שאהבתן לאל מידבקת עד כדי לעורר בנו את תודעתנו הרוחנית הרדומה.
כללי הקַרְמַה הינם דטרמיניסטיים. הם מגיבים למעשינו וקובעים את עתידנו. אדם הנתון לחוקי הקַרְמַה משולל יכולת בחירה חופשית. תחושת הבחירה שחש האדם הינה אשלייתית. כול עוד שהאדם נתון לקַרְמַה ולשלוש מידות הטבע מעשיו מוכתבים וניתנים לידיעה מראש. אכן, האלים למחצה, שלא לדבר על האל עצמו, יודעים את עתידו. דבר זה מתבטא גם במפות אסטרולוגיות המנבאות את עתידנו. אך מאיפה נובעת תחושת הבחירה? מעצם טבע הנשמה. נשמה המשוחררת מהתניות החומר חופשייה לבחור באופן ספונטאני. בחירתה הספונטאנית נובעת מעצם טבע האהבה שלה, ומותנית לכללי אהבה טהורים. אך בשעה שהנשמה מבקשת לחרוג מטבעה הרוחני של משרתת אוהבת של האל ולהיות כאלוהים, חירותה נשללת ממנה, ונשארת לה רק תחושת הבחירה. תחושת הבחירה קיימת, אך זו מותנית למציאות החומרית – מותנית למידות הטבע ולקַרְמַה. הרצון החופשי של הנשמה הופך למותנה. למה הדבר דומה? לאדם שהבחירה נתונה בידו להיות אזרח הגון או עובר על החוק. אם בחר לעבור על החוק, במהירה יימצא שחירותו מוגבלת יותר ויותר. הוא לא בוחר לשבת בבית הסוהר או לשלם קנס, אך אלו נכפים עליו כתוצאה מבחירתו הראשונה.
הנשמה לעולם לא חופשית מכללים מגבילים. מעצם מעמדה היא תמיד כפופה לכללים. אך ביכולתה לבחור האם להיות תחת כללים חומריים או כללים רוחניים. כללים רוחניים הם עקרונות האהבה הקיימים בינה ובין האל הנובעים מעצם טבעה היסודי של משרתת אוהבת של האל. כאשר הנשמה פועלת תחת כללים אלו היא חופשייה לחלוטין לבטא את אהבתה באופן ספונטאני. מכאן שלמרות שבשיפוט חיצוני היא כמו נתונה לכללים מגבילים, חווייתה היא חופש מוחלט. דומה הדבר לאם חדשה. התינוק חסר הישע תובע את כול זמנה. אין לה זמן לעצמה. אך תחושתה הפנימית, אם אכן היא מסוגלת להתעלות על אנוכיותה, הינה של חדווה הבאה מאהבה טהורה. אין היא חשה משועבדת לתינוקה, אלא מכוח אהבתה לו חשה ששעבודה לכאורה לתינוק הינו ביטוי לחופש בחירתה המלא.
בשעה שהאדם מחליט להתמסר לאל, כמידת התמסרותו לו, כך הוא משוחרר מכבלי מידות הטבע והקַרְמַה. אסטרולוגיה יכולה לחזות במדויק רק את גורלו של אדם הנתון לקַרְמַה. לא ניתן לחזות את גורלו של אדם משוחרר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה לפילוסופיה מזרחית. בעליו של האתר יוגה של אהבה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
