 |
/images/archive/gallery/432/465.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| הסיפור על עבדו של אברהם שנשלח לקחת את רבקה לארץ לא נודעת מוכיח את כוחו של חוק הקארמה לחולל מציאות. אביתר שולמן על הבודהא וחיי שרה. פרשת שבוע בודהיסטית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ברוך השם, עם פרשת "חיי שרה" אנו מקבלים סוף סוף פרשה רגועה. אלוהים במצב רוח טוב, נינוח, לא מרגיש צורך להכחיד את העולם, לנסות את גיבוריו, או לבצע כל פעולה דרמטית ביחס לחייהם. אין לנו כאן דרמות סוחטות רגשות של אבות העומדים עם סכין מונפת מול בנים עקודים על המזבח. אין ערי חוטאים שנשרפים בלהבות גופרית. אין מבול. מה שיש זה בעיקר את סיפור חתונתם של יצחק ורבקה. כמעט אפשר לומר שזו פרשה רומנטית.
 |
| המואר הראשון |
|
שום דבר הוא לא באמת שלנו. לא המכונית. לא הילדים. אפילו לא הגוף והתודעה. בעצם רק כשהאדם מוותר על ההיאחזויות שלו הוא מאפשר לבריאה לתגמל אותו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הרגיעה הזאת שמשדרת פרשת חיי שרה אינה מגיעה באופן סתמי. היא באה מכיוון שיש איכות מאוד גבוהה ונקיה בהתנהגותם של כל גיבורי הפרשה: מעפרון בן צוחר שמוכר לאברהם את מערת המכפלה באמון וביושר, דרך אברהם שמתייחס אל עבדו בכבוד ובשוויוניות, ועד להכנסת האורחים ונדיבותם של רבקה ובני משפחתה בחרן. אפילו כאשר אברהם נפטר בסוף הפרשה, מסופר לנו כיצד יצחק וישמעאל קוברים אותו יחד לצד שרה. יצחק וישמעאל הם אותם האנשים שיולידו עמים שיילחמו אחד בשני עד עצם היום הזה. לא צריך להתאמץ בשביל לדמיין את הנקודות הקשות ביחסים שלהם (במיוחד לאור הגירוש של ישמעאל, והעובדה שהוא היה בעצם בכורו של אברהם). אך בשביל לקבור יחד את אביהם הם יכלו להיפגש בהרמוניה שקטה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אחת המתנות הגדולות שנתן הבודהא לאנושות
|
|
|
 |
|
|
|
נקיון הכפיים ויושר הדרך המאפיינים את
התנהגותם של גיבורי פרשת "חיי שרה" (לקריאת הפרשה) מקבל את ביטויו החזק ביותר כאשר עבדו של אברהם יוצא לחפש אחר אישה ליצחק. בשבוע שעבר התחלנו בשיחה על כוחו של המעשה הישר. השבוע אני רוצה לספר בקצרה את סיפורו של עבד אברהם. סיפורו מבקש מאיתנו להעמיק את התבוננותנו בקשר הטבעי שבין מעשים שמונעים על-ידי יושר פנימי, טוב הלב וצדקת הדרך, ובין חיים שמלאים בברכה, אהבה ושקט. לעקרון המקשר בין המעשה הטוב ותוצאה טובה (כמו בין מעשה רע לתוצאה רעה) קוראים בבודהיזם חוק הקארמה. הניסוח של חוק זה הוא בוודאי אחת המתנות הגדולות שנתן הבודהא לאנושות.
העבד (שמו אינו ניתן בטקסט) הוא האדם בו בוחר אברהם על מנת לצאת למולדתו ולהביא משם כלה ליצחק. זו משימה לא פשוטה, בעלת חשיבות רוחנית רבה. אשתו של יצחק תהיה שותפה חשובה בבניית השושלת שתצא מאברהם. היסוד עליה מושתתת שושלת זו הוא הגילוי והמפגש עם עומקי הבריאה, האלוהים. לכן, על האם השנייה בשושלת להיות אשה בעלת תבונה אמיתית ועוצמה אנושית שאין לגביהם ספק. זוהי משימתו הראשונה של העבד, למצוא את האישה הזו. משימתו השנייה קשה אולי יותר - לגרום לה לבוא איתו לארץ לא נודעת, על מנת להיות בת זוגו של גבר שמעולם לא ראתה. לשם כך עליו לשכנע בדיבורו, בתנועות גופו, במבט הניבט מעיניו, כי המקום שממנו הוא בא הוא מקום של אהבה ואמת. אחרת היא לא תרצה לבוא ומשפחתה לא תאפשר לה לצאת לדרך.
בתחילה העבד חושש. הוא תוהה כיצד לבחור באשה הנכונה, ומפקפק בנכונותה להצטרף אליו. אברהם מרגיע אותו באומרו שהאל ישלח את מלאכו לפניו כדי לסייע לו במשימתו. העבד מגיע לארם נהריים, ויושב למדיטציה בה הוא פונה לאלוהים לעזרה. הוא זוכה במעין חזיון בו הוא מדמה את הרגע בו יפגוש את כלתו של יצחק. הוא רואה את עצמו יושב ליד הבאר, ואת האשה המיועדת מגיעה אל הבאר כדי לשאוב מים. הוא רואה כי האישה שתציע לשאוב מים לא רק לו כי אם גם לגמלים שלו היא האשה אותה סימן עבורו האל. כלומר הוא מזהה את האיכות האנושית שהוא מחפש - אישה טובת לב, נדיבה, שבאופן טבעי נלהבת לסייע לאחר, אפילו כאשר הוא אינו מוכר.
ומיד, הוא "טרם כילה לדבר", רבקה מגיעה ומגשימה את החיזיון שלו. היא שואבת מים לו ולגמליו מיוזמתה, ואף מזמינה אותו להתארח בביתו של לבן אחיה.
בבית אחיה משפיעים על העבד מכל טוב. אך קודם שהוא אוכל, הוא מספר את סיפורו. ביושר ובפשטות הוא מספר את קורותיו של אברהם וחושף בפני מארחיו את משימתו – להביא הביתה את כלתו של יצחק. הוא מסיים לדבר, ומבלי לשחרר פיתויים והבטחות מחד, או דרישות ואיומים מנגד, הוא שואל בפשטות את מארחיו אם הם ייענו לבקשתו. הוא לא מפליג כאן בגוזמאות לגבי עושרו של אברהם, מעלותיו של יצחק, ואפילו לא לגבי כוחו של אלוהי אברהם. הוא נסמך כאן רק על יושרו ותמימות דרכו.
סוף הסיפור הוא טוב, כמובן. רבקה מבקשת להתלוות אליו, ובני משפחתה מאפשרים לה זאת. העבד שב הביתה עם רבקה, ומסופר לנו על יצחק "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איני יכול שלא להשפיע על עולמי
|
|
|
|
|
|
|
כוחו של הסיפור כאן בפשטותו. דרך הישר מובילה לטוב, והטוב הזה מלא אהבה ונחמה. כוחו של העבד באנושיותו. בצורה ישירה וברורה הוא משדר למשפחתה של רבקה כי הם יכולים להאמין בו. הם משתכנעים מדרכו.
אך מעבר לפשטות הסיפור, טמון כאן סוד לא קטן. הסיפור של העבד ורבקה אינו סיפור מקרי, אלא בא להדגים עקרון רחב יותר. העקרון מדבר על הקשר ההכרחי בין הדרך ובין התוצאה. זהו חיבור טבעי של העולם, בו איכות המעשה קובעת את איכות התוצאה. עבדו של אברהם מדגים לנו כאן, למעשה, את כוחה של הקארמה לחולל מציאות.
חוק הקארמה הבודהיסטי, למרות שהוא יכול להיראות כחוק שרירותי, פילוסופי אולי, הוא למעשה חוק טבעי ומאוד ארצי. הוא מאפשר לנו התבוננות פשוטה, מקורקעת מאוד, בדינמיקה של החיים שלנו. חוק הקארמה מסתמך על התצפית הבודהיסטית הבסיסית כי לכל התרחשות חייבת להיות סיבה. לאירועי חיינו חייב להיות גורם, וכאשר האירועים שייכים לחיינו, כנראה שהסיבות העיקריות לאירועים אלה קשורות בנו. כאשר אני עושה פעולה – ופעולות אלה כוללות גם את התנועות הפנימיות כמו רגשות ומחשבות – אני יוצר תדר מסוים. התדר הזה מהדהד בתוכי, וקובע בכך מציאות. בכל רגע אני עושה הרבה מאוד פעולות כאלה (המשמעות הראשונית של המילה קארמה היא "פעולה" או "מעשה"), כך שבכל רגע ורגע אני ממשיך ליצור את מציאותי הפנימית. יחד עם זאת אני לא חי לבדי, איני מנותק ממה שקורה סביבי. אני חלק מעולם, ובעולם הזה יש גם יצורים אחרים. אותו התדר שמהדהד בתוכי משפיע גם על סביבתי וגורם לה להתעצב בקשר ישיר למעשי הפנימיים. כך נוצר רצף ביני ובין העולם, ואיני יכול שלא להשפיע על עולמי.
ניקח דוגמא. מישהו חותך אותי בכביש. אני מתעצבן, כועס, אולי אפילו מדביק לו כינוי פוגעני. התנהגות זו יוצרת מרחב של כעס ואלימות בתוכי, שגם ישפיע על המשך החוויה שלי בהווה ובעתיד, וגם תמשוך אליה אירועים המתאימים לתדר של הכעס. שוב, זה לא חוק מיסטי אלא חוק טבעי.
כמובן שמתגלגלות בעולם הזה עוד הרבה אנרגיות מלבד אלה שאני מייצר. אנרגיות אלה משפיעות עלי, כמובן, ושותפות בכינון המציאות שלי. אבל אנרגיות אלה אינן יכולות להשפיע עלי מבלי שהן משתלבות עם הכוחות הפנימיים שאני מייצר, המעשה שלי הוא, בסופו של דבר, הגורם החזק ביותר ביצירת סביבת החיים שלי. המעשה אינו הגורם היחיד, וכוחו אינו אומר שאני יכול לשלוט במציאות בהתאם לרצוני. במובן הזה הבודהיזם מציג קו די מחמיר, כי הוא מודע לעובדה שאני לא שולט בכל האנרגיות והתדרים שאני מייצר. דווקא בגלל חוק הקארמה נדרשת עבודה פנימית מאוד חזקה. בגלל עוצמתה של הקארמה כדאי שארפה מההיאחזויות שלי, מהכוחנות שלי ביחס לעצמי וסביבתי. אלה הם בדיוק הכוחות שיובילו אותי למצבים של מצוקה, ושיביאו עלי נוקשות של העולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כיצד יתכן חוק הקארמה כאשר "אין-אני"?
|
|
|
|
|
|
|
חוק הקארמה מעלה שאלות לא פשוטות. לדוגמא: מה הקשר בין מעשי בגלגול הזה ובין מה שיקרה לי בגלגול הבא? איך הבודהא יכול לקבוע שיש קשר כזה? והקוראים שמכירים את הא-ב של הבודהיזם בוודאי שואלים – וכיצד יתכן חוק הקארמה כאשר "אין-אני"?
אלה הן שאלות גדולות, ואני באמת לא רוצה להיכנס אליהן לפני שאנו מגיעים לנושא העמוק והחודר של היעדר-האני. אומר רק בינתיים, כי הקארמה אפשרית דווקא בגלל שאין אני, והיא חושפת למעשה שהאני שלנו אינו מהותי וקבוע. לגבי הגלגולים יש לומר שמנקודת המבט הבודהיסטית, העובדה שבסוף החיים כל האנרגיה שהשקענו מתאדה לה לכלום אחד גדול אינה הגיונית. אם ניקח דימוי מהפיזיקה, האנרגיה הנפשית שלנו מהווה כוח של הטבע, כוח שיש לו כיוון מסוים. לכן כוח זה חייב להגשים או לפרוק את עצמו. איך בדיוק זה קורה איננו יודעים, אבל אנו יכולים לסמוך על זה.
השאלות שעולות סביב חוק הקארמה עוד יקבלו מאיתנו את תשומת הלב הראויה. נשים לב רק, לעת עתה, כיצד עבד אברהם גילם בהתנהגותו את ההבנה בדבר החוקיות ההכרחית הזו. דרכו הישרה היא שאפשרה לו לשוב הביתה עם רבקה. התורה מספרת לנו כאן כיצד ההסתמכות על מעשה מסוג זה תוביל אותנו אל הברכה. הפשטות של העקרון הזה, הארציות שלו, דורשים מאיתנו לשאול בצורה מאוד רצינית אם אנחנו לא רק מקבלים אותו, אלא אם אנחנו מוכנים לפעול על פיו. הנה לנו מדיטציה ראויה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | דוקטורנט בפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית. מלמד בודהיזם באוניברסיטת ת"א ובן גוריון ובמסגרות נוספות. איש משפחה, מושבניק בהתהוות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
